Beit Yaakov on Torah, Vayigash 20/בית יעקב על התורה·ויגש כ׳

אולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו. בזוה"ק (ויגש רח:) רבי ייסא פתח קרא בזמנא דקב"ה יוקים לה לכנסת ישראל מעפרא ויבעי לאנקמא נקמתא מעממיא העכו"ם, כדין כתיב ומעמים אין איש אתי, וכתיב הכא ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו, כד"א וינטלם וינשאם כל ימי עולם. והענין בזה הוא, שבאמת הוא מדה במדה, מפני שישראל נתנו מקום להשי"ת והקדישו את קדוש יעקב אף בעוה"ז המלא הסתר, עד שיוכל לדמות לעיני אדם לומר בכחי ובעוצם ידי עשיתי לי חיל, והם עבדו את ה' ביראה ובקעו את החשך וההסתר, והכירו שרק השי"ת הוא הנותן כח לעשות חיל, והמליכו עליהם את השי"ת. לכן הוא המדה, שבבוא עת דודים ישועה העתידה לבא, גם אז יהיה מקום לפעולת ישראל, ואף שלא יהיה אז שום מקום לפעולת אדם, לא כן לישראל יתן השי"ת מקום גם אז. ולזה הבטיח השי"ת לישראל שאם יקיימו מצותיו יאריכו ימים, היינו עי"ז שיצמצמו את עצמם בעוה"ז להמליך את השי"ת על כל פעולותיהן, בשכר זה יאריכו ימים עד שיבואו ימי הטובה, שינחיל השי"ת לישראל נחלה ומנוחה שאין לה הפסק עולמית. ולזה הטובה יזכו רק ישראל, מפני שעניניהם מבוררים ושלמים, שיש בהם התחברות ואחד מברר את חבירו, ממילא אין עליהם שום קושיא, מאחר שמרחמים במקום שצריך להתרחם ומצמצמים את עצמם במקום שצריכים לצמצם. לא כן העכו"ם, שאין נותנים מקום בעוה"ז להשי"ת להכיר כבוד מלכותו, ואין בהם התחברות שאחד יברר את השני, לזה כתיב ומעמים אין איש אתי ולא יהיה להם אז שום חיים^קכח: