Chabad Library · Otzar HaChassidim
Dover Shalom·
אמפולת שנפלה על החמץ ולא ביטל
סי' תלג ס"ל
סי' תלג ס"ל
בבשוע"ר סי' תלג ס"ל: "חמץ שנפלה עליו מפולת (פירוש גל של אבנים ועפר) אם אין הכלב יכול להריח ריחו ולחפש אחריו דהיינו שיש עליו גובה ג' טפחים הרי הוא כמבוער מן העולם לגמרי ואינו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא מן התורה אף על פי שלא בטלו ... אבל מדברי סופרים ... צריך לבטלו ... ואם לא בטלה קודם שעה ששית יש אומרים שאף על פי שעבר על מצות חכמים אין קונסין אותו לפקח את הגל להוציא את החמץ משם ולבערו מן העולם. ויש חולקין על כל זה ואומרים שאף שנפלה עליו מפולת גבוה ג' טפחים אינו כמבוער מן העולם לגמרי אלא הרי הוא כטמון בבורות שיחין ומערות שעובר עליו בבל ימצא מן התורה ... חייב מן התורה לבטלו ... אם לא ביטלו קודם שעה ששית חייב הוא מן התורה לפקח את הגל להוציא החמץ משם ולבערו ואם יש חשש סכנה לפקח בגל בידים כגון שהוא מקום שמצוים שם עקרבים (אבל נחש לא ברי היזקא עיין סי' ק"ד) באשפות ובגלים הרי הוא חייב לשכור פועלים שיפקחו את הגל ע"י מרא וקרדום וכיוצא בהם בענין שאין בו חשש סכנה עד שיוציאו את החמץ משם. ולענין הלכה יש להחמיר בשל תורה כסברא אחרונה".
גהלכה זו מבוארת בקונטרס אחרון שם ס"ק י, אלא שלפום ריהטא, רוב הפרטים שבו לא מובנים לענ"ד. בקובץ מבית חיינו ג ע' 25 יש ביאור קצר לקונטרס אחרון זה6 [מהרה"ק מהרי"ל אחיו של אדמו"ר הזקן], אבל זהו רק ביאור כללות המכוון, ועדיין נשארו הפרטים בלתי מובנים לענ"ד. בס' קונטרס אחרון עם ביאור מדרכי הקונטרס, הוסיף כמה מילות הסבר לקונטרס אחרון זה, אבל עדיין נשאר רוב תוכנו לא מובן לענ"ד, וז"ל הקונטרס אחרון:
דחייב לשכור פועלים שיפקחו כו'. כ"כ התוס'7 (הובא בב"י8) לענין אין בו ג' טפחים אף על פי שביטל, והוא הדין והוא הטעם ליש בו ולא ביטל, וכל שכן הוא לדעת הסמ"ק וסיעתו9 שהרי יש כאן מצות ביעור דאורייתא.
הוהנה הטוש"ע השמיטו חיוב זה גבי יש בו ולא ביטל, משום דאזדו לטעמייהו10, שבסי' תל"ח פסקו הטור וב"י בעיא11 דככר בפי נחש לקולא אם ביטל12*, וא"כ י"ל לדעת הטור דאפי' לא ביטל עדיין אם מצא קודם זמן איסורו יבטלנו ודיו13, ולא דמי לחמץ בבור שנתבאר לעיל בשם הטור14, משום דבממונו לא אטרחוהו רבנן כדאיתא בגמרא שם15, וכמ"ש התוספות שם16 שיש לתלות שהנחש יאכלנו17. והכי נמי יש לתלות שהכלב יאכלנו אם אין בו ג' טפחים18, והיינו לסמ"ק וסיעתו דעיקר החשש הוא שמא יתגלה הגל ע"י הכלב19, ודמי ממש לככר בפי נחש20. ולשיטת רש"י ור"ן יש לתלות שמא לא יתפקח הגל, הלכך לא אטרחוהו בממונו כמו גבי נחש21, ומכל שכן ביש בו ג' טפחים דודאי יש לתלות לכ"ע שלא יתפקח22. ומשום הכי השמיטו הטוש"ע חיוב זה23. והתוס' ס"ל דתיקו דאיסורא לחומרא24.
ו[*הג"ה: ועיין שם ברש"י25 ורמב"ם26 דלא גרסי אם תמצא לומר ודו"ק.]
זאי נמי יש לומר דלרש"י ור"ן הדבר קרוב שיתפקח הגל ואטרחוהו בממונו כמו בחמץ מגולה כמ"ש התוס' שם27, משא"כ לסמ"ק וסיעתו הדבר קרוב שיאכלנו הכלב28, כמ"ש התוספות29 דזהו ספק הרגיל, ואפי' מידי וודאי הוה ס"ד בגמרא דמוציא, ולכך לא אטרחוהו בממונו כמו גבי נחש. והתוס' ס"ל כשיטת רש"י שהרי לא חלקו עליו30, וטוש"ע ס"ל כסמ"ק וסייעתו כמו שיתבאר בסי' תל"ו31.
חולענין דינא פשיטא דיש להקל כמשמעות הטוש"ע, דבדברי סופרים הלך אחר המיקל, והיינו בביטל32, אבל אם לא ביטל דיש כאן איסור דאורייתא לסמ"ק וסיעתו פשיטא דחייב לשכור, דרבנן דוקא הוא דלא אטרחוהו בממונו אבל מדאורייתא אין לחלק בין גופו לממונו. ולפ"ז אף לפי דעת החק יעקב בס"ק י"ט33 יש נפקא מינה בין חלוקי הדעות34 ודו"ק: