Dover Shalom·An Entrance Setup atop Alleyway Wallsדובר שלום·צורת הפתח שעל גבי כתלי המבוי

אצורת הפתח שעל גבי כתלי המבוי
סי' שסג סעיף לג

בבשוע"ר סי' שסג סל"ג (והוא ממ"א ס"ק כח): "כשאין קנים תחת החבל אין כתלי המבוי נחשבים במקום קנים להיות צו"פ, שאל"כ למה הצריכו קורה רחבה טפח הלא בקנה כל שהוא שע"ג כתלי המבוי יש צורת פתח".

גלפום ריהטא נראה מזה, שכשם שהכותל עצמו אינו יכול להיות הקנה של צורת הפתח, כמו"כ הקנה העומד על גבי הכותל גם הוא אינו מספיק להיות הקנה של צורת הפתח, שצריך להיות קנה נוסף העומד על הארץ.

דאמנם בשעה שסיימו את בניית המרפסת בחזית בית-הכנסת ב770- דנו כמה מרבני אנ"ש בתקנת העירוב, באיזה אופן הכי טוב לתקן את צורת הפתח שתתיר את ההוצאה וההכנסה: א) על גבי המרפסת הגדולה שנבנתה בחזית בית-הכנסת (ופתוחה במילואה לרחוב קינגסטון). ב) על גבי מדרגות הכניסה הראשית לבית-הכנסת (היוצאות מהאולם שתחת המרפסת הנ"ל). ג) ביציאה המערבית-צפונית של ביהכנ"ס (שמשם היה הרבי נוסע לאוהל).

ה*
בקשר למדרגות הכניסה הראשית לבית הכנסת, שמשני צידיה הוגבהה הרצפה בכמה אמות, כלומר נבנתה המרפסת המוגבהת משני צידי הכניסה. היו קשיים טכניים להעמיד את שתי הקנים של צורת הפתח למטה ורצו להעמידם למעלה, בצורה זו:

וצורת הפתח

זהרצפה המוגבהת (המרפסת)

חהרצפה המוגבהת (המרפסת)

טהיו רבנים שנטו להתיר את העירוב באופן הזה, שהרי יש כאן צורת הפתח כהלכתו, קנה מכאן וקנה מכאן וקנה (חוט) על גביהם.

יאמנם היו רבנים שטענו שהקנים של צורת הפתח צריכים להיות דומים ללחי, שהוא חייב להיות על הארץ, ולא כשהוא עומד על גבי הכותל. והוכיחו כן משוע"ר המובא לעיל.

יאויתירה מזו אפשר לומר, כי בהעמידו את צורת הפתח ע"ג הכותל, אפילו אם נחשב את צורת הפתח כמחיצה גמורה, תהיה המחיצה במקום שעומדים הקנים, כלומר בגובה הכתלים, בצורה כזו:

יבצורת הפתח

יגהרצפה המוגבהת (המרפסת)

ידהרצפה המוגבהת (המרפסת)

טוואף שהקנים אינם תלוים רק עומדים על הרצפה הגבוהה, כלומר על המרפסת, מ"מ המחיצה עצמה היא תלויה באויר ואינה מועלת (כמבואר בשו"ע רבינו סי' שמה ס"ד).

טזובאמת כבר דנו הפוסקים בכעין זה, גבי דרך העיר העוברת בין שני הרים, אם אפשר להעמיד הקנים בגובה ההרים וע"י יותר לטלטל בדרך שביניהם שלמטה.

יזכמה פוסקים כתבו בפשיטות להחמיר, ובראשם הגר"ש קלוגר שכותב בשו"ת האלף לך שלמה (סי' קנד) "כל צוה"פ בעינן שיהי' הקנים בתורת מזוזה למטה ביו"ד טפחים הסמוכים לקרקע שבני אדם הולכין עליו ... אין תקנה רק שיעמידו אותם למטה ממש". וראה גם שו"ת יהושע סי' ח ובהלכה למשה סי' י.

יחויש כמה שכתבו להתיר, ובראשם בשו"ת שואל ומשיב (מהדורא רביעית ח"ג סי' ב) שכותב "לא ידעתי מקום הפקפוק דכיון דהמחיצה הוה כארעא סמיכתא, ואף דהוה מחיצה תלויה שאינו מתיר רק במים, כ"ז אם ההיתר ע"י המחיצה אבל כאן עיקר ההיתר ע"י הקנים והוה צורת הפתח, וא"כ מה בכך דבין שני ההרים יכולים ללכת מ"מ זהו פתח ובמקום הקנים סותם דכשר".

יטועל כל הנ"ל השיבו כמה רבנים, דלכאורה תלוי דין זה במחלוקת הבכור שור והתוספת שבת, אם הקנה של צורת הפתח חייב להיות באופן המועיל ללחי או לא, ואף שכמה פוסקים פסקו כהבכור שור שמחמיר, רבינו הזקן וה"צמח צדק" פוסקים כהתוספות שבת שמקיל, וא"כ גם כאן אפשר שיועיל.

כוהמחמירים טענו שבאופן זה גם רבינו הזקן והצ"צ יודו שאינו מועיל, מכמה טעמים.

כאוכדי להבין את הסברות לכאן ולכאן, עלינו להביא תחלה את דברי הבכור שור (עירובין יא, ב): "ונראה דאותן קנים צריכים שלא יהיו רחוקים מהכותל ג' טפחים ... דהא לחי בעי' פחות משלשה טפחים לכותל ... ומה"ט נמי אין להגביה הקנים ג' מהקרקע ... אין להרחיק הקנים ג' טפחים מהכותל או מהקרקע ... וכן יש להחמיר מהוכחה זו שלא להעמיד הקנים אחורי הכותל שאין הקנים נראים מבפנים תוך המבוי או נגד אויר המבוי כמ"ש ש"ע גבי לחי".

כבוכך פסק גם הפרי מגדים (א"א סי' שסג סק"ה) ועוד כמה פוסקים, אמנם בתוספת שבת (סי' שסג סק"י) כתב על זה: "ואני תמה דבשלמא כשהרחיק הצוה"פ מן הארץ ג"ט דינא הוא דלא מהני דלא עדיף ממחיצה ממש דלא מהני כשהגדים בוקעים בו, אך כשהרחיק את הצוה"פ מן הכותל ג"ט למה לא יתיר, דבשלמא לחי הוא דלא מהני שלא אמרו לחי משום מחיצה אלא כשהוא סמוך לכותל אבל צוה"פ דמקרי מחיצה ממש למה לא יועיל דאטו מי גרע מנעץ ד' קונדיסין כמ"ש סי' שס"ב".

כגובשו"ת רבנו הזקן (סי' ג) כתב ע"ז: "המנהג הפשוט שלא לדקדק כלל בהעמדת הקנים של צה"פ שיהיו סמוכים לכותל בפחות מג"ט ולית דחש לה למ"ש הבכור שור (ריש עירובין) ... וראייתו מלחי יש לדחות דהתם ה"ט משום דלחי אינו נידון משום מחיצה אלא בצירוף מחיצות גמורות שתים לפחות ... משא"כ בצוה"פ שא"צ לצירוף מחיצות כלל שהרי נעץ ד' קונדסין כו'".

כדוראה גם שו"ת דברי נחמי' או"ח סי' כד, שהעתיק התשובה ודן בה. וראה מה שנתבאר בזה לעיל בהערה לסעיף ח.

כהגם ה"צמח צדק" (שו"ת או"ח סי' מ) דן בשאלה הזו, ומדבריו נראה שלא ראה את תשובת רבינו הזקן הנזכרת, שאינו מזכירה. אמנם אחרי שמביא את דיעות המחמירים והמקילין בזה, דן בארוכה ומסיק גם הוא כדברי רבינו הזקן להקל: "וכ"ז בענין לחי, אבל צורת הפתח שחשוב מחיצה גמורה מצד עצמו א"כ אף להתוספות אין הפלגתו שלשה טפחים או יותר מכותלי המבוי פוסלו, משום דאף בלי סמיכתו להכותלים חשוב שפיר מחיצה ... וז"ל הריטב"א דף י ע"ב, ומיהו מסתברא דכל היכא דאיכא צוה"פ לא אתי אוירא ומבטלא לי' עכ"ל, י"ל דנתכוון לזה שאינו נפסל מחמת שהפליגו מן הכותל".

כוגם הרה"ק מהרי"ל (שארית יהודה שו"ת או"ח סי' ו) דן בזה, ונראה מדבריו שגם הוא לא ראה את דברי רבינו הזקן, מדלא הביאו, ואחר שמאריך בהוכחות לכאן ולכאן, מסיק גם הוא דלא דמי צוה"פ ללחי: "ומשה"נ השמיט רבינו הג' אחמו"ר זצלל"ה נ"ע דעת הבכ"ש וסתם כדעת התו"ש".

כזומדבריו נראה שכוונתו לסי' שסג סל"ה, שרבינו הזקן סתם שמהני צורת הפתח בין הבתים ובין הנהר, אע"פ שאצל הנהר אין הקנה סמוך למחיצה. אמנם את הדברים האלו כותב רבינו הזקן בין חצאי עיגול, וכותב ע"ז בשארית יהודה שם: "אלא דדין זה העמיד בתוך חצאי עיגול משום דמספקא ליה, כמו ששמעתי מפי קדשו פעמים רבות דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו".

כחמכל הנ"ל רואים אנו דעת רבותינו הקדושים, שהקנה של צוה"פ אינו דומה ללחי ואינו צריך להיות סמוך למחיצה. וכיון שכך אפשר לומר שכך הוא גם בנידון דידן, שהקנים עומדים על גבי רצפה הגבוהה, דהיינו שעומדים על גבי כותלי המבוי שלמטה, גם זה מועיל להיות צורת הפתח להתיר הטלטול במבוי שלמטה.

כטאמנם באמת אין מכאן ראיה לנידון דידן, שהרי סוכ"ס גם הקנה המרוחק ג"ט מהכותל הוא התחלה של מחיצת המבוי, ומה שאינו נחשב להיות לחי, הוא מטעם האמור בגמרא (עירובין י, ב) "דאתא אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה", ובצוה"פ שהוא מחיצה ממש, לא אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל. משא"כ באופן שהקנים עומדים על גבי כותלי המבוי, אפשר שגם לדעת רבותינו אין זה מועיל לענין צורת הפתח, מטעם האמור לעיל.

לולכאורה דומה זה יותר לדינו השני של הבכור שור הנ"ל, שכנזכר לעיל אסר מהאי טעמא (שהקנה צ"ל דומה ללחי) בשלושה אופנים: א) שהקנה מרוחק מהכותל ג' טפחים. ב) ומה"ט נמי אין להגביה הקנים ג' טפחים מהקרקע . ג) וכן יש להחמיר מהוכחה זו שלא להעמיד הקנים אחורי הכותל שאין הקנים נראים מבפנים תוך המבוי או נגד אויר המבוי כמ"ש ש"ע גבי לחי.

לאועוד כתב בעל החוות דעת בספרו מקור חיים (תיקון עירובין): "ראיתי שתוחבין הקנים של צורת הפתח בתוך הבית עד לארץ, או בתוך גדר המוקף מד' רוחותיו בפנים, והא ודאי לאו כלום הוא, כי הלחי בעינן שתעמוד בחוץ בשביל היכר, דמה שעומד בתוך דבר המוקף לאו כלום הוא דדבר המוקף כמאן דמליא דמי, וזהו פשוט אין צריך לראי'".

לבוהנה לפום ריהטא נראה שבמקור חיים חולק בזה על הבכור שור, כי הבכור שור אוסר בכל מקום שהקנה עומד אחורי הכותל, ואילו במקור חיים אינו אוסר אלא מטעם "דדבר המוקף כמאן דמליא דמי".

לגמ"מ תופסים הפוסקים בפשיטות, שלדעת המקור חיים לא מהני אף כשהקנה הוא אחורי הכותל, וכתחלת דבריו "כי הלחי בעינן שתעמוד בחוץ בשביל היכר", אלא שאח"כ הוסיף עוד טעם "כמאן דמליא דמי" (ראה האלף לך שלמה להגר"ש קלוגר סי' קנה. שע"ת סי' שסג סכ"ו. משנ"ב שם סקקי"ג. חזון איש שם).

לדובשו"ת זקן אהרן (ח"א סי' יט) מברר שיטת הפוסקים בזה, ומסיים: "ומכל הלין נלע"ד דאע"ג דההיתר נפתח בגדולים החת"ס וישוע"י אפ"ה העיקר כשיטת המחמירים ואוסרים כשהקנה עומד אחורי הגדר".

להוגם מה שהקיל החת"ס (סי' צא), הוא רק בדוחק, אם מתקנין היכר מיוחד הנראה גם במבוי, אבל בלא"ה מסכים גם הוא לדעת הבכו"ש.

לוואף אם נאמר שהמקו"ח חולק על הבכור שור וסובר שאם העמיד הקנה אחורי הכתלים שפיר דמי, ורק בהעמידם בתוך הבית לא מהני. מ"מ דין העמיד הקנה ע"ג הכותל דמי להעמידו בתוך הבית או בתוך גדר המוקף מד' רוחותיו, שגם המקו"ח מודה שפסול.

לזוהנה כבר נתבאר שרבנו הזקן חולק על הדין הראשון של הבכור שור. בקשר לדין השני של הבכור שור, שהקנה גבוה ג' טפחים מהארץ, פוסק גם רבינו הזקן דלא מהני לענין צורת הפתח (סי' שסג סל"ג). ובענין השלישי שהקנה עומד אחורי הכותל, או בדינו של המקור חיים שהקנה עומד בתוך הבית, בזה עדיין לא נתבררה שיטת רבינו הזקן.

לחולכאורה נידון דידן, שהקנה עומד על גבי המרפסת המוגבהת, דומה לדין העמדת הקנים בתוך הבית, שלרוב הדיעות אינו מועיל. ואין לנו כל הוכחה שרבותינו אדמו"ר הזקן ואדמו"ר ה"צמח צדק" יחלקו עליו גם בזה.

לטגם אפשר דלא מהני הכא צורת הפתח מטעם הראשון האמור לעיל. ומכל הלין טעמי הוחלט שלא להניח את הקנים על גבי הכותל.

מוהנה הטעם שהוצרכו דוקא לצורת הפתח, ולא הסתפקו בב' פסים של ב' משהויין, היינו בב' קנים לבד, כי הכניסה היא רחבה יותר מעשר אמות, ובזה לא מהני כי אם צורת הפתח. אמנם אח"כ הוסיפו מחיצות באמצע הכניסה לארכה, הנקרא "ריילס" בלע"ז, ובזה מבואר בגמרא (עירובין י, ב): עושה פס גבוה עשרה במשך ארבע אמות ומעמידו לארכו של מבוי, שזה מחלק את הכניסה לשני מבואות, שכל אחת מהן פחותה מרוחב עשר אמות. כיון שכך החליטו לתקן לכל אחד מהמבואות היתר שתי פסים של משהו. וסגי בזה בלי כל חשש.