Beit Yaakov on Torah, Vayigash 35/בית יעקב על התורה·ויגש ל״ה

אואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך (יחזקאל ל״ז:ט״ז-י״ז). והענין בזה שלא צוה אותו השי"ת לכתבם על עץ אחד יהודה ויוסף, רק צוה אותו לכתוב לכל אחד על עץ יחידי וקרב אותם אח"ז יחד לעץ אחד, משמע מזה שאלו השני שבטים יהיו מחולקים במדותיהן ועד עולם לא ישתווו במדה אחת, ואין בין עוה"ז לאותן הימים שנבא עליהם יחזקאל רק שאז יתברר האמת וידע כל אחד את גודל היקרות שנמצא בחבירו, ולא יקטרגו זה על זה ולא יקנאו זא"ז, כדכתיב (ישעיהו י״א:י״ג) אפרים לא יקנא את יהודה וגו'. משא"כ בעולם הזה, שנראה לכל אחד שרק במדתו בחר ה' וחבירו עושה מה שאינו טוב בעיני ה'. אמנם אז כל אחד ידע ויכיר בטוב הנמצא במדת חבירו. ואפרים יבין, שאף אומנם שמדת יהודה שהוא מכניס עצמו בספיקות הוא ההיפך ממדתו ואין דעתו מסכמת לזה, אבל יכיר שבכל זאת לבו קשור ודבוק ברצון השי"ת וכל כונתו הוא לשם שמים, ולכן לא יקטרג עליו, וכענין דאיתא בגמרא (סוטה מ.) מאי נפקא לך מני ומניה יתקלס עלאה. אבל במדה אחת לא ישתוו לעולם, רק יכירו ששניהם מכוונים אל האמת. ולזה צוהו השי"ת לכתוב מתחלה ליהודה עץ אחד ולאפרים עץ אחד ולקרב אותם יחד שלא יתנגדו זה אל זה^קעא: