Igros Kodesh Admur HaTzemach Tzedek·Introductionאגרות קודש אדמו״ר הצמח צדק·מבוא

אעריכת הספר
הספר "אגרות קודש חלק ראשון", שנדפס בשלהי שנת תש"מ, כלל את אגרותיהם של כ"ק אדמו"ר הזקן, כ"ק אדמו"ר האמצעי וכ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק".

בבמשך שנת תשמ"א, הגיעו לידינו אגרות נוספות של כל אחד מהאדמו"רים הנ"ל, ואז הורה לנו כ"ק אדמו"ר זי"ע, להוציא לאור קונטרס מילואים, שנדפס בקיץ תשמ"א¹.

גגם במשך השנים הבאות, מזמן לזמן היו מגיעות לידינו אגרות נוספות של האדמו"רים הנ"ל. כך עד שנת תשנ"ג, שאז נאספו כולם לכרך בפני עצמו, ויצא לאור בשם: "אגרות קודש חלק שני" – מאת כ"ק אדמו"ר הזקן, כ"ק אדמו"ר האמצעי, כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק"².

דשוב הגיעו לידינו במשך השנים הבאות, אגרות נוספות של האדמו"רים הנ"ל, שנתפרסמו בבמות שונות.

העתה הגיע עת האסף המקנה, להוציא לאור את האגרות הנ"ל בשלושה כרכים נפרדים:

וא) אגרות קודש אדמו"ר הזקן.

זב) אגרות קודש אדמו"ר האמצעי.

חג) אגרות קודש אדמו"ר ה"צמח צדק".

טשני הכרכים הראשונים כבר יצאו לאור³, והכרך השלישי שלפנינו הוא ספר "אגרות-קודש אדמו"ר הצמח צדק", הכולל תשעים מאגרותיו:

יא) שלושים ואחת מאגרותיו שנדפסו בחלק ראשון (קה"ת תש"מ).

יאב) ארבע עשרה מאגרותיו שנדפסו בחלק שני (קה"ת תשנ"ג).

יבג) עשרים ושש מתשובותיו שבשו"ת צמח צדק, שיש בהן תוכן של אגרת⁴, או משהו הקשור לתולדותיו של רבינו.

יגד) תשע עשרה מאגרותיו שהגיעו לידינו אחרי הופעת החלק השני.

ידסדר האגרות שבמהדורה החדשה

טובמהדורה זו שלפנינו סודרו האגרות מחדש – לפי סדר השנים, הן אותן האגרות שמפורש בהן התאריך במקור, הן אותן האגרות שנתבררה שנת כתיבתן במהדורה הקודמת, הן אותן אגרות שנתבררה שנת כתיבתן אחר כך, והן אותן אגרות שיש רק השערה סבירה לקביעת תאריך כתיבתן.

טזתאריכים משוערים אלו נכתבו בראש כל אגרת, בין חצאי רבוע. והמקור או ההוכחה לתאריך – נתפרשו בשולי הגליון.

יזהאגרות שלא נתברר תאריכן, באות בסוף – אחרי כל האגרות המתוארכות.

יחכיון שבמהדורה שלפנינו שונו מספרי האגרות, וכדי להקל על המעיין, הוספנו בתחלת הספר (אחרי מפתח האגרות) "לוח השוואה בין מספרי האגרות שבמהדורה הקודמת לבין המהדורה שלפנינו".

יטשינויי נוסח באגרות

כחלק גדול של האגרות, לא הגיעו לידינו אלא בהעתקות (בכתבי יד ובדפוסים), ובדרך-כלל בשינויי נוסח קלים ביניהם⁵. חלק מכתבי-היד שבהם מועתקות האגרות, נראים מקוריים ומדוייקים יותר, ומהם העתקנו את הנוסח שבפנים. ובמקום שיש שינויי נוסח בין ההעתקות, צויינו בשולי הגליון השינויים העיקריים שבהן, כ"נוסח אחר".

כאהאגרות הנדפסות בזה, מפוזרות בין כתבי-יד, ובין ספרים נדפסים – המצוינים בשולי הגליון, בתחלת כל אגרת.

כבהאגרות שנמצאות תחת ידינו בכתי"ק רבינו או בצילום כתי"ק, הוגהו בהשוואה למקור, מבלי לציין לשינויי הנוסח שבכת"י מעתיקים, כמובן.

כגהאגרות שבסדרת שאלות ותשובות שלו

כדבתקופה הארוכה של נשיאות כ"ק אדמו"ר הצמח צדק (תקפ"ח-תרכ"ו), הרבה רבינו לכתוב דרושי דא"ח, תשובות וחידושים. אך מעטות הן האגרות שהגיעו לידינו.

כהלפעמים, גם בתוך התשובה מופיע קטע השייך לתוכן האגרות, שבהם כותב משהו הקשור אל עצמו, או אודות זקנו אדמו"ר הזקן, או לפחות שמורה על היחס של רבינו לאיזה שהם נושאים או אישים.

כולמען השלימות ליקטנו עשרים ושש אגרות כאלו מתוך תשובותיו, ושילבנו אותם לכרך שלפנינו. וגם הן מסודרות בין האגרות – על סדר זמן כתיבתן.

כזציונים והערות

כחבנוסף לציון מקורות האגרות בדפוס ובכתבי-יד, ובנוסף לבירור תאריך כתיבת האגרת, ובנוסף לשינויי נוסח שבאגרת, המצויינים בשולי הגליון, נכללים בציונים אלו גם ציוני פסוקים ומארז"ל הנזכרים באגרות. וכן מקורות והשוואות, הן לענינים שבהלכה וחסידות שבאגרות, והן לנושאים הקשורים לתולדות רבינו ופעילותו.

כטהאגרות יצאו מידי רבינו ללא פיסוק וללא חלוקה לקטעים, ואינם אלא מעשי ידי העורך. וכן נפתחו הראשי-תיבות, להקל על המעיין.

לספק למי

לאבנוסף לאגרות-קודש אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי ואדמו"ר הצמח צדק, נדפסו בכרך הראשון והשני – עשר אגרות "ספק למי".

לבבמשך השנים נתברר שאחדות מהן לא נכתבו על ידי רבותינו הנ"ל, ולא נכללו בכרך שלפנינו.

לגהאגרות שעדיין נשארו בספק (שבע אגרות), באות בסוף הכרך שלפנינו (הן אלו שהם בספק של אדמו"ר הזקן, הן אלו שהן בספק אדמו"ר האמצעי והן אלו שהן בספק אדמו"ר הצמח צדק).

לדאגרות-קודש בניו הקדושים

להיחד עם העובדה, שמעטות הן האגרות שכתב רבינו בתקופה הארוכה של נשיאות כ"ק אדמו"ר הצמח צדק (תקפ"ח-תרכ"ו), הגיעו לידינו אגרותיהן של בניו הרבנים הקדושים, אשר כתבו במשך תקופת רבינו, בעניני הכלל. מסתבר ששימשו בזה כעין מזכירים של רבינו, שמסר להם ניהול כמה מעניני הכלל.

לולמען השלימות, באות אגרות אלו (עשרים ושלוש אגרות) בסוף הכרך שלפנינו.

לזתצלומי כתי"ק

לחחלק גדול מהאגרות הנדפסות בספר זה שרדו, והגיעו לידינו בכתי"ק (או בתצלום כתי"ק). כל אחד מתצלומים אלו ניתן בספר – ליד האגרת הנדפסת.

לטסקירת תוכן האגרות

מבשני הכרכים הקודמים בסדרה זו, אגרות-קודש אדמו"ר הזקן ואגרות-קודש אדמו"ר האמצעי, בא מבוא מפורט בתחלת הכרך – סקירת הנושאים הכלליים הנידונים באגרות הכרך.

מאהנושאים העיקריים הקשורים לכרך זה כבר נסקרו בספרים "תולדות אדמו"ר הצמח צדק", ו"תולדות חב"ד ברוסיא הצארית". סקירה על כתיבת תשובותיו וחידושיו – באה בספר תולדות חב"ד הנ"ל פרקים נ-נט. סקירה על ספריו, כתביו ודרושיו – בפרקים ס-סו. וסקירה על ועידת הרבנים בפטרבורג, ההכנות אליה ותוצאותיה – בפרקים סז-עח.

מבאמנם כדי להקל על המעיין באגרות שלפנינו, תבוא כאן תמצית הסקירות הנזכרות, ויודגשו בה הפרטים שנידונו באגרות שבספר שלפנינו.

מגישיבתו בליובאוויטש
רבינו נולד בכ"ט אלול תקמ"ט, ערב ר"ה תק"נ (1789) בעיר לאזניא.

מדבשנת תקס"ג נשא את מרת חי' מושקא בת אדמו"ר האמצעי, והמשיך ללמוד בהתמדה, נגלה וחסידות. הוא הי' רושם הנחות מהדרושים ששמע מכ"ק זקנו אדמו"ר הזקן⁶, והי' דן אתו בהלכה⁷, ולפעמים אף מסר שמועות מפיו (אגרות ז. יד).

מהבעת הסתלקות רבינו הזקן, בכ"ד טבת תקע"ג, בכפר פיענא שברוסיא הפנימית, הי' רבינו יחד אתו (ראה אגרת א).

מואחרי הקבורה בהאדיטש, והישיבה בקרעמענטשוג, חזר לרוסיא הלבנה במשך הקיץ. יחד עם כ"ק דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי, התיישב בליובאוויטש בשלהי שנת תקע"ג – תחלת שנת תקע"ד (1813)⁸.

מזאחרי הסתלקות כ"ק דודו וחותנו אדמו"ר האמצעי, בשנת תקפ"ח (1827), קיבל עליו את נשיאות תנועת חב"ד.

מחקרוב לארבעים שנה נהג את נשיאותו בליובאוויטש, שהיתה אבן הפינה, שהכל פונים אליה בכל עת.

מטמלבד זאת רגיל היה האדמו"ר לנסוע כל שנה לבקר את אנ"ש בעיירות, כל שנה באיזור אחר, לומר לפניהם דא"ח ולקבלם ליחידות⁹.

נבשנים תקצ"ו-ז אסף רבינו את דרושי כ"ק זקנו אדמו"ר הזקן וסידרם לפי פרשות השנה, ערכם ומסרם לדפוס בספר תורה אור (אגרות כג-כד).

נאבינתיים נסגרו הדפוסים ברוסיא, ובשנת תר"ח ערך ומסר לדפוס את החלק השני – בשם לקוטי תורה¹⁰.

נבלערך בשנת תקצ"ד קנה כ"ק אדמו"ר הצמח צדק חלקת חצר, ועליה בנה את ביתו¹¹.

נגבמשך השנים היו כמה שריפות בליובאוויטש, אמנם העיקרית והכי מפורסמת שבהם היא השריפה שהיתה בין השנים תרט"ז-תרי"ח (1856-1858), אשר בה נשרף בית רבינו, עם כל החצר, וחלק גדול של הספרים וכתבי-יד-קודש שלו (אגרות סב. סה-סו).

נדלפני השריפה היתה דירתו בפינת החצר (מערבית צפונית), ולידה (לצד מזרח) בית הכנסת. אחרי השריפה הרחיב את ביתו – גם על שטח שהיה בתחלה בית הכנסת. גם קנה עוד שטח קרקע בתוך החצר (לצד מזרח) ובנה עליו בית הכנסת גדול יותר.

נהאמנם גם בתוך ביתו (כנראה במקום שהיה בית הכנסת בתחלה), הקדיש שני חדרים גדולים לתפלה, שבו התפלל המנין במשך השנה. ואילו בית הכנסת הגדול הוקדש לתפלה וחזרת דא"ח (אמירת חסידות) בעת שהקיבוץ גדול, היינו בשעה שמגיעים אורחים רבים לשהות ולשמוע חסידות מאת רבינו בליובאוויטש¹².

נוכשהתחילה הבניה החדשה של החצר, פנו בני רבינו במכתבים לאנ"ש, בבקשה להשתתף בהוצאות הבניה הזאת (אגרות הבנים אגרת יד).

נזאחרי שריפת החצר וחלק מהעיירה ליובאוויטש, רבו העניים בעיירה, ונוסדה "חברה מלביש ערומים". החברה נוסדה בתחלת שנת תר"כ, והקציבה פנקס, שבו ירשמו שמות התורמים לחברה זו. בראש הפנקס רשם רבינו בכתב-יד-קדשו – עידוד לחיזוק מעשה החברה, ואף בניו ונכדיו של רבינו התחייבו בחתימתם, סכום קבוע כל שנה. (אגרת סט, ובנספח שם).

נחסדרת שו"ת "צמח צדק"
גדול המשיבים בדורו (במדינתו והסמוכות לה) הי' כ"ק אדמו"ר ה"צמח צדק". בסדרת "צמח צדק" שנדפסה במהדורה חדשה, נדפסו יותר מאלף תשובות, אשר נכתבו על ידו במשך כיובל שנים. עיון בכתביו מורה שעוד תשובות רבות נכתבו על ידי כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, ונאבדו או נשרפו בשריפות שפקדו את ליובאוויטש במשך השנים. יש גם מקום לשער, אשר תוספת זו שנאבדה היא מרובה בהרבה ממה שנדפס בסדרת "צמח צדק"¹³.

