Chabad Library · Otzar HaChassidim
Hilchos Amirah LeNochri·
אא
אסרו חכמים1 לומר לנכרי לעשות לנו מלאכה בשבת, בין בחנם בין בשכר2, ואע"פ שאומר לו מקודם השבת שיעשה בשבת3, ואע"פ שאינו צריך לאותה מלאכה עד לאחר השבת4, שכשהנכרי עושה בשבת הוא עושה בשליחות הישראל5 (שוע"ר רמג, א).
אסרו חכמים1 לומר לנכרי לעשות לנו מלאכה בשבת, בין בחנם בין בשכר2, ואע"פ שאומר לו מקודם השבת שיעשה בשבת3, ואע"פ שאינו צריך לאותה מלאכה עד לאחר השבת4, שכשהנכרי עושה בשבת הוא עושה בשליחות הישראל5 (שוע"ר רמג, א).
בב
ואע"פ שאין אומרים שלוחו של אדם כמותו מן התורה אלא בישראל הנעשה שליח לישראל, שנאמר6 בתרומה כן תרימו גם אתם תרומת ה' ודרשו חכמים7 גם לרבות שלוחכם מכאן ששלוחו של אדם כמותו8 ומה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית אבל הנכרי אינו בתורת שליחות מן התורה9, מכל מקום מדברי סופרים יש שליחות לנכרי לחומרא10 (שוע"ר שם). ואף שלענין רבית יש אומרים דאין שליחות לנכרי אף לחומרא11 (שוע"ר רמג, א בשוה"ג ציון יא), אפשר דכולי עלמא מודו בזה לענין שבת וכיוצא בה (קו"א רסג, ח ד"ה והענין).
ואע"פ שאין אומרים שלוחו של אדם כמותו מן התורה אלא בישראל הנעשה שליח לישראל, שנאמר6 בתרומה כן תרימו גם אתם תרומת ה' ודרשו חכמים7 גם לרבות שלוחכם מכאן ששלוחו של אדם כמותו8 ומה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית אבל הנכרי אינו בתורת שליחות מן התורה9, מכל מקום מדברי סופרים יש שליחות לנכרי לחומרא10 (שוע"ר שם). ואף שלענין רבית יש אומרים דאין שליחות לנכרי אף לחומרא11 (שוע"ר רמג, א בשוה"ג ציון יא), אפשר דכולי עלמא מודו בזה לענין שבת וכיוצא בה (קו"א רסג, ח ד"ה והענין).
גג
ויש רמז לאיסור זה בשבת ויום טוב מן התורה12 שנאמר13 ביום טוב כל מלאכה לא יעשה בהם משמע אפילו על ידי אחרים שאין מצווים על השביתה ביום טוב, וקל וחומר לשבת, ומכל מקום אין זו אלא אסמכתא בעלמא14 (שוע"ר שם).
ויש רמז לאיסור זה בשבת ויום טוב מן התורה12 שנאמר13 ביום טוב כל מלאכה לא יעשה בהם משמע אפילו על ידי אחרים שאין מצווים על השביתה ביום טוב, וקל וחומר לשבת, ומכל מקום אין זו אלא אסמכתא בעלמא14 (שוע"ר שם).
דד
ועיקר האיסור אמירה לנכרי בין בשבת בין ביום טוב אינו אלא מדבריהם, כדי שלא תהא שבת קלה בעיני העם ויבאו לעשות בעצמן15 (שוע"ר שם).
ועיקר האיסור אמירה לנכרי בין בשבת בין ביום טוב אינו אלא מדבריהם, כדי שלא תהא שבת קלה בעיני העם ויבאו לעשות בעצמן15 (שוע"ר שם).
הה
כל שאסור לעשותו ביום טוב אסור לומר לנכרי לעשותו, שהאמירה לנכרי היא שבות ביום טוב כמו בשבת16 (שוע"ר תצה, י17). ואפילו בחולו של מועד18 (שוע"ר רמג, א).
כל שאסור לעשותו ביום טוב אסור לומר לנכרי לעשותו, שהאמירה לנכרי היא שבות ביום טוב כמו בשבת16 (שוע"ר תצה, י17). ואפילו בחולו של מועד18 (שוע"ר רמג, א).
וו
וכן בשאר כל איסורין שבתורה19 (שוע"ר רמג, א), כגון איסור חסימת פרה (שוע"ר שאלה ושכירות כט), ורבית (שוע"ר רבית עב-ג), והאכלת איסור לתינוק, שהאמירה לנכרי אסורה בכל האיסורים שבתורה (שוע"ר שמג, ה).
וכן בשאר כל איסורין שבתורה19 (שוע"ר רמג, א), כגון איסור חסימת פרה (שוע"ר שאלה ושכירות כט), ורבית (שוע"ר רבית עב-ג), והאכלת איסור לתינוק, שהאמירה לנכרי אסורה בכל האיסורים שבתורה (שוע"ר שמג, ה).
זז
וכן כל דבר שאסור לישראל לעשות בשבת אפילו מדברי סופרים אסור לומר לנכרי לעשות בשבילו20 (שוע"ר שז, לז). ולכן אסור לומר לנכרי ליתן קדרה לתנור בשבת, שכל דבר מדברים שאסור לעשותו משום גזירה שמא יחתה, או משום שנראה כמבשל בתחלה, אסור לומר לנכרי לעשותו21 (שוע"ר רנג, כט).
וכן כל דבר שאסור לישראל לעשות בשבת אפילו מדברי סופרים אסור לומר לנכרי לעשות בשבילו20 (שוע"ר שז, לז). ולכן אסור לומר לנכרי ליתן קדרה לתנור בשבת, שכל דבר מדברים שאסור לעשותו משום גזירה שמא יחתה, או משום שנראה כמבשל בתחלה, אסור לומר לנכרי לעשותו21 (שוע"ר רנג, כט).
חח
ואפילו לקנות בשבת22 על ידי נכרי אסור (שוע"ר שו, ד). וכן אסור למכור על ידי נכרי (שו"ת סי' ב). ואפילו לקח דבר מאכל מנכרי באופני ההיתר23, אסור לשלם לו אפילו על ידי נכרי אחר24 (שוע"ר סי' תקיז ס"ו25).
ואפילו לקנות בשבת22 על ידי נכרי אסור (שוע"ר שו, ד). וכן אסור למכור על ידי נכרי (שו"ת סי' ב). ואפילו לקח דבר מאכל מנכרי באופני ההיתר23, אסור לשלם לו אפילו על ידי נכרי אחר24 (שוע"ר סי' תקיז ס"ו25).
טט
וכן מי שיש לו מרחץ או תנור או רחיים, ושכר נכרי שיתעסק בו ויקבל השכר מן הרוחצים והטוחנים והאופים, אפילו אם הנכרי אינו צריך לעבוד כלום שכבר הכין הכל מערב שבת, מכל מקום מה שהנכרי הזה מקבל השכר מהנכרים הוא עושה זה בשביל הישראל, ולהישראל עצמו אסור לו לקבל השכר של יום השבת, לכן אסור גם כן שיקבל הנכרי בשבילו26 (שוע"ר רמג, ג).
וכן מי שיש לו מרחץ או תנור או רחיים, ושכר נכרי שיתעסק בו ויקבל השכר מן הרוחצים והטוחנים והאופים, אפילו אם הנכרי אינו צריך לעבוד כלום שכבר הכין הכל מערב שבת, מכל מקום מה שהנכרי הזה מקבל השכר מהנכרים הוא עושה זה בשביל הישראל, ולהישראל עצמו אסור לו לקבל השכר של יום השבת, לכן אסור גם כן שיקבל הנכרי בשבילו26 (שוע"ר רמג, ג).
יי
וכן ישראל הקונה מכס אסור לו לקבל מכס בשבת, אפילו הביאו דבר מאכל שאינו מוקצה וראוי לאכילה, כגון שהובא מתוך התחום27 והוא דבר שאין בו חשש שמא נלקט היום מהמחובר או שמא ניצד היום28, אעפ"כ אסור לו לקבל בעצמו משום שנאמר ממצוא חפצך חפציך אסורים29, ולכן לא ישכור לו נכרי ליום השבת30 (שוע"ר רמד, יב).
וכן ישראל הקונה מכס אסור לו לקבל מכס בשבת, אפילו הביאו דבר מאכל שאינו מוקצה וראוי לאכילה, כגון שהובא מתוך התחום27 והוא דבר שאין בו חשש שמא נלקט היום מהמחובר או שמא ניצד היום28, אעפ"כ אסור לו לקבל בעצמו משום שנאמר ממצוא חפצך חפציך אסורים29, ולכן לא ישכור לו נכרי ליום השבת30 (שוע"ר רמד, יב).
יאיא
ואפילו דבר האסור מפני טורח שבת, כגון שהביאו נכרים תבואה של ישראל לביתו, אסור לומר להם לפנותה31 מהעגלות לתוך אוצרו אפילו בלא מדידה ומנין32, שהרי לישראל עצמו אסור לו לפנותה מדברי סופרים, וכל דבר שאסור לישראל לעשות בשבת אפילו מדברי סופרים אסור לומר לנכרי לעשות בשבילו33 (שוע"ר שז, לז).
ואפילו דבר האסור מפני טורח שבת, כגון שהביאו נכרים תבואה של ישראל לביתו, אסור לומר להם לפנותה31 מהעגלות לתוך אוצרו אפילו בלא מדידה ומנין32, שהרי לישראל עצמו אסור לו לפנותה מדברי סופרים, וכל דבר שאסור לישראל לעשות בשבת אפילו מדברי סופרים אסור לומר לנכרי לעשות בשבילו33 (שוע"ר שז, לז).
יביב
וכן חביות של יין שהובאו על עגלה אסור להורידם בשבת, מפני הטורח (שוע"ר שלג, א), אפילו על ידי נכרי34 (שוע"ר שלג, ה).
וכן חביות של יין שהובאו על עגלה אסור להורידם בשבת, מפני הטורח (שוע"ר שלג, א), אפילו על ידי נכרי34 (שוע"ר שלג, ה).
יגיג
אבל דבר שאינו אלא חומרא בעלמא לישראל עצמו יכול לומר לנכרי בשבת לעשותו35 (שוע"ר שז, ו).
אבל דבר שאינו אלא חומרא בעלמא לישראל עצמו יכול לומר לנכרי בשבת לעשותו35 (שוע"ר שז, ו).
ידיד
לכן אם התנה מבעוד יום על נר שיטלטלנו בשבת לכשיכבה, שיש מתירים לטלטלו ויש אוסרים36, נוהגין לטלטלו על ידי נכרי, אפילו להצניעו כדי שלא יגנב37, שלענין טלטול על ידי נכרי סומכין על סברא הראשונה שהתנאי מועיל לכשיכבה, וטוב להתנות כך בפירוש (שוע"ר רעט, ה).
לכן אם התנה מבעוד יום על נר שיטלטלנו בשבת לכשיכבה, שיש מתירים לטלטלו ויש אוסרים36, נוהגין לטלטלו על ידי נכרי, אפילו להצניעו כדי שלא יגנב37, שלענין טלטול על ידי נכרי סומכין על סברא הראשונה שהתנאי מועיל לכשיכבה, וטוב להתנות כך בפירוש (שוע"ר רעט, ה).
