History of Chabad in the Holy Land·Chapter 21. Acquisition of the Romano Courtyardתולדות חב״ד בארץ הקודש·פרק כא. קניית חצר רומנו

אפתיחה
כבר נזכר לעיל פט"ו שהחל משנת תר"ל התחילו היהודים לבנות להם בנים מחוץ ל"חצר היהודים", שהיה כמו גיטו בתוך העיר חברון. אחד מהראושונים, ואולי הראשון, שבנה בית מחוץ לחומת העיר היה הגביר ר' חיים ישראל המכונה מרקאדו רומנו, שעליו מסופר בס' "חברון" ע' 104:

בבין העולים שבאו מאיסטנבול להשתקע בחברון, ושהיו ברובם בעלי אמצעים והצליחו לתפוס עמדה חשובה בקרב היישוב החברוני, היה צ'יליבי מרקאדו רומנו. היו לו בנים בקושטא, ששלחו לאביהם כסף רב כדי שיקים ארמון לתפארת בעיר האבות. ואכן, הוא היה אחד מחלוצי העדה היהודית שפרץ את חומת הגיטו והקים לעצמו ארמון של עשרות חדרים.

גלא נתפרש כאן מתי קנה את הקרקע ומתי בנה את הארמון, אמנם שם ע' 59 נדפס תצלום שטר בערבית, ובע' 58 באה הכותרת לשטר זה:

דשטר בעלות על חלקת קרקע בחברון, שנקנתה בשביל "האדון מרקאדו היהודי מקושטא המתגורר באל-ח'ליל", "מאת המוכר הבחור הבגיר ח'ליל בן המנוח הג' איבראהים אבו-עמר סיאג'", בסך ארבעה אלפים גרוש, מיום..", 1871.

הלא אוכל לאמר בבטחון שמדובר כאן בקניית הקרקע שאנו דנים בה, אמנם השמות והתאריך מתאימים לקניית החצר הזאת: הקונה הוא מרקאדו מקושטא. המוכר הוא ממשפחת אבו-עמר, שהוא גם רשות במצרי חצר רומנו, כלומר, שהוא מכר רק חלק מהקרקע השיייכת לו ונשאר כשכן, ולכן הוא רשום במצרי החצר. התאריך הוא תרל"א, שבו התחילה פריצת חומת הגיטו ובניית בתים מחוצה לה.

וועדיין יש שטר בעלות נוסף על הקרקע הזאת משנת תרמ"ח, ונדון בו לקמן.

זמיד לאחר קניית הקרקע, או הקרקעות, התחיל בתיכנון ובניית הארמון, שנמשך שנים - עד לשנת תרל"ח. באותה שנה היתה החצר הזאת כעין גרם לשערוריה שהסעירה את כל היישוב באה"ק:

חעם גמירת הבניה היה לבעל הבית, מרקדו רומנו, דין ודברים עם אחד מבעלי המלאכה שעסק בבניה. הדבר הובא לפני רבה הספרדי של העיר, ר' אליהו מני.

טהתובע יצא זכרי ורומנו התחייב לשלם לתובע את סכום הכסף שתבע ממנו. רומנו דימה בנפשו שמשא פנים יש בדבר ויצא לחלוק על הרב. הבערה יצאה לחלק במחלוקת סוערת בחברון ומחוצה לה, בין מצדדי הרב ובין מתנגדיו שבראשם עמד רומנו.

יובסופו של דבר הובא לעיר, ע"י רומנו וסייעתו, הרב רחמים יוסף פראנקו.

יאמלחמה נוראה התנהלה במשך שנים אחדות, ע"י כרוזים וחוברות שהדפיס כל צד וע"י מודעות בעתוני התקופה וגם ע"י פניה לשלטונות. בסופו של דבר הביאו רבני ירושלים לשלום בין היריבים ובתמוז תרמ"ו נחתם השלום, ובין החתומים עליו היו גם ר' אליהו מני ור' רחמים יוסף פראנקו [החרי"ף]. לפי הסכם זה נקבע כי הר"א מני יכהן כרב ראשי לעדה הספרדית בחברון והרר"י פראנקו יכהן כאב"ד (ראה בכל הנ"ל בקונ' דמעת עשוקים וקונ' מנחת קנאות ובעתוני התקופה.

יבשם גם דעתו של הרב החב"די ר' שמעון מנשה בנידון. ראה גם "ותיקין" ע' 81.

יג"חברון" שם. ואכ"מ להאריך).

ידבשעת חתימת השלום כבר לא היה מרקאדו רומנו בחיים. בנו חלה בקושטא והוא נסע לבקרו, ובדרכו חזרה נפטר בדרך בעיר דמשק (חברו שם). אף אחד מיורשיו לא נשארו בחבון ואת החצר עם הארמון החליטו היורשים בקושטא לרשום על שם לפי שעה על שם הרב רחמים יוסף פראנקו, שהובא לחברון ע"י מרקאדו רומנו כמסופר לעיל. אין לי ידיעה ברורה בדבר הזה, אך כן נראה לי לפרש את השטר שתצלומו ניתן בס' "חברון" ע' 65: בכותרת שלו כותבים העורכים "שטר בעלות על חלקת קרקע בחברון, שהועברה מיהודי ליהודי, משנת.. (1888 לערך)". כנראה לא הצליחו לזהות את שמות הבעלים ולכן כתבו בלשון סתמית זו, אך בתרגום השטר לעברית שניתן שם מפורש ששם הבעלים הראשונים הוא "נתין הממשלה העליונה (התורכית) מרקדו אפנדי בן איברהים רומאן האיסטמבולי", ושם הבעלים המחזיק עתה בקרקע הוא "נתין הממשלה העליונה רחמים אפנדי פרנקו".

טוכמו השטר הקודם כך גם השטר הזה נמצאים באוסף פרנקו. כמו בשטר הקודם כך גם בשטר הזה רשומים "בני אבו עמר" במיצרי הקרקע. התאמות אלו נותנות מקום לשער שמדובר בשניהם באותה קרקע, שבעת הרשמתה ע"י בני רומנו על שם פרנקו נמסר לפרנקו גם השטר המקורי של קניית הקרקע מאת בן אבו עמר, ולכן נשארו שני השטרות אצל פרנקו.

טזואם אמנם זוהי החצר שנמכרה אח"כ ע"י בנו רומנו אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, א"כ לא היתה מכירה זו לפרנקו חלוטה, אלא רישום על שמו - כיון שאף אחד מיורשי הנחלה אינם גרים באה"ק, ועוד אחת היתה לבאר:

יזכאמור לעיל נפטר מרקאדו רומנו בין השנים תר"מ-תרמ"ה. החצר נמכרה ע"י בנו אברהם אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בשלהי קיץ תרס"ח. מה א"כ עושה חצר זו באותן הימים? המענה לשאלה זו ניתן בס' "חברון" ע' 196:

יחבבית זה התגוררו מרבית הזקנים העשירים שבאו מתורכיה ובית כנסת בנה בתוך ביתו זה, שנקרא "בית הכנסת האסטנבולי". משבא הגאון ר' חזקיה מדיני [החח"מ, בעל ה"שדי חמד"] לחברון [בשנת תרס"א] אכסנוהו בני רומנו בביתם המפואר. שם ישב ולימד משנתו והשלים את ספרו הגדול 'שדי חמד'. זכה בית כנסת זה, שבו נפטר הגאון [בכ"ד כסלו תרס"ה] כשהוא שקוד על תורתו ומשנתו, ש"ישיבת שדי חמד", שנקרא על שמו של ר' חזקיה מדיני, תשכון באותו בית מפואר.

יטנראה לי, על יסוד השטר הנ"ל, שבאותן הימים היתה החצר בפיקודו של הרב החרי"ף. אמנם אין כל הוכחה לדבר הזה, שאפשר גם שבשני השטרות האלו מדובר בקרקע נוספת שקנה רומנו ומכרה לאח"ז לפרנקו, לצורך ביתו או לצורך בית החולים חסד לאברהם (ראה ס' חברון ע' 109). ועדיין יש לעיין בכל הנ"ל.

כקניית החצר ע"י כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע
בעצם הימים האלו שבעל ה"שדי חמד" היה בחברון ולמד בבית הזה, בשנת תרס"ד, החליטו בני רומנו שבקושטא למכור את החצר עם הבית הזה. בעל ה"שדי חמד" פנה בהצעה אל הגביר החב"די ר' ישעי' ברלין מריגא, שיקנה את החצר הזאת עבור עדת חב"ד שבעיה"ק חברון, ואף פנה בנידון אל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב, שכתב בזה אל הגביר הנ"ל והשתדל להשפיע עליו שיעשה זאת, אמנם לסיבות שונות לא בא הדבר לפועל באותה שעה:

כאבשנים תרס"א-ב קנה ר' ישעיה ברלין הנ"ל בנין בירושלים והקדישו לכולל חב"ד ומסרו לידי הגאון בעל ה"תורת חסד", כפי שיסופור לקמן פ"ל. כאשר פנה אליו החח"מ, בעל ה"שדי חמד", בהצעה החדשה - קניית חצר רומנו בחברון, השיב לו (המשפיע ע' קצ):

כבחשקה נפשי מאד לזכות במצוה רבה הזאת, וחזי מאן גברא רבא קא מסהיד עלה. אבל בעוה"ר אין העת גורם, השעות הרעות עתה במדינתנו אין לספר. זה מכבר הימים אשר עלה ברצוני לזכות במצות ישיבת א"י, באה אז לידי מ"י [מכתב יד] כ' מחו' הרה"ק הצדיק בעמ"ח שו"ת תורת חסד נ"ע, בבנין בית בירושלים עה"ק תובב"א. ואף כי אין אני בן חורין עי"ז לבטל גם מזה עתה, נקוה נא לה'.. ירום קרן ישראל בכלל ובמדינתנו וקרני בפרט, או אז אולי ביכולתי אי"ה לשים לבבי לזה, להוציא לפועל אם לא יהי' דבר האבוד חו"ש.

כגעוד על דבר אגרת החח"מ ומענה הרי"ב ראה "המשפיע" ע' קצב-ג; רח. אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"א אגרת קעג, ובנסמן בהערות שם.

כדכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע המשיך לעורר את הרי"ב על הדבר הזה גם אח"כ.

כההוא לא ידע מהמענה שלו לחח"מ וכותב לו ביום י"ח מ"ח תרס"ה (אג"ק שלו ח"ד אגרת תתעז):

כולבד הטובה גשמיות לעניני חברון ת"ו הי' בזה גם כוונה רוחניות להחזיק ולהגדיל ישוב עה"ק הנ"ל אשר בה עד עתה לא יש תערובות זרות, אעל להבא ה' יודע אם יעמדו נגד המהרסים לבטל מחשבתם הרעה שרוצים לעשות שקאלע בעה"ק הנ"ל. הרב החח"מ שי' כתב לכבודו אודות החצר שרוצים לקנות למטרה הנ"ל, והציע לו שיקנה את החצר (והמוכר הי' מניח איזה סך מהמקח כי אינו רוצה בהתייסדות בית הספר) ובזה הי' מתבטל מחשבתם לע"ע וכיון דאידחי כו'. ובטח לא ענה כבודו ע"ז. אני קבלתי ג"כ מהחח"מ מכתב אודות זה לעוררו בזה.

כזבינתיים נפטר החח"מ בכ"ד כסלו תרס"ה, והרב החב"די בחברון, ה"ר שלמה יהודה ליב אליעזרוב (שיל"א) הכניס עצמו לענין הזה. בקיץ תרס"ה ביקר אצר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע בליובאוויטש, שציידו במכתב מיוחד אל הרי"ב הנ"ל (אג"ק שלו ח"א אגרת קלז) שבה מבקשו (גם בקשר לענין נוסף הקשור לחברון):

כחוידע כבודו אשר כל דברי ש"ב הרש"ל שי' כנים ונאמנים המה וכל כוונתו ורצונו רק טובת ישוב עה"ק חברון ת"ו בעזה"י ויתן כ' אזן קשבת לדבריו ויעשה כל אשר ביכולתו לטובת הענין.

כטבחודש תשרי תרס"ו ביקר הרשיל"א את הר"י ברלין, כדי להשפיע עליו לטובת קניית הנחלה הזאת. מחיר החצד עמדה באותה שעה על 000.25 רו"כ לערך והרי"ב הסכים לתת את החצי מהמחיר הזה. הצעת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע היתה שיקנו את החצר בסך עשרת אלפים רו"כ מזומן, שיתן הרי"ב, והשאר יהי' במשכנתא, ובהצעה זו בא שיל"א אל הרי"ב, ועל המסקנה כותב שיל"א לחברון (המשפיע ע' רט):

לביום ד' שאחר יוה"כ נסעתי לריגא ובידי מכ' מכ"ק אדמו"ר שליט"א להגרי"ב שליט"א. והנה את אשר שאלתי מאיתם בשם כ"ק אדמו"ר שליט"א אם אפשר לקנות בעשרה אלפים והמותר יהי' במשכנתא.. ועל המותר יעשה אקציעס [מניות] מבני חמישים חמישים רו"כ עד אלף כו"כ, וימצאו הרבה מאנ"ש ה"י אשר יקבלו האקציעס, וכמה אשר כבר הבטיחו לקבל, ובמשך שנים יגאל החצר כולו.. אחר כל ההשתדלות העצומה עם הגרי"ב נ"י זאת היתה הסכמתו, שהוא יתן המחצה במזומן אך בתנאי גמור קודם למעשה, שמחצה השני' יהי' ג"כ במזומן דוקא, באופן שיהי' נגמר הקנין וההקדש וואקף [הקדש רשמי בחוק התורכי] תומ"י בהחלט, ולא יהי' אח"כ עוד טענות וכאב ראש כלל.

לאכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע החליט לגשת מיד למכירת המניות האמורות, אמנם באופן חוקי אי אפשר היה לעשות זאת ברוסיה. הוחלט ליסד חברה מיוחדת למטרה זו מחוץ לגבולות רוסיה ולאח"ז להעבירה ולאשרה גם ברוסיה. ההזדמנות לכך באה בשנת תרס"ז, שבמשך רובה של אותה שנה שהה, יחד עם כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע, בוירצבורג. שם עיבדו את פרטי תקנות החברה ואת אישורה הרשמי (ליסוד חברה זו היו מטרות נוספות, ונתבארו במפורט במבוא לאג"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"ד ע' 37-34. וכאן אנו דנים רק במה ששייך לקניית הנחלה בחברון). באגרת לכמה מעסקני חב"ד ברוסיה מבאר כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע את מטרת החברה (אג"ק שלו ח"א אגרת כ):

לבברעיוני עלה ליסד פה מדינת באיערין חברה בשם קאלאזטיאנס-גיזעלשאפט "פילאנטראפיא".. לבנות בתים למען עניי ישראל זקני ת"ח או ת"ח הלומדים תורה (הכוונה בזה כסף אה"ק).. לעשות אקציעס על סכום ששים וחמשה אלפים מארק (שהם בערך שלשים אלפים וחמש מאות ושש עשרה רו"כ, ושלשים קאפ').. האקציעס הם בשביל הבית והחצר הגדול שישנו בחברון לקנות עבור ת"ת וישיבה, ודירות לעניי הכולל לכל מי שיעלה בגורל צדק. והבית הזה עולה בערך 30000 רו"כ. וכל מי שיקנה חלק שטר יהי' לו חלק בהבית, וזכות בזכות הצדקה הלזאת.

לגמיד עם יסוד החברה הזאת שלח שוב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב שליח מיוחד אל הגביר ר' ישעיה ברלין, לקחת חלק חשוב (החצי, שדנו עליו בשנה שלפנ"ז) במניות אלו. על כך ועל המכתב שקיבל שיל"א בתחלת קיץ תרס"ז, כותב באגרת כ"ד ניסן (ח"ד אגרת תתקסד):

לדר' שמואל תנחום [שוחאט מחברון] הוא פה ודעתי שיסע אי"ה לריגא לדבר עם ח"ד [חתן דודי] הר"י שי' [ברלין], וגם ישתדל לעשות עוד אנשים לזה שיצטרפו בהאקציעס.

להאמנם כעת הגיע מכ' לש"ב הרב רש"ל שי' לפה שנתחדש קונה על החצר א' ממצרי' וחושש מאד כו'. את המכתב אני שולח לידידנו הרש"ג שי' [ה"ר שמואל גורארי', אחד מנגידי אנ"ש ברוסיה] וצריכים להשתדל למהר הרשיון [לחברה הנ"ל] בעזרתו ית' למען שיהי' ביכולת לעשות בזה אי"ה בהקדם.

לוהחברה נתאשרה בקיץ תרס"ז (ראה מבוא הנ"ל ע' 36). במשך שנת תרס"ח נקנו מניות מהחברה לכמה אלפי רו"כ, אך לא באופן המספיק לקניית נחלה זו. בינתיים נפטר הגביר ר' ישעיה ברלין, בז' מנ"א ("החבצלת" תרס"ח ע' תלט), ודמי השתתפותו בקניית הנחלה לא נגבו. באה"ק כבר התפשטה השמועה שהנחלה נקנית ומחצית הסך ניתן ע"י הרי"ב (החבצלת שם) אך מיד נדפסה ההכחשה (שם ע' תקיד) "כי זה טעות". לא היתה ברירה אחרת: הנגיד ר' שמואל גורארי' הנ"ל נתן דמי קדימה 000.10 רו"כ ומותר המעות (000.12 רו"כ) נשארו במשכנתא, והחצר נקנתה בסך 22000 רו"כ (ראה בכ"ז אג"ק הנ"ל ח"ד אגרות א'כ. א'כא. א'כו). על סיכום הדברים כותב בתחלת חורף תרס"ט (שם ח"ב אגרת קצח):

לזבמשך הזה עמד למכור אחוזה גדולה בעה"ק חברות"ו, חצר המפורסם לטובה בכל אה"ק, בו בתים הרבה ויפים וקרקע הרבה שדות וכרמים, אשר עלה לבעל החצר בסך מרובה, ועתה עמד במקח כ"ד כ"ה אלפים רו"כ. באתי בדברים אודות זה עם נדיבים אחדים. מהם שהבטיחו על המחצה מהם בשלימות, וכ"ז לא בא לידי פועל. והחלטנו לעשות אקציאנערני אבשצסטווא בשם "פילאנטראפיא" לקנות בתים באה"ק לטובת עניים ולהחזקת עוסקי תורה ויראי ד'.. אח"כ הי' ה' בעזרינו וקנינו את האחוזה הנ"ל בקיץ העבר בסך כ"ב אלפים רו"כ בלי עזר האקציעס, וכבר נעשה ת"ל הקופצע [שטר הקנין].

לחהסיבה שלא השתמשו במעות המניות לקניית הנחלה הזאת, כי במעות אלו קנו חצר נוספת קטנה, הסמוכה לחצר הגדולה, שעליה יסופר בפרק הבא. וכפי שמסיים באותה אגרת "עתה קנינו ת"ל עוד חצר קטן אשר בגבול החצר הגדול הנ"ל, וזה בעזר האקציעס אשר לע"ע נמכר במספר מועט".

לט<2C>הרישום על שם כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע

מהישיבה תורת אמת בבית רומנו
להלן פכ"ה יסופר על יסוד הישיבת "תורת אמת" בחברון, וקיומה בה במשך קרוב לשלוש שנים, מתחלת שנת תער"ב עד שלהי שנת עדר"ת. הלימודים היו בתחלה בבית שנדב הרש"ז ברלין, ושלמדה בו הישיבה "מגן אבות" - כדלעיל פ"כ ולקמן פכ"ד, ואח"כ העבירוה לחצר רומנו (ראה המשפיע ע' ערב). אמנם למקום השינה לתלמידים ולמשפחת המשפיע הנשלח ולמשרד הישיבה הוקצבו מיד חדרים מיוחדים בבית הזה. הממונה על הנהלת הבית בזמן הזה היה ר"ש הויזמן, שעל שמו היתה רשומה אז החצר כנ"ל. ולכן מיד עם קבלת ההחלטה לשלוח תלמידים מליובאוויטש לחברון, בחודש תמוז תרע"א כתב לו כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע להכין עבורם את המקום הראוי. האגרת הזאת אליו לא הגיעה לידינו, רק האגרת שכתב בער"ח מנ"א לר' יצחק חן, שהתיישבת בתחלת אותה שנה בחברון ((אג"ק שלו ח"א אגרת לא):

מאאבשרו כי בחסדי השי"ת קרב כ"ק אאמו"ר הרה"ק שליט"א ליסד ישיבה בעיה"ק חברות"ו, ונפקד ועד מיוחד לזה, והוגבלו משפיע וכת חברים תלמידים נעימים המתעתדים לנסוע בקרוב, ונגביל להם בתים בחצר הגדול שלו בעיה"ק חברות"ו חמשה במספר, שלשה בדיוטא העליונה שנים עברו הרב המשפיע שליט"א, ואחת עבור קאנטור להמוסד ולכלכלת עניני הנחלאות ושנים בדיוטא התחתונה עבור חבורת תלמידים היקרים שי' הנוסעים מפה, בעזה"י בערך אחר שבת נחמו הבע"ל, וכתבתי מזה לידי"ע הנכבד הר"ר שמעון זי' הויזמאן, ובקשתיו לסדר הבתים כנ"ל ולמסור מפתחות חמשה בתים הנ"ל לכבודו, וכבודו יתקן הבתים כדרוש ללבנם ולנקותם וכו'.

מבחמשת הבתים הנזכרים כאן אינם אלא חמשה חדרים בתוך הבנין הגדול, שבו שתי קומות ובכל קומה 9 חדרים, כמתואר בקונטרס קריאה נאמנה שהדפיסו לרגל הקמת הישיבה (מגדל עז ע' תקנט):

מגהעיר את רוח קדשו של מרן כ"ק אדמו"ר שליט"א דליובאוויטש ובשנת תרס"ח בא"ך מנחם הוא החדש אשר יהפך לששון כו' לכל בית ישראל בב"א, קנה בעה"ק חברון ת"ו ארמון גדול ורחב ידים בית חומה נהדר מאד נעלה, אשר יכיל בקרבו שמנה עשר דיורין מפוארים על כל תשמישיהם גם שלשה בורות גדולים חצובים בו, אשר יספיקו מימיהם בשפע רב לכל הדיורין. גם שדות גדולות סביבותי' הראויות לבנות עליהן עוד הרבה דיורין. גם בית מלון גדול [הוא מקום חניה לעגלות] לעוברים ושבים שנשכר במאתים רו"כ לשנה.

מדבחברון של אותן הימים היו גרות משפחות רבות בבנין זה, כל משפחה בחדר אחד ששימש לחדר שינה. ומקום האכילה וכו' היה בחדר אחד גדול המיוחד לכך לכל דיירי הבנין.

מההדירות (חדרים) האלו היו מושכרות באותה שעה לאנשים שונים ואף לבית המדרש של הספרדים (כמוזכר לעיל בתחלת הפרק הזה). לאחר שיצאו המשפיע והתלמידים מליובאוויטש בדרכם לחברון כתב שוב כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע לר"ש הויזמן על פרטי ההנהגה בדירות אלו (שם אגרת לג):

מואת הבה"מ לבדו ישכירו להספרדים גם על להבא, על משך שנה, כן הדירה הקטנה שעל המדריגות אל הגג הנשכרת בעשרים פראנק לספרדית א' זקינה גם אותה ישכיר על להבא על משך שנה ושאר הדיורים בכל החצר העליו (כלומר הקומה השני' אשר בה ידורו הרב המשפיע הר"ז שי' והתלמידים שמפה) לא ישכירו לשום אדם, והדרים בו מכבר ישתדל כי יפנו בהקדם האפשרי.. ושאר כל הדירות התחתונות שבחצר הגדול, והחאן [מקום חניה לעגלות, שהוא המלון הנ"ל] והחצר שמצד מבחוץ [היא החצר הקטנה שבפרק הבא] והדירות שבחצר הקטן [הם החדרים שבבליטה הבולטת מהבנין] והחנות [הוא המחסן] שתחתיו הכל ישכיר נא כבודו.. ויהי' להוצאות התיקונים הנחוצים.

מזכך התנהלה הנחלה הזאת בשנים תער"ב-תרד"ע, במשך ימי קיומה של הישיבה "תורת אמת" בחברון.

מחמצב החצר אחרי המלחמה
להלן סוף פכ"ה יסופר איך שבקיץ תרע"ד, כשהתחילה מלחמת העולם הראשונה, גורשו מחברון, ומארץ ישראל כולה, כל אזרחי רוסיה, ובתוכם המשפיע והתלמידים שבאו ללמוד בישיבת "תורת אמת". כך התרוקן חלק מבית רומנו.

מטכעבור זמן מה, נתפס כל הבנין ע"י השלטונות התורכיים. ישראל קפלן ב"התור" תרפ"ד גליון לב מסווח "בבנין הגדול, הנקרא סתמבולי, שנקנה לפני הרבה שנים ע"י האדמו"ר מליבאויץ לשם ישיבה, נמצאים כהיום בית-האסורים, בית המשפט והמשטרה העירונית".

נבשנת תר"פ נסתלק כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ובעלות החצר עברה לידי כ"ק בנו אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע. הוא מצדו מינה עליה את שיל"א ביו"ד שבט תרפ"ב (אג"ק שלו ח"א אגרת קה):

נאוהנני ממלא את ידו ליקח הנחלה הנזכרה בידו, להנהיגה, לתקנה, לגבות שכירות הבתים, עד עתה, לגבות הוצאות התיקונים, ולדרוש היזיקת הכל כחוק, ולפנות ולשלוח השכנים הדרים בה עתה, הן אנשים פרטיים, הן בתי מוסד, איזה שיהיו, גם בתי מוסדי הממשלה איזה שתהי'.

נבהתוכנית היתה לקחת חזרה את הבנין ולהעביר אליה את ישיבת "תורת אמת" המחודשת, כדלקמן פל"א. אמנם מכל התוכניות האלו לא יצא דבר והבנין והחצר נשארו בידי הממשלה.

נגבשנת תרפ"ט עלה הכורת על הישוב כולו בפרעות הידועות, שלא שינו כלום במצב הבנין שהיו בידי הממשלה. בחצר המשיכו להתקיים בינתיים הפרדסים - עד שנת תרצ"ד, שבט"ו סיון כותב אל שיל"א (אג"ק שלו ח"ג אגרת תשכד):

נדימים אלו קבלתי מכתב התמים תלמידינו הנכבד מו"ה חנוך שי' האוולין וכותב אשר ערבים התחילו לחפור סביבות חצרינו בחברון (כדי לבנות שם חנויות וכדומה) הנני כותב לו בנדון זה להניח השתדלות ולהשגיח שלא יזיקו להחצר, והנני מבקש בזה את כבוד ידידי שליט"א לסייע לו בנדון זה אם נחוץ יהי' השתדלות במוסדות הממשלה (למי ששייכים דברים אלו) אל במוסדות הצבור להגן על חצרנו שלא יחזיקו בו או במקצתו.

נהבאותו יום כותב באותו תוכן גם לר"ח האוולין הנ"ל וגם להראי"ה קוק (שם אגרות תשכו-ז). אך מכל זה לא יצא דבר. רחבת החנויות נבנתה על השטח הבולט מהחצר לצד צפון (ראה מפה) ושם הן קיימות עד היום הזה.

נובלית ברירה הסתפקו במחאה הלכתית. נוסח מוכן לכתב מחאה נמצא באוסף שיל"א:

נזבפנינו עדים הח"מ בא הרב זלמן הבלין שהוא בא כח הרב שניאורסאן בעל החצר הגדול הנקרא סטמבול ושאר נחלאות הסמוכים השייכים לו ואמר תהיו עדים שאני מוחה מחאה גמורה נגד פקידי משפחת תמים שבונים חנויות ונשענים על החאן השייך לחצר הנ"ל ופתחו חלונות אל החאן ואל חצר הנ"ל. דעו שאני מוחה מחאה גמורה נגד פתיחת החלונות הנ"ל ואין אני מוחל כלל אפילו על חלון אחד מהם. ודעו שאני [...] על כל הנ"ל אני דורש מהפקיד הנ"ל שיסתמו את החלונות הנ"ל שאין להם שום זכות בהם והי' זה ביום א' כ"א סיון תרצ"ה פעיקו"ת חברון תובב"א.