נטעד להסתלקות רבינו הזקן בשנת תקע"ג, לא מסתבר כלל שיהי' הוא מורה הלכות בפני רבו-זקנו, ובודאי שלא השיב תשובות באותה תקופה. ורק לעצמו כתב חידושים, ולפעמים ביקש מאת זקנו אדמו"ר הזקן לבאר לפניו איזו הלכה מוקשית¹⁴.

סבשנים תקע"ג-תקע"ח הי' המשיב העיקרי הרה"ק מהרי"ל, אחיו של כ"ק אדמו"ר הזקן (שחי עד תחלת שנת תקפ"ו), ורבינו הי' מתכתב אתו בהלכה (אגרות ג. ד. ח).

סאבשנת תקע"ח לערך התחיל גם כ"ק אדמו"ר הצמח צדק להשיב תשובות¹⁵.

סבבשנים הבאות, רגיל הי' כ"ק אדמו"ר האמצעי למסור את השאלות המתקבלות אל חתנו כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, שהוא ישיב אליהם¹⁶.

סגלפעמים היו החסידים שולחים את השאלות לידי כ"ק אדמו"ר הצמח צדק, והיו מוסיפים בשאלה: ובודאי שמה שיכתוב לנו רומע"ל יהי' על פי ידיעת אדמו"ר שי'¹⁷.

סדהמקור הכי טוב ללמוד ממנו על הרבנים שבדורו, ועל היחסים שבין רבינו לבינם, הם השאלות ותשובות שלו.

סהאף שרוב התשובות הגיעו לידינו מתוך כרכי כתי"ק שבהם הי' רבינו רושם את תשובותיו, בלי ציון שם השואל; חלק מהם הגיע לידינו גם עם השאלות, ומהם ידוע לנו מיהו השואל.

סולפעמים גם בנוסח הנדפס נמצאת הפניה שבראש התשובה, עם שם הרב שאליו נכתבה, ולפעמים המדפיסים לא העתיקו את הפניה שבראש התשובה, אבל היא מופיעה בכתבי היד, ונעתקה בהערות שבסוף הכרך.

סזחלק גדול של השאלות הן, כנראה, מרבני חב"ד ברחבי רוסיא הלבנה. אמנם בתשובות רבות נתפרש שנכתבו אל רבנים בליטא ובאוקראינה, לאו דוקא חסידי חב"ד ולאו דוקא חסידים. רבים מהם לא ידועים לנו אלא מתוך השו"ת האלו.

סחיש גם לפעמים דיונים בתשובות בין רבינו הצמח צדק ובין גדולי התורה שבדור, על ידי שאותו רב השואל הפנה שאלה זו הן אל כ"ק אדמו"ר הצמח צדק והן אל עוד אחד מגדולי התורה שבדור. זה הביא לפעמים התכתבות בנושא בין רבינו הצמח צדק ובין גדולי התורה שבדור. מכל אלו יש לנו ללמוד הרבה על היחס שבין הצמח צדק לאותם גדולי התורה¹⁸.

סטולפעמים הי' רבינו מייעץ לשואל לפנות בשאלתו לגדולי הדור, וכתב לו מה לכתוב להם בשם עצמו, ולא להזכיר את שם רבינו בזה (אגרות ל. נג).

עעוד סוג אחד של שו"ת יש, שנכתבו על ידי רבינו הצמח צדק אל גדולי רבני חב"ד שבדור, לשאול אצלם חוות דעתם בשאלות שהתקבלו אצלו. רק לאחר שהי' מתכתב אתם בנושא הי' משיב לשואל, הלכה למעשה (ראה לדוגמה אגרות כו-כט).

עאאל רבינו הצמח צדק לא היו פונים בני קהילת ליובאוויטש בשאלותיהם, לצורך זה מונה מ"ץ מיוחד בעיר ליובאוויטש¹⁹, והוא הי' פונה אל רבנו, בשאלות שלא יכל לפתור בעצמו. כמעט כל השו"ת שכתב רבנו, הן מענות לשאלותיהן של רבני עיירות, שפנו אל רבינו בשאלות הקשות שלא יכלו לפתור בעצמם.

עביש גם לפעמים, שפנו אל רבינו בנושאים שנחלקו בהם רבני העיירות, על מנת שהוא יכריע במחלוקותיהם. או כאשר אחד מלומדי העיר חלק על פסקו של הרב ושניהם שלחו טענותיהם לפני רבינו על מנת שיכריע ביניהם²⁰.