טוטו
וכן התירו על ידי נכרי שבירת פותחות או הסרת צירים וחשוקים שבדלתות הכלים, לפי שיש אומרים שאין בנין וסתירה בכלים אפילו בבנין גמור וסתירה גמורה, ויש לסמוך על דבריהם לענין אמירה לנכרי38 אם הוא לצורך השבת39 (שוע"ר שיד, יז).
וכן התירו על ידי נכרי שבירת פותחות או הסרת צירים וחשוקים שבדלתות הכלים, לפי שיש אומרים שאין בנין וסתירה בכלים אפילו בבנין גמור וסתירה גמורה, ויש לסמוך על דבריהם לענין אמירה לנכרי38 אם הוא לצורך השבת39 (שוע"ר שיד, יז).
טזטז
וכן יש להתיר לרקד40 על ידי נכרי ביום טוב אם ישנה קצת41, לפי שיש מי שאומר שאפילו ישראל מותר לרקד על ידי שינוי קצת, לכך יש לסמוך על דבריו להקל על ידי נכרי42 (שוע"ר תקו, ג).
וכן יש להתיר לרקד40 על ידי נכרי ביום טוב אם ישנה קצת41, לפי שיש מי שאומר שאפילו ישראל מותר לרקד על ידי שינוי קצת, לכך יש לסמוך על דבריו להקל על ידי נכרי42 (שוע"ר תקו, ג).
יזיז
לא ישלח לנכרי ביום טוב דרך רשות הרבים43, אפילו שולח לו על ידי נכרי44, דאסור להוציא מרשות לרשות בשביל נכרי, וכל שאסור לעשותו אסור לומר לנכרי לעשות. אבל מותר לשלוח לו על ידי נכרי דרך כרמלית45, שלא גזרו על שבות דשבות של איסור הוצאה ביום טוב, שהרי אם יש בה צורך יום טוב קצת מותר לעשותה על ידי ישראל46 (שוע"ר תקיב, א).
לא ישלח לנכרי ביום טוב דרך רשות הרבים43, אפילו שולח לו על ידי נכרי44, דאסור להוציא מרשות לרשות בשביל נכרי, וכל שאסור לעשותו אסור לומר לנכרי לעשות. אבל מותר לשלוח לו על ידי נכרי דרך כרמלית45, שלא גזרו על שבות דשבות של איסור הוצאה ביום טוב, שהרי אם יש בה צורך יום טוב קצת מותר לעשותה על ידי ישראל46 (שוע"ר תקיב, א).
יחיח
נוהגין להתיר לעשות על ידי נכרי כל המלאכות בערב פסח אחר חצות47, אפילו שלא לצורך המועד. שלא אמרו אמירה לנכרי שבות אלא בשבת ויום טוב וחולו של מועד, אבל ערב פסח אחר חצות אין בו קדושת יום טוב כלל, וקל הוא יותר מחולו של מועד48 (שוע"ר תסח, ה).
נוהגין להתיר לעשות על ידי נכרי כל המלאכות בערב פסח אחר חצות47, אפילו שלא לצורך המועד. שלא אמרו אמירה לנכרי שבות אלא בשבת ויום טוב וחולו של מועד, אבל ערב פסח אחר חצות אין בו קדושת יום טוב כלל, וקל הוא יותר מחולו של מועד48 (שוע"ר תסח, ה).
יטיט
ואף בשבת לא אסרו האמירה לנכרי אלא בשעה האסורה לכל ישראל, אבל מי שקדם להתפלל ערבית של שבת קודם שהתפללו הקהל, אע"פ שכבר חל עליו קבלת שבת49, מותר לומר לנכרי לעשות אפילו מלאכה גמורה50, ואפילו לדבר הרשות51 (שוע"ר רסא, ג), ואפילו לישראל חברו שלא קבל עדיין השבת יכול לומר שיעשה לו מלאכה52, ומותר לו ליהנות מהמלאכה בשבת. וכן מי שמאחר להתפלל ערבית במוצאי שבת, או שממשיך סעודתו בלילה, מותר לו לומר לנכרי, ואפילו לישראל שכבר התפלל והבדיל בתפלה, שיעשה לו מלאכה, ומותר לו ליהנות ולאכול ממלאכתו53 (שוע"ר רסג, כה).
ואף בשבת לא אסרו האמירה לנכרי אלא בשעה האסורה לכל ישראל, אבל מי שקדם להתפלל ערבית של שבת קודם שהתפללו הקהל, אע"פ שכבר חל עליו קבלת שבת49, מותר לומר לנכרי לעשות אפילו מלאכה גמורה50, ואפילו לדבר הרשות51 (שוע"ר רסא, ג), ואפילו לישראל חברו שלא קבל עדיין השבת יכול לומר שיעשה לו מלאכה52, ומותר לו ליהנות מהמלאכה בשבת. וכן מי שמאחר להתפלל ערבית במוצאי שבת, או שממשיך סעודתו בלילה, מותר לו לומר לנכרי, ואפילו לישראל שכבר התפלל והבדיל בתפלה, שיעשה לו מלאכה, ומותר לו ליהנות ולאכול ממלאכתו53 (שוע"ר רסג, כה).
ככ
והטעם הוא, דהמקבל שבת מבעוד יום על עצמו, אף שמסתמא קבל עליו כל חומרות וסייגים השייכים לשבת, מכל מקום לא קבל מסתמא אלא איסורים התלויים בגופו אבל לא התלויים חוץ לגופו, כגון אחר העושה בשבילו שלא יצטרך למחות, והוא הדין לענין אמירה, שאין בה משום איסור שליחות54 דהיינו מה שעושה בשבילו, שאיסור זה נולד בשעת עשיית מלאכה שעושה בשבילו55 שנעשית ידו כידו, ואיסור הבא מאליו הוא, והוא אינו עושה שום מעשה בזה, וזה ודאי לא קבל עליו56. והוא הדין במוצאי שבת, אינו חפץ מסתמא שתומשך עליו חומרא זו (קו"א רסג, ח ד"ה ולמדו).
והטעם הוא, דהמקבל שבת מבעוד יום על עצמו, אף שמסתמא קבל עליו כל חומרות וסייגים השייכים לשבת, מכל מקום לא קבל מסתמא אלא איסורים התלויים בגופו אבל לא התלויים חוץ לגופו, כגון אחר העושה בשבילו שלא יצטרך למחות, והוא הדין לענין אמירה, שאין בה משום איסור שליחות54 דהיינו מה שעושה בשבילו, שאיסור זה נולד בשעת עשיית מלאכה שעושה בשבילו55 שנעשית ידו כידו, ואיסור הבא מאליו הוא, והוא אינו עושה שום מעשה בזה, וזה ודאי לא קבל עליו56. והוא הדין במוצאי שבת, אינו חפץ מסתמא שתומשך עליו חומרא זו (קו"א רסג, ח ד"ה ולמדו).
כאכא
ואף בבין השמשות לא אסרו לאמר לנכרי לעשות לו מלאכה, אלא במלאכה גמורה מן התורה, אבל יכול לומר לו להוליך דרך כרמלית, שאיסור הטלטול בכרמלית אינה אלא שבות מדברי סופרים, וכשאומר לנכרי לעשות הרי הוא שבות דשבות, ולא גזרו עליו בבין השמשות אף שלא לצורך מצוה57 (שוע"ר תנה, יד).
ואף בבין השמשות לא אסרו לאמר לנכרי לעשות לו מלאכה, אלא במלאכה גמורה מן התורה, אבל יכול לומר לו להוליך דרך כרמלית, שאיסור הטלטול בכרמלית אינה אלא שבות מדברי סופרים, וכשאומר לנכרי לעשות הרי הוא שבות דשבות, ולא גזרו עליו בבין השמשות אף שלא לצורך מצוה57 (שוע"ר תנה, יד).