Beit Yaakov on Torah, Vayishlach 32/בית יעקב על התורה·וישלח ל״ב

אויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל. הענין בזה הוא, כי כל התחלות קשות, אבל כאשר רק עבר את פנואל זרחה לו השמש שמרפא בכנפיה. ואיתא ע"ז במדרש (רבה וישלח עח) כך היתה השמש מרפאת באבינו יעקב ומלהטת בעשו ואלופיו. אמר ליה הקב"ה את סימן לבניך כו' כך בניך תהא השמש מרפאת בהן ומלהטת באומות העולם. מרפאת בהם, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג׳:כ׳). ומלהטת באומות העולם, הנה היום בא בוער כתנור וגו' (שם). הענין בזה הוא, שבהגיע עת דודים, שהשי"ת יסיר המכסה והנרתק מהשם יקו"ק, ויהיה ה' אחד ושמו אחד, אז לא יביט השי"ת על מראה הגוון רק לעומק הלב. ואז יפתח השי"ת עומק הלב של ישראל, ויתגלה לעין כל עומק הלב של ישראל, שמעולם לא סר לבם מרצון השי"ת ולא החטיאו את המטרה אף כחוט השערה^קמב. כי על הגוון יש להאומות ג"כ שקר החן, ולזה יש להם עוד אחיזה בעולם, אבל בעומק לבם הם מלאים רע ונתרוקן מכל טוב. לא כאלה חלק יעקב חולקיה ועדביה דקב"ה, שאף בהתפשטות שלהם הם דבוקים בשורש הרצון מהשי"ת^קמג. וזהו דכתיב בהו (מלאכי ג׳:כ׳) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, שאף בכנפיהם שמרמז על התפשטותם, כי כנפים הם מחוץ להגוף, אף שם אין בהם רק צדקה ומרפא, אין דבר רק טוב ושלום. אבל כאשר יבא עליהם היום הבא בוער כתנור תצא החמה מנרתקה ותלהט אותם אשר לא ישאר להם לא שורש ולא ענף מחיים, וכדכתיב (שם) כי הנה היום בא בוער כתנור וגו' אשר לא יעזוב להם שרש וענף^קמד: