Ibn Ezra on Deuteronomy 33/אבן עזרא על דברים ל״ג

אוזאת הברכה. כברכת יעקב:

באיש האלהים. להודיע כי בנבואה ברך אותם:

גלפני מותו. סמוך למותו והטעם ביום מותו:

אמסיני בא. ויאמר הגאון ז״‎ל כי הר סיני ושעיר ופארן קרובים וזה הכתוב הוא על מעמד הר סיני ואמר סיני כי מסיני כמו בסיני וכן משעיר:

במרבבות קדש. הם המלאכים והטעם על השכינה שירדה:

גאש דת למו. התורה שנתנה באש וברק ואמר כי טעם ה' מסיני בא דרך תפלה כאומר אתה שבאת בסיני והנחלת תורה יחי ראובן וזה רחוק כי היה ראוי להיות החיה ואל תמית. וחסרי אמונ' אמרו כי טעם משעיר על דת אדום. ופארן על דת ישמעאל ואלה תועים הלא ראו כי לא החל בתחלה כי אם לברך ישראל לבדם וכן כתוב אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל ואמר וזרח משעיר למו שפירושו להם כמו ואין למו מכשול. והנכון בעיני שהפרשה היא ברכה כלל לכל ישראל ואח״‎כ פרט לכל שבט ושבט ואחר כן כללם במקום אין כאל ישורון. והנה מצאנו שאמרה דבורה ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום והנה אין שדה אדום הר כאשר אמר הגאון כי שלשה הרים הם סמוכים או לנכח ובס' תהלות אלהים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון סלה ואחריו כתוב ארץ רעשה ובצעד השכינה בישימון לא היה יום מתן תורה. כי אחר מדבר פארן באו בישימון ואמר חבקוק אלוה מתימן יבוא שהוא מבני אדום תימן אומר כטעם משדה אדום. והנה הכל במלחמות ידבר והעד יקום אלהים יפוצו אויביו וכאשר יושיע השם את עבדיו ידמה הכתוב רדת עזר מהשם והארץ תמוג וההרי' ימסו והשמים ירעשו והעד בשירו' דוד ותגעש ותרעש הארץ. וטעם זה סיני פירשתיו במקומו. וכן הוא הפירוש השם בא והטעם הכבוד שנכנס בישראל ותחלת הכנסו מסיני וזרח משעיר והטעם כל השנים שהיו ישראל במדבר לא הראה השם גבורה בעמים עד בא ישראל אל שדה אדום וכן כתוב בהררם שעיר עד איל פארן והנה הם קרובים שעיר ופארן והטעם מפורש כי ממקום שעיר כאשר באו לשעיר אז זרח הכבוד לישראל והופיע מהר פארן והטעם כפול כי פה הראה יפעתו:

דואתה מרבבות קדש. על דעתי שהוא דבק עם מימינו והטעם שבא אש מרבבות קדש מימין השם לסבב ישראל כטעם סוסי אש ורכב אש סביבות אלישע:

הוטעם דת. שעומדת תמיד:

אאף חובב. מגזר' ארמית מל' והייתם לי סגולה ועמים הם ישראל כמו אחריך בנימין בעממיך. עמים הר יקראו:

בוכל קדושיו. בני לוי:

גבידך. שהם סביבות הארון:

דוהם תכו לרגלך. ילכו על דרכך וטעם בידך. שתשמר':

הישא מדברותיך. כי הם ילמדו התורה והם המעתיקים על תורה שבעל פה:

וישא. כל א' ואם הם רבים:

זוטעם מדברותיך. כי אשר דברת ישאו כי הם נושאי התורה. כי גם הם ישאו את הארון:

חוטעם ישא כמו. ולא תשא שמע שוא:

טתכו. בלא אח וי״‎א מל' מתוך כאילו הולכים בתוך רגלך ואחרים אומרים כי התי״‎ו במקום ה״‎א כתי״‎ו תרגלתי לאפרים כטעם אפילו שיוכו בשבילך לא יעזבו דבריך וזה רחוק. והנכון שהוא כמו נמשכו והטעם שילכו אל המקום ששם הארון שהוא הדום רגלי השם וזאת היא הברכ' שהשם יהיה חומת אש סביב ישראל ויהיה סגולתו והלוים יורו התורה תמיד:

אתורה צוה לנו משה. זהו שישא ויאמר דור לדור כך העתקנו מפי משה ירושה בידינו ויהיה למ״‎ד לנו מושך עצמו ואחר עמו. וכן היא מורשה לקהלת יעקב כמו והנבואה עודד הנביא ויהי מורשה מורשה קהלת יעקב:

אמלך. הוא משה ששמעו ראשי עם התורה מפורשת מפיו והטעם כי הוא היה כמלך והתאספו אליו ראשי השבטים ויחזיק זה הפי' שאמר הכתוב כי התורה נתנה לכהנים שהם לפי דעתי כל קדושיו בידיך ואל כל זקני ישראל זהו בהתאסף ראשי עם גם שם כתוב הקהילו אלי כל ראשי שבטיכם. ויאמר רבי יהודה הלוי ז״‎ל כי המלך רמז לתורה וכן היה מפרש אין מלך בישראל:

איחי ראובן. הנה החל מהבכור כי כן המשפט ולא הזכיר שמעון בעבור בעל פעור כי העובדים היו שמעונים ומספרם לעד גם נשיאם נהרג או הלך על דרך יעקב שלא ברך שמעון ולוי ובעבור כבוד אהרן נתלה השבט ממנו ולא היה בשבט שמעון גדול כמותו. ואם יטעון טוען למה בירך ראובן. התשובה כי יעקב ברכו והברכ' היא אל תותר שיהיה כאחד מאחיו. ואחר ראובן הזכיר יהוד' שהוא בעל דגל והוא עולה בתחלה למלחמה ואחר כן לוי ואחריו בנימין בעבור היות הלוים דרים בירושלים שהיתה בין יהודה ובין בנימין כן כתוב. ואחר כן שבט יוסף שלא יאחרנו וכבר הקדים אחיו הקטן ואחר כן זבולון בעבור שהוא נלחם ואחר כן יששכר. וכאשר תמו בני הגבירות החל מגד שהוא עם דגל בני הגבירו' ואחר כן דן שהוא בעל דגל ואחר כן נפתלי כי הוא גדול מאשר:

ביחי ראובן. תפלה:

גואל ימות שיתכן שיהיה כבן אדם לחיות שנים קצובות וימות:

דויהי מתיו מספר. ואל יהי מתיו מספר כמו ולא למדתי חכמה ובי״‎ת באל שדי כאשר פירשתי רבים כי יתכן שיחיה לעולם ויהיו מעטים וכל דבר שיספר הוא מעט. וכן ואני מתי מספר:

אוזאת ליהודה. וכן אמר ליהודה שיחיה ולא ימות והוסיף עוד שמע ה' קול יהודה בבואו למלחמה כי הוא יעלה בתחלה:

בואל עמו תביאנו. אל המחנה אשר בגלגל או תפלה על היוצאים להלחם על ארץ אויב:

גרב לו. יספיקו לו ידיו ואין לו צורך למי שיעזור אותו כי אם עזרת השם לבדו וי״‎א מל' מריבה והטעם ידיו יריבו בעדו ואחרים אמרו כמו וברקים רב מגזרת ורבו:

אוללוי אמר. בעבור לוי אמר לשם כמו אמרי לי אחי הוא:

בלאיש חסידך. לאיש שהוא חסידך:

גאשר נסיתו במסה. שם כמו בנסיון והטעם שהיה חסיד ולא נמצא בו דופי חוץ מדבר מריבה שכבר הענשתו עליו גם זה יחזיק פירושי בדבר העגל כי לכבוד השם עשהו:

דוטעם תומיך ואוריך. שיהיו תמיד לו ולזרעו:

אהאומר. על השבט ידבר כמו שמואל שבא כאשר נגמל אל בית ה' להרגילו:

בואת בניו לא ידע. יש מהם אחד שהוליד בנים לעבוד השם:

גכי שמרו אמרתך. כמו שמרו עדותיו וחק נתן למו עד שיורום לישראל ויש אומרים על דבר מי לה' אלי:

אישימו קטורה. הכהנים מהם:

בוכליל. היא העולה:

אברך ה' חילו. הבכורים והמעשר:

בופעל ידיו. הקרבנות:

גמחץ מתנים. הטעם מחץ קמיו:

דמן יקומון. מן אשר יקומון עליהם כמו לים מכסי':

אלבנימן אמר. בעבור בנימין שהוא ידיד השם ישכון בנימין לבטח על השם והשם שוכן בין כתיפיו:

בחופף עליו. על הכבוד שהיה דר בירושלם בחלק בנימין כי כן כתוב:

גוטעם בין כתפיו. באמצע נחלתו או שהיה נראה גם להיות דבק עם חופף:

אממגד. שיתנו השמים:

אתבואות שמש. כי תבואות הזרע והכרם תלויה בשמש:

בגרש. מגזרת ויגרשו מימיו והוא שיעשה האויר בלחותו כי אין חומו ככח השמש. ואמר ירחים בעבור שיתחדשו והן רבים בשנה אחת:

אומראש. הטעם וממגד ראש הררי קדם:

בגבעות עולם. כפול:

אוממגד ארץ. כפול ארץ המישור:

בומלואה. מאשר היא מלאה:

גורצון שכני סנה. הוא השמים:

דתבואתה. הברכה הזאת והתחברו שנים סימנין התי״‎ו והה״‎א כמו עזרתה ישועתה בצרתה ובעבור שהזכיר התבואה דמה השבט לשור ואמר בכור שורו כי יש לו כח רב כי הוא ראשית און:

אהדר לו. גוף גדול והטעם מספר רב:

בוקרני ראם. בכח:

גרבבות אפרים. כדברי יעקב:

אשמח זבולון בצאתך. למלחמה וכן זבולן עם חרף נפשו למות:

בבאהליך. כמו וירא מנוחה כי טוב:

אעמים הר יקראו. בעבור שזבולן דר לחוף אניות יהיה עשרו רב וזהו כי שפע ימים יינקו והוא מגזרת שפעת גמלים:

בושפוני טמוני חול. אין לו אח וטעמו כמו טמוני וכן אדמת עפר והטעם שיהא להם עושר רב עד שיטמנהו בחול ובעבור עשרם יבואו רובם אל הר השם לזבוח זבחי תודה לשם:

אמרחיב גד. דמהו לאריה כל רואיו יברחו ממנו ואין מי יצר לו:

אוירא ראשית לו. הטעם שראה לנפשו ויבקש לו נחלה קודם לישראל:

בכי שם חלקת. כמו חלק:

גומחוקק הוא הגדול והשליט כמו לבי לחוקקי ישראל:

דוספון כמו וספון בארז (בתוכם ספונים) [צ״‎ל בבתיכ' ספוני'] שטעמו שהם ספונים וכן קירות הספון והטעם כי ראה ארמונים ספונים שהיו חלק גדולי האמורי:

הויתא. חסר אל״‎ף והטעם שבאו ראשי גד עם ישראל חלוצי צבא ומשה ראה זה בנבואה:

וצדקת ה' עשה. שמלא בידו את אשר דבר בפיו שנדרו בני גד שיצאו עם ישראל להלחם עם אויביהם ולא הזכיר ראובן ויתכן כי זה בעבור שהיו בני גד גבורים יותר מבני ראובן והנה דברי הימים לעד שאמר על בני גד ופני אריה פניהם ולא תמצא כן בבני ראובן:

איזנק. אין לו חבר במקרא והטעם דמהו בגבורתו לגור אריה כאשר ידלג מהר בשן:

אשבע רצון. שם התאר. וכן הוא יהיה שבע רצון:

בים ודרום. שנחלתו יהיה מערבית דרומית:

ארצוי. כמו אהוב:

בוטובל בשמן רגל. מרוב השמן כטעם כבס ביין לבושו וכן אמר יעקב שמנה לחמו:

אברזל ונחשת מנעליך. כי בחלקו יהיה הרי ברזל ונחשת:

בוכימיך דבאך. אין לו ריע וטעם המתרגם ידוע כי תוקף יהיה לך כל ימיך ויש אומרים שהאל״‎ף תחת אות הכפל כמו אשר בזאו נהרים ארצו והטעם מגזרת דובב שפתי ישנים. וזה הטעם בלי טעם:

אאין כאל ישורון. שב לברך הכלל:

ברוכב שמים. פירוש שהוא תקיף והעד שהוא רוכב שמים:

גובגאותו שחקים הטעם בגאותו הם עומדים:

אמעונה אלהי קדם. דע כי מעון כמו סוכה והעד ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון ורבים כן והטע' כי מעונה שלך הוא אלהי קדם כמו עליון שמת מעונך. מעין אתה היית לנו. ולעול' המעון למעלה על החוסה בו והמקום למטה:

בומתחת זרועות. שיתמכו אותך:

גוטעם עולם. שכן יהיו נצח ולא תחלשנה והמעון שלך לא יסור כי הוא אלהי קדם והטעם קדמון שאין לו ראשית ואחרית. וטעם ראשית ואחרית כנגד הנבראים והגאון אמר כי ומתחת פירוש ומתחת השם ולא פירש כלום:

אעין יעקב. כל מי שיצא ממעין יעקב. וכן ומימי יהודה יצאו:

באל ארץ. כמו הארץ וכן והתפללו אל המקום הזה:

גאף שמיו. שמי הארץ או ישראל והטעם כי תולדות הארץ להוציא דגן ותירוש אף השמים יתנו תמיד טלם ואין צורך להשקות:

אמי כמוך. בגוים:

במגן עזרך. שלא יגע בך רע:

גואשר חרב. ואשר הוא החרב שתתגאה בו על כל אויביך:

דתדרוך. כמו מדרוך כמו מדרך כף רגל כדברי גדעון: