Beit Yaakov on Torah, Vayishlach 13/בית יעקב על התורה·וישלח י״ג

אויירא יעקב מאד ויצר לו וכו' כי במקלי עברתי את הירדן הזה וגו' הצילני נא מיד אחי מיד עשו. הענין בזה, דהנה נמצא קדושת אבות, וקדושה שאדם קונה לעצמו בפעולתו הטוב. קדושת אבות הוא קביעא וקיימא בלי שום השתנות, ובירושה באה לאדם אף בלי שום פעולה מצדו^פז. וקדושה שאדם קונה לעצמו עולה עמו ויורדת עמו. אם השי"ת מסייע לו אז הוא מתעלה מעלה מעלה בקדושתו, ואם יקח השי"ת בחזרה סיוע שלו מהאדם, אז אין הקדושה גדולה כל כך. וזהו הקדושה אין עומדת לאדם רק כשישתדל לברר את עצמו באגר שלים. וזהו שאמר יעקב אבינו ע"ה, כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות, והוא שבעת שעבר את הירדן היתה קדושתו קטנה עוד שהיתה לו רק קדושת אבות. ועתה נעשה לשני מחנות, קדושת אבותיו וקדושה שקנה לעצמו באגר שלים, שהשי"ת הסכים על ידו שמעשיו הם טובים ומעשי עשו שנא. וכן מוכח מזוה"ק (וישלח קסח:) אמאי לשני מחנות, ת"ח שכינתא לא עדיאת מאהל לאה ורחל וכו' מה עבד וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה אמר אם יקטול עשו לאלין יקטול אבל אלין לא מסתפינא מנייהו. כי לזה רומז בני השפחות מה שהוא ברזא דעבד, היינו מה שקנה לעצמו בעבודתו, ובזה יש יראה שלא תשלוט הקטרוג, אבל על הקדושה שהוא מרזא דבן אין שום פחד^פח, ומכל מקום אף מי שהשי"ת יברר אותו לטוב צריך לברר את עצמו מצדו שבאמת עשה הטוב בעיני ה', כי אם לא יברר עצמו מצדו אם כן מה הוא ההבדל שבינו לבין מי שאינו מבורר, הלא גם זה לא בירר את עצמו מצדו:

בויעקב אבינו ידע כל זאת שצריך אדם לברר עצמו מצדו כי טוב הוא. אכן יעאע"ה התפלל להשי"ת ובא בטענה, שמאחר שיבא יום שיברר השי"ת כל פעולות ישראל שהם רק טוב^פט, ועשו יתברר שמחשבות לבו הם רק רע כל הימים, ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, מוכח מזה שכן הוא באמת, שמעשי ישראל הם טובים באמת, ומעשי עשו הם בהיפך^צ, וא"כ סוף כל סוף מאחר שיהיה עת קץ שיצדיקו כולם עליהם דין שמים, ויראו מפורש שיעקב ראוי להשתלם גמול טוב, מפני שעשה רק הטוב בעיני ה', ועשו ראוי להשתלם כגמולו שעשה רק הרע בעיני ה'. ועל זה התפלל להשי"ת, הצילני נא מיד אחי, שיקרב השי"ת קץ נחמה ולא יכנף עוד האמת, ויראה עתה ההתגלות מפורש מה שעתיד להתגלות באחרית הימים, ויראו שונאי יעקב גם עתה שהדין דין אמת, ולא יצטרך לו להשתדל באגר שלים ולסבול כל כך בעולם הזה. כי כל הסבלנות שאדם סובל הוא מפני שעוד לא נתבררו פעולותיו שהם טובים, וממילא נמצא מקום לקטרג גם עליו מה בין זה לזה שלא יתברר עד עולם. לזה מוכרח הוא לסבול ולברר את עצמו מצדו עד שיתראה גם לעין אדם גם כן שאינו עושה רק הטוב בעיני השי"ת, וראוי להשתלם גמול טוב. אבל כאשר יתגלה לעין אדם שהוא מבורר בלי שום נטיה מרצון השי"ת, אז לא יצרך עוד לשום סבלנות, מפני שכולם יצדיקו דין שמים, שמי שנתברר לטוב ראוי לשלם לו כפעלו, ולא יצטרך עוד להתייגע ולהשתדל באגר שלים. ומי שלא נתברר לטוב גם כן יצדיק עליו דין שמים שדין אמת דנוהו. ואחר זאת הכין את עצמו לשלשה דברים לדורון ולתפלה ולמלחמה כדאיתא. לתפלה, הוא מפני שראה שמוכרח לסבלנות ולא אפשר בלי זה, התפלל להשי"ת שימלא רחמים עליו, שעד כמה שאפשר להקטין הסבלנות כן יקטינם השי"ת וימעטם. ולדורון, הוא שאם רצון השי"ת שימעטו הקנינים שלו, יעזור לו השי"ת שיהיה רק בטובות עוה"ז, בהונו ורכושו שרכש בעוה"ז. ולמלחמה, הוא גם כן ענין תפלה עצמו, אכן התפלה בתחלתה תכונה בשם מלחמה, שהאדם מתיצב לנכח פני האדון ה' להפך דעתו של הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמנות על ידי כח התפלה שבו, והוא כגוונא דמלחמה שמתלחם נגד חבירו להכריחו לרצונו, כי כן הציב השי"ת גוון זה בעולם, שכביכול שאדם מהפך דעתו של הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמנות, וכדאיתא (סוכה יד.) למה תפלתן של צדיקים נמשלה לעתר, מה עתר זו מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום, אף תפלתן של צדיקים מהפכת דעתו של הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמנות^צא: