Beit Yaakov on Torah, Vayigash 27/בית יעקב על התורה·ויגש כ״ז

אאנכי האל אלהי אביך. הענין שהשי"ת נגלה עליו עתה ברזא דיצחק. כי אבינו יעקב נתיירא מלילך למצרים ששם ההסתרה גוברת מאד ומאד, ופחד מדרגא דיצחק שממנו מתחייבים כל הבירורים שבעולם, כי הוא יחפוץ רק בענינים מבוררים וזכים, וכמו שמצינו בברכתו שברך את בניו אמר להם (תולדות כז) ורוב דגן, שזה מרמז על ענינים ברורים, כדאיתא בש"ס (ברכות מז:) האי אדגן, שהוא מצדו אינו חפץ לאחוז שום דבר ברשותו להשען על דעתו כפי שבינתו תלמדהו ולסמוך על שמירתו שהוא ישמור את הדבר, כי אומר הוא שאין אדם מבורר אף בהדעה, וממילא אין בכח אדם לשמור קניניו כפי רצון השי"ת, לכן התיישב בדעתו שאין טוב באדם רק למסור הכל בחזרה להשי"ת, שרק הוא יכול לשמור כל קניני האדם אם ירצה, ואם ח"ו לא יחפוץ השי"ת לשמור אותם אזי מה יועילו לאדם אם ישמור אותם, הלא מה כחו כי ישמר. וזהו דאיתא במדרש (תנחומא מקץ ה) יצחק זרע שנאמר ויזרע יצחק, והוא שזרע כל דבר בחזרה להשי"ת ולא השאיר לעצמו שום כח, וכענין דאיתא בזוה"ק (וירא קכ.) ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי וכו' אלא בגין דהא אסתליק מרחמי דאבא על ברא ובגין כך כתיב הנני בני הנני דאסתלקו רחמי ואתהפך לדינא. והוא, שיצחק שאל לאברהם, מה זה שאתה רוצה עתה להקריב עולה כליל לגבוה מה שאין זה מדתך, והשיב לו הנני בני, שכעת הנני במדת בני יצחק שמדתו למסור הכל כליל לגבוה^קנד. ומדתו הוא שאינו רוצה להכניס את עצמו בהסתרה ובהעלם מצדו, ומה שהקרה ה' לפניו בלא דעת היה בה גודל יקרות מאד, מאחר שמצדו לא היה חפץ להשאיר לעצמו שארית מכל דבר, מפני שכל הענינים היו אצלו בספק ולא רצה לסמוך ולהשען על דעתו כי לא יחטא ממטרת רצון השי"ת, כדוגמת הזורע זרע בארץ שאין גם אחד אשר יאמר שיודע מה יצמח מזה הטמון בארץ. כן הוא זריעת יצאע"ה שמסר כל הכחות שלו בחזרה להשי"ת ליד נאמן בבטחונו שבזה יוסיף ה' על זה אלף פעמים, כלום אדם זורע סאה אלא להוסיף ממנה כמה כורין כדאיתא בש"ס (פסחים פז:)^קנה. לזה היה המקום לכל הספיקות שלו אף אם זרע למרחוק מאד, עכ"ז חוסן ברכה באשר זרע, עד שנמצא מקום אף לפעולת עשו שיצא ממנו. לזה כשרצה לירד מצרימה אמר אליו השי"ת (תולדות כו) אל תרד מצרימה, מאחר שנכנס כ"כ לספיקות, שהיה זורע כל ימיו, שהיה מסופק בכל עניניו, לזה אם היה יורד מצרימה שהוא מקום הסתר הגדול ביותר, אזי היה זורע מרחוק מאד, עד שלא היה מכיר מי הוא הזורע, והיה שוכח בעצמו:

בלכן נתיירא גם יעקב אבינו ע"ה הבא ממנו לירד מצרימה, עד שאמר אליו השי"ת, אנכי האל אלהי אביך אל תירא מרדה מצרימה, שאני מנהג אותך בתמידות, כענין הכתוב (תהילים ע״ג:כ״ג) ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני. כי באמת הלא ביכולת השי"ת להושיע כל הזריעות של יצאע"ה, לזה אמר השי"ת ליעקב אל תירא מרדה מצרימה, שבכחי להושיע כל הספיקות והפעולות שעשית שלא מדעת, ועתה הוא העת שרצוני להושיע הצמיחה מהזריעה שהיה בכח יצחק להזריע^קנו, כי לפעמים הוא רצון השי"ת שיתגלה הטוב הצפון בזריעת יצחק, כדאיתא בזוה"ק (שלח קעג:) לזמנא דאתי יימא קב"ה לצפון בך יהבית כל טיבו וכל אגר טב לבני וכו':