Ibn Ezra on Deuteronomy 16/אבן עזרא על דברים ט״ז

אאת חדש האביב. נקרא כן בעבור שהיה בו אביב בצאתם ממצרים והמכחישים אמרו כי לא נעשה פסח בלא אביב וכבר השיבותי על הבליהם גם אנחנו נודה כי בית דין היה מסתכל לאביב ודע כי אין לחדשים בלשון הקדש שמות כי ניסן סיון גם כסליו גם טבת גם אדד שהם נזכרים במקרא הם לשון כשדים על כן אמר הוא חדש ניסן רק מצאנו זיו ואיתני' ובול וטעם ראשון כאשר ימצא האביב הנו חדש הראשון כי משם יחל לספור החדשי' אם היתה שנה שעברה שנים עשר חדש או שלשה עשר לא נחוש על זה וזה טעם ראשון רק קדמונינו ז״‎ל העתיקו עם האביב דברים אחרים וכל דבריהם אמת:

בלילה. הוציאך מתחת רשות פרעה והקרוב עוד אפרשנו:

אצאן. לחיוב הפסח:

בובקר. לשלמים והעד ובקר שלשת אלפים אחר שאמר הכל לפסחים על כשבים ובני עזים וכן נתנו לפסחים חמשת אלפים ובקר חמש מאות והנה זכר הפסח קודם הבקר וכן אתה וביתך וי״‎א כי במצרים אמר כבש או עז ועתה בקר אם יוכל והראשון הוא הנכון:

אלא תאכל עליו חמץ. שלא ימצא חמץ בעת שחיטת הפסח:

בלחם עוני. לזכרון:

גכל ימי חייך. בכל שנה:

אאשר תזבח בערב. שהוא בשר הפסח:

אבערב כבוא השמש. פירשתיו:

במועד צאתך ממצרים. שב אל פסח כי מועד חדש האביב יצאו ממצרים ואיננו דבק עם כבוא השמש:

אובשלת. פירשתיו באש וכן ויבשלו את הפסח באש והזכיר ובשלת שלא יאכלנו חי:

בופנית בבקר. אמרו המכחישים כי ילך ביום קדש אל ביתו וארצו ואנחנו לא נסמוך על דעתנו במצות כי אם על מעתיקי התורה והנה מצאנו ביום השמיני שלח את העם והוא יום קדש וכתוב אחר וביום עשרים ושלשה לחדש השביעי שלח את העם יש אומרים כי הפירוש לאהליהם כאשר הוא וביום החול לארצם:

גוהלכת לאהליך סבוב לירושלים ומשם ילך אל ארצו בחול:

אששת ימים. אמרו הקדמונים מהחל חרמש ויתכן להיות ביום השביעי דבק עם ששת ימים והבדילו מפאה אל פאה אחרת להזהיר לא תעשה מלאכה ולא אמר כל מלאכה והטעם כל מלאכת עבודה ובמקום שאמר כל מלאכה שם כתוב אך וכאשר הזכיר הפסח שהוא חייב לבא אל מקום הכבוד הזכיר החג השני גם השלישי ולא הזכיר יום תרועה ויום העשור כי אין הצבור מתחבר במקדש:

אמסת. דגשות הסמ״‎ך להתבלע הנו״‎ן והמלה מגזרת נס כטעם הרמת יד:

בנדבת ידך. לעולה ולשלמי':

אוזכרת כי עבד היית. דבק עם עבדך ואמתך:

אבאספך מגרנך ומיקבך. על כן נקרא חג האסיף:

אתחג. תזבח הזבח והטעם על הצבור או טעם תחוג ליחיד לעשות עולות ושלמים והעד כי יברכך והטעם תעשה זה בעבור שברך אותך השם והוסיף בכל תבואתך לבאר על ברכת התבואה שהוציאה הארץ:

במעשה ידיך. בסחורה ואומנות:

גוהיית אך שמח. מצוה לשמוח בחג הסוכות וי״‎א כי יברכך לעתיד ותהיה לעולם שמח:

דוטעם אך. כי לא תהיה כי אם כן:

אולא יראה. זהו מסת נדבת ידך:

באת פני ה'. פירשתיו:

אאע״‎פ שכל מצוה ומצוה עומדת בפני עצמה יש כדמות דרש להדבק הפרשיות. וטעם שופטים. אע״‎פ שאתה חייב ללכת שלשה פעמים למקום הכהנים משרתי המקדש ושם תשאל מהחקים והמשפטים זה לא יספיק לך עד שיהיו לך שופטים בכל שעריך:

בושוטרים הם המושלי' מגזרת שוטר ומושל וכן משטרו בארץ והטעם כי השופט ישפוט והשוטר יכריח המעוות:

גבכל שעריך. וכן מצאנו שעשה יהושפט:

דלשבטיך. בכל שער שבט ושבט:

הושפטו את העם. שב אל השופטים:

אלא תטה משפט. עם כל אחד מהשופטים ידבר:

בתכיר. פירשתיו בפסוק לא תכירו פנים במשפט:

אצדק צדק. עם בעלי הריב ידבר וטעם שני פעמים לדבר צדק שירויח בו או יפסיד או פעם אחר פעם כל ימי היותך או לחזוק:

בלמען תחיה. עם הבאים אל הארץ ידבר:

גוירשתה. עם בניהם ידבר והטעם שתעמוד לך זו הירושה והדבר שיתחיל השופט לדקדק הוא על עבודת גילולים המפורסמ' בתחלה כמו לא תטע לך אשרה כי כן משפט ע״‎ג אחר אחת בתוך:

אולא תקים לך מצבה. לע״‎ג והעד אשר שנא רק מצבה שלא לע״‎ג איננה אסורה והעד הנאמן בפרשת וישלח יעקב: