Ibn Ezra on Leviticus 13/אבן עזרא על ויקרא י״ג

אוידבר ה׳‎ אל משה ואל אהרן. וטעם אהרן. כי על פיו יהיו כל נגעי אדם מי שיטהר ומי שיטמא:

אאדם. ולא אמר איש איש מבית ישראל להכנים הגרים וכן אדם כי יקריב מכם כי תורה אחת לאזרח ולגר בקרבנות גם כן והכניס הגר שלא יטמא אחר כי הצרעת היא מהחליים הנדבקים מהחולה אל השלם:

בוהובא. ברצונו ושלא ברצונו כי הרואה בו אחד מסימנים אלו יכריחנו שיבא:

גאו אל אחד מבניו הכהנים. טעם אהרן הוא הכהן המשוח תחתיו וטעם אחד מבניו הכהנים ההדיוטים שימצאו חוץ למקדש ככהני ענתות:

דוטעם הכהנים. שלא יהיו מהפסולים:

הומלת שאת. כמו שרפה וכן והמשאת החלה וישאם דוד ויתכן שנקרא כן בעבור שהאש תולדתה להנשא למעלה:

וספחת. מגזרת ספחני נא ונספחו על בית יעקב חולי שיתחבר אל מקום אחד:

זבהרת. מגזרת בהיר הוא בשחקים והוא נודע שיעשה כדמות אות וסימן:

אהפך לבן. טעמו נהפך ללבן:

בעמוק. יותר יש בעמקו מעומק העור ואיננו כמו שפל:

גוטמא אותו. בדבור שיאמר שהוא טמא:

דוהסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים. האדם יהיה נסגר והוא ייחל עד שבעת ימים כי רובי החליים ישתנו ביום השביעי:

אעמד בעיניו. הטעם במראהו כי המראה הוא בעין וכל המפרשים אמרו שטעמו בעצמו והטעם כאשר היה:

בפשה. כענין נפוש:

אשנית. פעם שנית:

בכהה הנגע. רבים החכמים אמרו כמו חשך ועדותם ותכהין עיניו מראות ואמרו כי כהות לבנות פירושו כמו לבנה אדמדמת שיהיו בו שניהם ולפי דעתי שמלת כהה הפך פשה ומגזרת ותכהין עיניו והקרוב אליו ולא כהה בם וטעם לא פשה הנגע במקום אחר והנה הם שני סימנים שכהה המקום הנגוע ולא פשה בשלם:

גוטהרו. יאמר שהוא טהור כי מספחת היתה ואם פשתה אחר כן הנו טמא:

אוהובא. האדם כחברו:

אוהיא הפכה. השער השחור ללבן:

בומחית. פירוש בשר חי והנה הבשר שלא ירגיש איננו כן:

אנושנת. קדמונית:

במלת יסגירנו. יוצאה לשנים פעולים והטעם שיצוה שיסגר:

אוטהר את הנגע. כי כבר יצא הנגע כולו לחוץ והוא סר ממנו וטעם וטהר את הנגע. בדבור שאותו הנגע לא יטמא אחרים:

אאו כי ישוב. שיתכן שישוב:

אלבנה אדמדמת. מעורבת משני העינים או קצתם כן:

במלת צרעת מחלה וכן ושלחתי את הצרעה ואין מלת ושלחתי טענה כי הנה ישלח דברו אני שולח את כל מגפותי ישלח בם חרון אפו:

אוהנה מראה. לא יתכן בדקדוק מראה בקמץ גדול תחת האל״ף והה״א במפיק כמו ידה רגלה כי לא נמצא כן בבעלי הה״א הנח הנעלם בסוף המלה ודגשות נו״ן:

איראנה כמו יסגירנה לחסרון הה״א הנוסף וכן מלת ממנה וממנו:

אואם תחתיה. אם עמדה במקומה כי יש נגע שיסע ממקום אל מקום:

בצרבת. כמו ונצרב׳‎ בו כל פנים כטעם מוקד וחום ולהבת:

אאו לבנ׳‎. לבדה:

אואם תחתיה תעמוד הבהרת. והיא כהה. כאשר פירשתי ולא הזכיר כן בפסוק ואם תחתיה תעמוד הבהרת הראשון בעבור שעמדה הבהרת כאשר היתה:

אוטעם להזכיר ואיש או אשה. בעבור הזקן ועוד כי הוא צריך לאמר על הקרח והגבח איש ולא אדם סלל להוציא האשה והנה פירוש (פי׳‎ מ״ח ואיש או אשה ר״ל אחר שלקח לשון איש שאינו כולל לאשה כמו מלת אדם. הוצרך לומר אשה בעבור הראש לא בעבור הזקן כי הזקן שב לאיש ולא לאשה ובקרח ובגבח אמר כמו שאמר ואיש כי ימרט ראשו ולא הזכיר בו אשה כי לא תמצא קרחת וגבחת באשה מפני הלחות שבה כמו שמפרש למטה. ומה שאמר ולא אדם. ר״ל ולא אמר אדם שהוא כלל לאיש ולאשה עד כאן) כי יהיה בו נגע בראש או בזקן לאיש:

אצהוב. בלשון ישמעאל קרוב מעין הלובן:

בנתק הוא. מגזרת כאשר יונתק פתיל הנעורת והטעם על השער:

אוהתגלח. הראש או הזקן ומקום הנתק לא יגלח:

אוכבס בגדיו. ואין צורך לאמר שירחץ במים:

אלא יבקר הכהן. הטעם יבקש וכן ובקרתם וקרוב מלשון הבדלה וכן לא יבקר בין טוב לרע:

אבהק הוא. זאת המלה ידועה בלשון חז״ל ואין ריע לו במקרא:

אימרט. כמו ולחיי למורטים בעבור השער שהוא סביב הלחיים:

בקרח. מגזרת לא תשימו קרחה וטעם ראשו. כלו:

אגבח. אין לו חבר חוץ מהפרשה הזאת והוא שם התאר ולפי דעתי שקרח הוא במעלה של הראש ולא הזכיר האשה בעבור הלחה הרבה שיש בה לא יקרח ראשה כי השער הוא כדמות עשב:

אכמראה צרעת עור בשר. שאר הגוף:

אבגדיו יהיו פרומים. כמו קרועים להכירו ללכת במנהג משונה או טעמו כענין אבל על כן בגדיו יהיו פרומים וראשו פרוע והטעם שיתאבל על רוע מעשיו כי בעבור מעשיו בא לו זה הנגע:

בועל שפם. למעלה מהשפם והמ״ם מהשורש, והעד ולא עשה שפמו:

גיעטה. בבגדיו מגזרת עוטה אור והטעם שלא יזיק ברוח פיו:

דוטמא. פעמים שיאמר כן תמיד בעברו במסלה שיש שם ישוב שישמרו בני אדם ולא יגעו בו:

אכל ימי אשר הנגע בו יטמא. כי טמא הוא באמת:

במלת בדד. מפורשת במגלת איכה:

אאו בשתי או בערב. ידועים ויתכן להיות גזרת בשתי מגזרת וחשופי שת שהוא יסוד והעד כי השתות יהרסון:

בוטעם ערב שיתערב עם השתי:

גאו בעור. כאשר הוא:

דבכל מלאכת עור. כמו מכבר ונאד:

אירקרק. מגזרת ירק כי העין כמוהו וזה כפול לחסרון וכן שחרחר׳‎ ויש אומרים הפך הדבר:

אממארת. כמו סלון ממאיר ואחר שסלון כמו קוץ יהיה ממאיר כמו מכאיב והמ״ם הב׳‎ במלת ממארת שורש ואינה מגזרת מארה. וטעם שלא הזכיר משי וצמר גפן יתכן שדבר הכתוב על ההוה הנמצא כטעם כי תראה חמור שונאך וכן משפט הסוס והפרד או יתכן שלא יארע הנגע כי אם לצמר ופשתים:

אהכבס את הנגע. שם הפעל שלא נקרא שם פועלו מהבנין הכבד הנוסף:

בפחתת. אין לה אח במקרא והיא ידועה בלשון חז״ל וטעמו חסרון הוא שאירע בקרחת הבגד או בגבחתו והגאון אמר שפירש בקרחת הפאה האחרת כי בגבחת היא מפאת פני הבגד אם כן יהיה קרח מאחור הראש ויפה פירש:

אואם תראה עוד. הפחתת וכן פורחת היא ואחר שאמר תשרפנו באר כי מקום הנגע לבדו ישרף:

אוכבס שנית. מצוה לכבסו פעמים:

בוסר מהם הנגע. וכבר סר מהם הנגע וכבר הראיתיך רבים כמוהו:

גומלת וכבס פעל שלא נקרא שם פועלו:

אזאת תורת נגע צרעת בגד הצמר. ארבע סמוכים ויש במקרא חמש גבורי חיל מלאכת עבודת בית ה, וכלם סמוכים אל השם שהוא סומך לכל הנופלים: