Diary of the Special Mission·Chapter 75יומן השליחות המיוחדת·פרק שבעים וחמשה

אפרק שבעים וחמשה
חזרתי לנ.י.
יום ד', ב' סיון בוקר, בדירה
את החפצים ארזתי ומוכן אני לנסיעה.

באתמול ביליתי כמעט כל היום בישיבה, בשיעור ארוך לפני הצהרים בגפ"ת ואחרי הצהרים בשו"ע, ושיחה ארוכה על תוכניות הישיבה בעתיד עם הר"מ נודלמן.

גיום ד', במטוס ממוסקבה ללונדון
קמתי בבוקר, ארזתי את החבילות, נסעתי להתפלל, נכנסתי לדירת טולוצ'ינסקי ולדירת הרי"י [אהרונוב] לשיחות קצרות לפני הנסיעה, נכנסתי לדניאל אדרי כנ"ל, נסעתי לדירה להביא את החפצים לביהכנ"ס, עוד כמה שיחות קצרות, ואח"כ נסעתי לשדה התעופה, ובטיסה הייתי יחד עם הר"י פרוס והת' אברהם בקרמן.

דיום ה', במטוס מלונדון לנ.י.
כשהגעתי אתמול בערב ללונדון נסענו מיד לביהכנ"ס בסטמפורד היל.

השם מצאנו קהל גדול נאסף לשמוע דברים בקשר לשלושים לפטירת השליח הנודד ר' אברהם יצחק ע"ה גליק. היה שם הרב פדווא הזקן, הרב אשכנזי ועוד זקנים וחשובים שנאמו לכבוד הנפטר, וביהכנ"ס היה מלא.

וכשראו שנכנסתי בקשוני לשבת בשולחן הראשי ולומר כמה מילים, וכן עשיתי.

זבסיום התפללו מעריב, ואח"כ נסענו, אני ובקרמן, לישון בבית של לוי פריז (דודו ובת דודתי).

חהרבי יוצא לקהל

טמוצאי חג השבועות, במשרדי בספריה
ברוך שהחיינו והגיענו לזמן הזה, שאתמול בלילה אחרי התהלוכה יצא הרבי לראות את הקהל (הביאוהו על כסא גלגלים).

יהוא שהה שם בחוץ, בכניסה ל770- כ4- דקות. אח"כ שאלוהו אם להחזירו והשיב הן והחזירוהו.

יאאני עמדתי בפרוזדור וראיתיו ביצאו מהיכל קדשו, פניו נראו כמעט כרגיל, אלא שלא הסתכל לצדדים ורק ישר אל הקהל. יש אומרים שהנהן קצת ראשו לעבר הרב יואל הכהן.

יבהערכת מצב נושא הספרים

יגאסרו חג השבועות, בוקר
התיישבתי אתמול בלילה לכתוב היומן, והייתי מדאי עייף והחלטתי להשאיר המשך הכתיבה להיום בבוקר, ואתחיל בענין הספרים:

ידהיתה לי שיחה ארוכה במשך השבת בענין הספרים עם הרב"ש [קונין], עם הרי"ל גרונר, עם הרי"ל סימפסון ועם האברך דייטש.

טוהרב"ש [קונין] סיפר לי על 100 חתימות מהסנטורים שדורשים מיעלצין שיקיים את הבטחון לבייקער להחזיר את הספרים.

טזאתמול היה אמור בייקער למסור את המכתב והחתימות לשר החוץ קוזרוב, שבא להכין את ועידת הפיסגה של יעלצין בשבוע הבע"ל. קשה לומר שיעלצין לא יתחשב עם המכתב, שהרי הוא מקוה כעת לקבל הון תועפות מארה"ב, ולא ירצה שיהיה טעם מר אצל הסנטורים והממשל.

יזבפרט שזהו בהוספה לסיפור ארכיון סמולנסק, שסיפר לי בארוכה האברך דייטש, איך שנודע לו לפני כשלושה חדשים שעומדים להחזיר לרוסיה את הארכיון החשוב הזה, שהגרמנים החרימו מרוסיה וארה"ב החרימה מהגרמנים, ויש שם כשלושה מיליון מסמכים. הוא הודיע על כך לר"י קרינסקי ואח"כ לרב"ש, שהשתדל והצליח לעצור את זה עד שהנשיא בוש נתן הוראה לעצור עד שנקבל את אוסף שניאורסאהן. הארכיון נמצא תחת שיפוט של משרד הנשיא והוראתו היא סופית. חשבו להחזיר את הארכיון כאות רצון טוב.

יחע"פ כל הנ"ל יש ביאור בדרך הטבע מדוע מרגישים הרוסים חובה להחזיר את הספרים עתה, בעת ועידת הפסגה.

יטואף שכבר למדנו שאצלם אין לסמוך על כללי הגיון, מ"מ באם אמנם יש ידיעות שחושבים על כך הרי זה בגלל הלחץ הנזכר.

כוא"כ יש מקום לומר שכאשר ווראנצוב ופישמן אומרים שישתדלו להשיג את החזרת הספרים, כוונתם שהם יודעים שההחלטה של ממשלת רוסיה הולכת בכיוון הזה, והם רוצים לתת דחיפה אחרונה.

כאדיברתי על כך עם סימפסון ועם גרונר, ושניהם מתקבלת אצלם האפשרות הזאת, ואין כ"כ נפ"מ לפועל מהאמור לעיל, רק משנה זהירות בדיונים.

כבאך מה שלא מובן בכל הנ"ל הוא, שבערב חג השבועות הודיע לי הרי"י [אהרונוב] שדיבר עם אלכסיי, והאחרון סיפר לו שהחליטו לבטל את תוכנית הבאת 500 הספרים על ידי יעלצין לועידת הפסגה, משפטים בל ידעום.

כגכך עברו עלי ימי החג בשיחות האמורות.

כדבערב שבת הייתי טרוד רוב היום בתיקון הבעיות שנוצרו במשך הזמן בתוכנת הספריה ובדיונים עם הר"י וילהלם על תוכניות העבודה בספריה. גם בדקתי עבודתם של העובדים בספריה.

כהיום ד', אדר"ח תמוז בוקר, בספריה
כבר עברו שבועיים שלא כתבתי, כי חדשות מוואשינגטון, בעת ועידת הפסגה, לא היו.

כומספרים שבוש דיבר על כך עם יעלצין והאחרון לא הגיב, כנראה כיון שהוא רצה להחזיר את הספרים ולא הרשו לו, וכיון שאין הדבר ברשותו לא רצה להודות בכך ולא הגיב.

כזבמשך שבועיים עסקתי בעריכת אגרות-קודש ח"כ. אתמול אחרי הצהרים סיימתי את העריכה הראשונה של הספר.

כחאתמול הגיע פאקס מדבורה רחל, שיש תזוזה בענין החזרת הספרים ועלינו לחזור מיד למוסקבה.

כטהר"י [קוגן] נמצא שם כבר כמה שבועות. הרב"ש [קונין] חזר לרוסיה ביום ו' שעבר. הרי"י [אהרונוב] ואני צריכים לנסוע היום.

לנסיעת חברי המשלחת למינכן

לאיום ועש"ק, ב' תמוז בספריה
חשבתי שאהיה כבר במוסקבה, אך לפועל לא הסתדרה הויזה, ונשארתי כאן.

לבבקשר לאחר השבת עדיין איני יודע, כי הר"י [קוגן] אמר לי שהיא חושבת לנסוע עם המשלחת למינכן לועידת ה7- שתתקיים בימים ב-ד הבע"ל, ואיני יודע אם גם אני דרוש שם.

לגהרי"י [אהרונוב] נסע אתמול למוסקבה, אך עדיין לא דיברתי אתו ואיני יודע את התוכניות.

לדאור לה' תמוז, במטוס מנ.י. למינכן
כבר ביום השישי חששתי שהפעם לא אצטרך לנסוע למוסקבה כי אם למינכן, ובהשגח"פ לא נסעתי לפני השבת לרוסיה.

להאמנם כ"כ לא רציתי לנסוע למינכן. וכי מה יש לי לעשות שם, האומנם אני אשכנע שם את יעלצין להחזיר את הספרים? הרי אפילו אם צריך ללכת לספריה - אינה נמצאת במינכן! וגם הישיבה איננה שם - כדי לתת לי תעסוקה נעימה באמירת שיעורים.

לואמנם חזקה עלי הוראתה לבוא יחד עם כל המשלחת. כולם כבר שם ואני יוצא כעת לדרך. התייעצתי עם ידידים ומבינים, וכולם המריצו בי לנסוע ויצאתי לדרך.

לזיתן ה' שהשהיה שם לא תהיה קשה עלי כ"כ כמו היציאה לדרך.

לחיום ג' צהרים, במלון אראבעלא במינכן
הגעתי לכאן אתמול אחה"צ. בדרך נעצרתי בבריסל. הר"ע חייקין קבלני מהשדה לביהכנ"ס שלו, שם התפללתי, ואח"כ החזירני לשדה לטוס למינכן.

לטכשאני באתי כבר היו כאן כולם, וגם חיים נחום קונין הגיע לכאן אתמול (בדרך למוסקבה) להיות עם אביו.

מהפעילות במינכן

מאבמשך היום הראשון שהיו כאן פגשו את מר בייקער בכניסה למלון, ואמר "הרבנים שלי הם כאן!".

מבהכינו מכתב למר הרטמן, שצלצל היום בבוקר ואמר להרי"י [אהרונוב] שלבקש על הספרים באופן רשמי זה לא אפשרי, אך ישתדל שמר קול ידבר על כך עם יעלצין כשיפגשו מחר.

מגהלכנו אתמול למלון שלו בערב, אך הוא עמד לצאת אז מהמלון יחד עם קול, ולא יכל לקבלינו. חכינו עד שראינו אותם נוסעים.

מדיום ד' אחה"צ, במלון מאריאט במינכן
הרי"י [אהרונוב] והר"י [קוגן] נסעו כבר, הרי"י לארה"ק והר"י למוסקבה, ואנחנו כולנו נוסעים מחר לארה"ב, אני לנ.י. והרב"ש [קונין], וירוניקה, בתה ואנדריי לוואשינגטון, להמשיך שם את ההשתדלות.

מההסיבה שעברנו אתמול ממלון ארבעלא למלון מאריאט, כי במאריאט שוהים יעלצין וממשלתו.

מוכשהגיע אתמול בערב היינו כולנו שם. הרב"ש [קונין] והרי"י [אהרונוב] נתנו לו יד ואמרו לו "דאוואיי קניגי שניאורסאהן!" [תן לנו את ספרי שניאורסאהן].

מזהוא לא ידע מה להשיב, וכשהרי"י [אהרונוב] שאל "קאקדא?" [מתי?] השיב יעלצין "סקארא" [בקרוב].

מחהיום בבוקר ניגשו אליו שוב, והר"י [קוגן] נתן לו חת"ת כסגולה להצלחה בענינים.

מטאתמול בערב היה כאן גם השליח דיסקין. אח"כ לקח אותי ואת הר"י [קוגן] לביהכנ"ס, שם הפגישנו עם מר ספאקוינע, נציג בממשל. הוא עומד להפגש היום עם קול, והבטיח לדרוש שידבר עם יעלצין בענין הספרים.

נאח"כ נסענו לביתו, וסעדנו ושוחחנו.

נאחזרה לנ.י.

נביום ה' אחה"צ, במטוס ממינכן לנ.י.
אחרי תחנת ביניים והחלפת מטוס בבריסל אני ממשיך את דרכי חזרה לנ.י. לשם אמורים אנו להגיע בערך בשעה 3 אחה"צ לפי שעון נ.י.

נגמה פעלתי בימים האחדים שהייתי במינכן איני יודע, ומהנגלות לנו הוא רק שהרבי שליט"א אמר לנו פעמים רבות לשמוע בקולה, והיא דרשה גם את בואי, וכמצווה ועושה באתי, מתוך תקוה שסוכ"ס יואילו כל ההשתדלויות האלה ונזכה בקרוב לפדיון הספרים השבויים.