Beit Yaakov on Torah, Vayishlach 6/בית יעקב על התורה·וישלח ו׳

אוישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום. אשרי אדם עוז לו בך וגו' (תהילים פ״ד:ו׳). איתא על זה בזוה"ק (תולדות קמב.) זכאה בר נש דאתתקף ביה בקוב"ה וישוי תוקפיה ביה, יכול כחנניה מישאל ועזריה דאתתקפו ואמרו הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכיל לשזבותנא מגו אתון נורא יקידתא ומן ידך מלכא ישזיב. ת"ח דאי לא ישזיב כו' אשתכח שמיה דקב"ה דלא יתקדש בעינייהו דכלא כמה דאמרו. אלא כיון דידעו דלא אמרו כדקא יאות אהדרו ואמרו והן לא ידיע להוי לך מלכא וגו' בין ישזיב בין לא ישזיב כו' אלא לא יתתקף ב"נ דיימא קב"ה ישזבינני או איהו עביד לי כך וכך כו'. הענין בזה הוא, כי לא יוכל אדם לבטוח ולהשען עצמו על תקיפות מעשיו הטובים בעוה"ז שהם ישפיעו לו טובה, כי כל התקיפות והבטחון שבעוה"ז הוא רק בדברי תורה, הבא לטהר מסייעין אותו (שבת קד.), וכל מי שבא לקרב את עצמו להשי"ת מקרבהו השי"ת אליו כדאיתא (שם), ורק לפעמים יוכל להיות שהשי"ת מטעים לאדם מפרי מעשיו בעוה"ז, בעידנא דמתאחדין עלמא עלאה בעלמא תתאה. וכמו שאנו רואים ג"כ בענין הזמן שהציב השי"ת בעולם קיץ וחורף, בקיץ מתגדלים כל התבואות ופירות ממגד תבואות שמש. מה שאין כן בחורף אין מתגדל שום תנובות שדי. ולכן נתיירא אבינו יעקב ע"ה אף כי היה שלם בכל עניניו, והשי"ת הבטיחהו לשמרו ולהצילו, מכל מקום נתיירא אולי הוא הבטחת השי"ת רק לעולם שכולו ארוך חיי עולמים ולא חיי עוה"ז. כי באמת מאמר השי"ת עם האדם אינו בטובות עוה"ז רק לעולם שכולו ארוך למען יאריכון ימיך. וכמו שאנו רואים במשה רבינו ע"ה שהלך למצרים על פי הדבור, והשי"ת הבטיחהו שיהיה עמו, ואחר כל זה היה לו מכשול בהמלון. וכן חנניה מישאל ועזריה, שמתחלה היה נכון לבם בטוח בעוז ה' שהשי"ת יצילם, ואודע להו יחזקאל נביאה ושמעו וקיבלו מניה דקוב"ה לא אתקיים עלייהו כדאיתא בזוה"ק (שם). וכל זה הוא מפני שמאמר השי"ת אינו כמאמר בשר ודם, שאם יאמר דבר מפורש אין עוד הדיבור בידו לשנות פירוש הדבר. שאני אמרות אלוה הן חיים וקיימים כמו שהשי"ת חי וקיים לעד לעולם, וכן דבריו חיים וקיימים מראים פנים לכל צד^נה. וכדאיתא בש"ס (סנהדרין לד.) הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע (ירמיהו כ״ג:כ״ט) מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות אף מקרא זה מתחלק לכמה טעמים. כפי שברצון השי"ת כן הם מאירים ומראים פנים לכל צדדיהם:

בוזהו ג"כ הענין דאיתא במדרש (רבה וישלח עו) שיעקב נתיירא ואמר ידעתי כי כל דברי השי"ת על תנאי הם. וכן שבועת השם יתברך לדוד המלך על תנאי היה אם ישמרו בניך בריתי ועדותי וגו' (תהילים קל״ב:י״ב). ואף מזה נתיירא אבינו יעקב ע"ה, מאחר שבעוה"ז אין שום דבר ברור בשלימות, אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב בשלימות ולא יחטא, ואין אדם שיהיה רע בכולו, והיה מתיירא אבינו יעקב מברכותיו של אותו צדיק אביו יצחק שברך את עשו בנו, אולי יתברר שהיה לו איזה הבנה בהם, ואולי יולדו ממנו גרים אשר יתגיירו בישראל ועתה עוד לא באה העת שיאסף מן העולם, וקדם זמנא אין לו נייחא להשי"ת לכלות שום בריאה, וכדאיתא בזוה"ק (נח סא:) אבל אי אתעביד בהו דינא עד לא מטא זמנייהו דלא אשתלים חובייהו כו' כדין לית חדוה קמיה ובאיש קמיה על דאתאבידו. ולעשו היתה ג"כ טענה שהוא נקי אגב אמו, שנולד מיצחק ורבקה^נו. ולזה נאסר בעוה"ז קודם הבירור האמיתי להלחם אתו ולכבוש מארצו עד מדרך כף רגל כדכתיב (דברים ב׳:ה׳) אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל. והוא מפני שבעוה"ז אין שום בירור בשלימות הן לטב והן לביש. ולזה מצינו ג"כ בש"ס (ברכות ז., מגילה ו:) צדיק ממנו בולע, לפי שבעוה"ז עוד לא נשלם הבירור האמיתי על מכונו שיוכר לעין כל מי הוא הצדיק והטוב ומי הוא הרע, עד שישלמו כל הבירורים על תכליתם, ואז יעלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה (עובדיה א׳:כ״א). אבל כל הימים שלא נשלם עוד הבירור הוא מעורב עוד טוב ורע, כמו הפרי קודם שנגמר בישולו שאינו רע לגמרי ואינו טוב בכולו. ולכן נתיירא יעקב אבינו ע"ה והתפלל להשי"ת שיצילו מיד עשו, ונענה מהשי"ת בזה שבא על עצה נאמנה לשלח לו דורון לעשו אחיו, ולהשפיע עליו מעט קדושה, שידמה לו שיש לו עוד פתח תקוה לזכות לחיי עוה"ב^נז, ובזה התעורר בלבו רחמנות שיתרחם עליו. כי אם היה יודע עשו בבירור שאפסה תקותו ונכזבה תוחלתו אזי לא היה מתרחם עליו, כי לא היה לו ממה להתיירא, בין כך ובין כך אין לו מה לקוות. כמו מי שיוצא ליהרג ואין לו עוד ממה להתיירא, אזי הוא עושה כל אשר יעלה ברצונו, מפני שאין לו מה שיעצרהו מעשות מזמת לבו^נח. והכין את עצמו לשלשה דברים, לדורון ולתפלה ולמלחמה כדאיתא במדרש, ובאמת ענינם אחד, כי למעלה בעולם העליון אין רק תפלה, וכשמסתעף למטה מזה יכונה בשם מלחמה, וכשמסתעף עוד למטה בזה העולם צריך האדם לדורון שיתן מהונו ורכושו^נט: