Biurei Tanya·Biurei Tanya by Gronam Esterman·Chapter 13ביאורי תניא·ביאורי תניא - אסתרמן·גרונם·פרק י"ג

אפרק י"ג
לימין אביון: היינו הנפש האלקית⁴⁷⁰. והיצ"ט ויצה"ר חולקים עליו כי מלבד הנפש יש בו ב' יצרים.

בוהלכה כדברי המכריע: מכריע נקרא לפעמים היינו שאומר קצת כמו זה וקצת כמו זה, וכאן אמר שמכריע שאומר כלו כנפש האלקית, וזה נקרא גם כן מכריע.

גכך היצה"ר אומר דעתו בחלל השמאלי שבלב: כי עיקר מהות הנפש הבהמית הוא המדות, כי הז"מ נפלו בשבירת הכלים ומזה נתהווה הנפש הבהמית על ידי השתלשלות רבות ועצומות וממילא גם הוא עיקרו בחי' המדות, לכן אומר דעתו בלב, כי מקום משכן המדות הוא בלב ואח"כ עולה משם למוח.

דומיד חולק עליו השופט השני: כי בהמדות אינו יכול לחלוק עליו כי מדות דנפש הבהמית הם חזקים ותקיפים יותר כי שרשן מעולם התהו כנ"ל, ולזאת בהמדות אין כח בנפש האלקית לחלוק על המדות דנפש הבהמית, רק במוח דוקא יכול לחלוק עליו כמ"ש לעיל פי"ב כי המוח שליט על הלב ברצונו שבמוחו.

ההוא הקב"ה העוזרו: הגם שנת"ל שמעט אור דוחה הרבה חשך והיינו מעט אור דנפש האלקית בעצמו, ולמה צריך לעזר. אך הענין הוא כי הן אמת כשיתבונן אזי מעט אור כו', אבל בכדי שיבוא להתבוננות ע"ז צריך לעזר מלמעלה, ואח"כ כשיתבונן אזי שייך לומר המעט אור דנפש האלקית דוחה כו'. והמשל ע"ז כמו שאנו רואים בגשמי' שנר קטן דוחה הרבה חשך, אך עכ"ז לא יאיר הנר מעצמו כי אם צריך להדליק הנר ואם לא ידליק לא יהי' אז אף מעט אור ולא ידחה כלל החשך, והנמשל מזה יובן.

וולא נתבטל במיעוט: לא מיבעי לגמרי כמו בשישים או באלף שאז אין טעמו נרגש, וכמו גם בצדיק ורע לו לכה"פ, אלא אפילו ביטול כאחד בשנים שטעמו נרגש אלא שקצת הוא בטל זהו גם כן לא נתבטל, וזהו כוונתו במיעוט.

זלכן נקרא כרשע: ובזה מתורץ הקושי' דלעיל פ"א דהא תנן ואל תהי רשע בפ"ע וגם אם ירע לבבו כו', והשתא אתי שפיר דהכוונה שיחזיק את עצמו כבינוני, וזהו כרשע בכף הדמיון שהוא דומה קצת לרשע ע"ש שנופלים לו הרהורים, ולא רשע כי הוא אינו מקבלו ברצון במחשבה דו"מ כו'.

חשזו מדרגת צדיק: גם צדיק ורע לו והוא ג"ז אינו.

טאפילו כל העולם כולו: היינו השכל של העולם וכנ"ל בפ"א.

יואף מי שבתורת ה' חפצו: זהו עוד מדריגה בבינוני⁴⁷¹, שהוא לומד תמיד ומצד שמוחו ולבו אינם פנויים לכן אין נכנסים אצלו הרהורים, כמ"ש הרמב"ם בסוף הלכות איסורי ביאה אין הרהורים נכנסים אלא למי שלבו פנוי מתורה, אבל מי שעוסק בתורה תמיד הרי אומר אילת אהבים ויעלת חן כו'⁴⁷² ע"ש, ומקודם מדבר בבינוני שעוסק במו"מ כל היום ונופלים לו תאות כל היום, רק מצד שהמוח שליט על הלב הוא מתגבר עליהם, אבל כאן מדבר במדריגת בינוני אחר שאין נופלים לו הרהורים כלל מצד שעוסק בתורה, ואעפ"כ יחזיק את עצמו לבינוני.

יאבמוח והפה והידים ושאר אברי הגוף: זהו מחשבה דבור ומעשה.

יבכי אם בשעה שאהבת ה' בהתגלות כו' בשעת התפלה: ואז יכול להיות שימאס ברע, והראיה ע"ז דאל"כ איך טעה רבה בעצמו שהוא בינוני המתפלל כל היום, הלא הי' מרגיש בעצמו שהוא מואס ברע, והבינוני אינו מואס כו', אלא ע"כ צ"ל שבשעה שאהבת ה’ הוא בהתגלות לבו אזי יכול להיות שימאס ברע כגון בשעת התפלה.

יגבמקור הגבורות שהיא בינה: כמ"ש אני בינה לי גבורה⁴⁷³ וגם עומדים בקו אחד בג"ה מהשמאל כידוע.

ידבתכלית כו': היינו צדיק גמור.

טושלא בתכלית: היינו בצדיק שאינו גמור.

טזאבל בבינוני הוא ד"מ כאדם שישן: ואחר התפלה הרי הרע חוזר וניעור, ואדרבה אז הוא מתחזק יותר, על דרך משל באדם לאחר השינה מתחזקים אצלו כל הכוחות כו' כמו"כ גם כאן.

יזשלבו בוער באהבת ה': היינו גם לב נפש הבהמית אלא שהוא הטוב דנפש הבהמית, כי הנפש הבהמית כלול מטוב ורע והרע הוא כישן, והטוב שלו בוער באהבת ה'.

יחבחפיצה כו': עיין לעיל פ"ג מענין ד' לשונות אלו.

יטכבינוני המתפלל כל היום: וזהו מדריגה הג' שיש במדרי' הבינוני שיש לו גם כן אהבה לאלקות כל היום.

כנמצא שיש ג' מדרי' בבינונים, הא' שעסוק במו"מ ונופלים לו הרהורים רק המוח שליט על הלב, ובינוני שעוסק בתורה כל היום ומצד זה אין נופלים לו הרהורים כלל, ויש מדריגה בבינוני המתפלל כל היום ויש לו אהבה לאלקות כל היום.

כאעל ידי הכנה הראויה לכל נפש כפי ערכה ומדרגתה: דהנה יש שצריך התבוננות כמו שעה, ויש שצריך יותר מזה ויש פחות מזה, (ועי' לקמן בפרק מ"ב ובפרק מ"א), והיוצא מהנ"ל הגם שלגבי הצדיקים אין נקרא אמת אבל לגבי הבינונים נקרא אמת, ואיך הוא זה אלא מדת אמת היא מדתו של יעקב אבינו כמ"ש תתן אמת ליעקב⁴⁷⁴, והוא מדת הת"ת שמבריח מן הקצה אל הקצה, מכ"ע עד בחי' המל' שהוא ראש ומקור דבי"ע, ומפני זה הוא מבריח משום שמאיר בה גילוי הקו, ולכן מצינו בתורה ו' פעמים נקרא השם יעקב⁴⁷⁵ מלא יעקוב בוא"ו, והוא"ו מורה על המשכת הקו המאיר בת"ת ותוך נקודה האמצעית היינו בחי' הת"ת, וכמו על דרך משל למטה באדם יש ג' בחי' ראש, גוף, רגלים, והגוף הוא האמצעי ועיקר האמצעי הוא בלב שהוא באמצע הגוף ותוך נקודה האמצעית הוא פנימי' הלב (עי' לקו"ת ד"ה ונקדשתי בתוך בנ"י⁴⁷⁶), שבו מתגלה אוא"ס בכאו"א וזהו מדת אמת שבכאו"א, וכן הוא למעלה שהמשכת הקו הוא בת"ת דוקא, ולכן בבינוני הפנימי' שלו הוא מדת אמת אצלו הגם שלגבי הצדיקים הוא אינו אמת, ול"ק כי מדת אמת היא מדת הת"ת והוא מבריח בכאו"א לפי ערכו, כמו בגשמיות הבריח התיכון הי' מבריח בכל הג' דפנות בתוך כל הפנימיות ולא כמו שאר הבריחים וגם הי' ארוך כל כך ושלם היה וזה הי' בנס כידוע.

כבולהבין זה בתוס' ביאור, הנה אנו רואים שבג"ע מאיר גילוי אלקות צדיקים יושבים ונהנין כו', נמצא שם מאיר גילוי מאוא"ס ב"ה, אעפי"כ אינו אמת לגבי אצילות כי שם מאיר הארת הקו שהוא גילוי אוא"ס ב"ה באופן אחר לגמרי למעלה מעלה מג"ע דבריאה עד ששם איהו וחיוהי וגרמוהי חד ממש מה שאין כן בג"ע דבריאה ומכ"ש ג"ע דיצי', נמצא שמדרי' אצילות מדריגה נעלה וגבוה, ועכ"ז לגבי כתר גם אצילות אינו נקרא אמת, כי והחכמה מאין תמצא⁴⁷⁷ כתיב שאינו בערך וכמו אין ואפס נחשב לגבי כתר, וכן כתר לגבי א"ק אמרו אע"ג דאיהו אור צח כו'⁴⁷⁸ אוכם הוא כו', ואוכם הוא לשון שחרות וחושך, וגם על א"ק אי' שא"ק נקרא אדם דבריאה בכללות העולמות ואינו אמת לגבי הקו כמ"ש כל אדם כוזב⁴⁷⁹, והיינו כל הפרצופי אדם אפילו א"ק שהוא פרצוף הראשון⁴⁸⁰ שלאחר הצמצום נקרא גם כן כוזב, וכמ"ש במ"א שלגבי אוא"ס ב"ה עצמו גם א"ק כדומם גשמי יחשב, וכן הקו לגבי אוא"ס וכן עוד למעלה יותר, נמצא מה שאצל התחתון נקרא אמת אעפ"כ לגבי למעלה ממנו אינו אמת. וכן אנו רואים במשה רבינו ע"ה שעליו נא' משה אמת ותורתו אמת⁴⁸¹ מכל מקום כתיב ויפול על פניו מה ראה מדת אמת ראה, הלא יש מדת אמת שגם משה נפל על פניו.

כגויובן עוד יותר ממה שנתבאר בכ"מ שע"י אהבה דבכל מאדך ממשיכים גילוי אוא"ס הבלי גבול למעלה מהשתלשלות, ולכאורה אינו מובן הלא הבלי גבול של האדם אינו בערך לגבי הבלי גבול שלמעלה, דהרי הוא נברא ובנברא לא שייך בלי גבול אמיתי, אלא הכוונה הוא כיון שאצלו נקרא בלי גבול כמ"ש בכל מאדך מאד שלך יכול על ידי זה להמשיך הבלי גבול שלמעלה, ולגבי אדם הגבוה ממנו נקרא גם זו העבודה דמסירות נפש של זה גבול ולא ימשיך הבלי גבול שלמעלה, כי אם הוא צריך למסירות נפש יותר גבוה ונעלה מהמסירות נפש של זה, ולכן נא' בכל מאדך לכל אחד לפי ערכו וד"ל.

כדאו כמו שאנו רואין שמגעה"ת לגעה"ע יש עמוד שעל ידי זה עולה לגעה"ע, והעמוד הוא שמשכח כל הגילוי אלקות שהשיג בגעה"ת ואז יזכה להגילוי דגעה"ע, לפי שהעמוד הוא בחי' היסוד והוא ענין שמאיר עליו הגילוי של געה"ע, ועל ידי זה משכח התענוג דגעה"ת, ועל ידי זה יזכה להשגת אלקות שבגעה"ע. נמצא הגם דבגעה"ת השיג אלקות כמ"ש צדיקים יושבים ועטרותיהם⁴⁸² כו', אעפ"כ לגבי געה"ע אינו בערך עד שצריך לשכוח ע"ז.

כהכמו"כ כאן הגם שלגבי צדיקים אינו נקרא עבודת אמת אעפי"כ לגבי הבינונים הוא אמת שמאיר בהם פנימי' הלב שלהם שעל ידי זה ממשיך גילוי הקו כמו באצילות אלא ששם באצילות מאיר יותר ובנפש מתצמצם האור ואינו מאיר בגילוי כל כך.

כומבריח תוך נקודה האמצעית: מענין הנקודה האמצעית עיין בלק"ת [דרושים לר"ה] ד"ה יחיינו מיומים דס"ג ע"ב⁴⁸³ מה שציין שם לעיין בכ"ד).

כז[כידוע לי"ח שבחי' ראש ומוחין כו': זהו מדבר בעולם, דהנה קודם דיבר בנפש וכאן מדבר בעולם שגם בעולם מצינו כך שבחי' ראש ומוחין של מדריגה תחתונות הן כו' כנ"ל.