עגועידת הרבנים בפטרבורג
בשנת תר"א החליט הממשל "להשכיל" את העם היהודי, ולהכריחם ללמד את ילדיהם "השכלה" במקום תורת ה'. על המבצע הזה הם מינו את ה"משכיל" ד"ר מאקס ליליינטאל מריגא²¹.

עדבכ"ו שבט תר"א, הדפיסו המשכילים בעתון הגרמני-יהודי "איזראליטישע אנאלען" (גליון 6), דילטוריה על רבינו, שמתנגד לתוכנית החדרת ההשכלה לבני ישראל ברוסיא. אחרי הדפסתו הגישו המשכילים את המאמר לידי שר ההשכלה סרגיי אוברוב בפטרבורג.

עהבכ' ניסן תר"א הורה אוברוב, אל ראש המחלקה השלישית (הבולשת) אלכסנדר בנקנדורף, לערוך חקירה ודרישה אודות רבינו. בחדשים הבאים התנהלה חקירה ודרישה זאת, שאף כללה ביקור חוקר מיוחד בבית רבינו. בסופו של דבר, בט"ו מנ"א תר"א, הטילו על רבינו השגחת סתר תמידי של הבולשת.

עוכשהתחילה השגחה זו, גבר הפחד על רבינו מהצפוי לו על ידי פקידי המלוכה (ראה אגרות לא. סו), ואף חשש ממסירה בנושא מעות הכולל. הוא חשב אז למסור את כל ניהול מעות ארץ הקודש לידי אחד מנגידי החסידים, שאף יקבל סכום מסויים מהחלק שמגיע לרבינו, עבור עבודת ניהול עסק זה (אגרת מב).

עזאחר כך הציעו ה"משכילים" לממשלה לקרוא לאסיפה מיוחדת, של שר ההשכלה עם אחדים מגדולי ישראל, כדי להכריחם להסכים לפתוח בתי "השכלה" לנוער היהודי.

עחהם הציעו להזמין את רבינו לועידה, וד"ר ליליינטאל בא בעצמו לליובאוויטש לשכנע את רבינו לבוא לועידה.

עטרבינו השיבו על כך, שמאז החיפוש בית והחקירות, בריאותו חלושה ואינו יכול לנסוע ולהשתתף בועידה.

פבסופו של דבר הוסכם, שחשוב מאד שרבינו בעצמו יסע לועידה, כדי לשמור מפני התוכניות הנזכרות, ולהבטיח שלא יבואו בה להחלטות לא רצויות.

פארבינו לקח אתו שני עוזרים, אחד מבניו ואחד מהחסידים, וביקש מהשלטון לתת לו אישור מיוחד עבורם (אגרת לב).

פבכשבועיים אחרי זה נסעו לפטרבורג, שם התקיימה הועידה מה-6 במאי [י"ח אייר תר"ג] עד חודש אוגוסט 1843 [אלול תר"ג].

פגבועידה הזאת התאמץ נציג המשכילים לעבד תוכנית לימוד חדשה שלא תתאים עם מסורת אבות, ורבינו עמד בתוקף על כך, שלא יעשו שינויים בסדר הלימוד שעל פי מסורת אבות. וכדברי רבינו אמנם הוחלט, באישור הממשל.

פדכעבור חמש שנים, רצו שוב המשכילים, ובראשם ארי' ליב מאנדעלשטאם, להכניס שינויים בסדר הלימוד. באמצע חורף תר"ח בא לשם כך לליובאוויטש, לדבר עם רבינו, ורבינו השיב בשלילה לכל הצעותיו.

פהאחר כך נסע מאנדעלשטאם מליובאוויטש למינסק, והזמין את רבינו, לבוא לשם לדיון נוסף. רבינו השיבו שאינו יכול לנסוע, וביאר הטעמים שדוחה את הצעותיו (אגרת לז).

פואחר כך נפגש מאנדעלשטאם עם הנגיד ר' ישראל היילפרין הנ"ל, וגם הוא השיב בשלילה על רוב הצעותיו; אלא שעל הוספה אחת הסכים, בתנאי שיסכים על כך גם רבינו. שוב כתב על כך מאנדעלשטאם אל רבינו, ורבינו השיבו שוב בטעמי השלילה (אגרת לח).

פזלמרות התנגדות רבינו, התקבלה אצל הממשל הצעת המשכילים, שהדפיסו אז (תר"י-תרי"ג) כמה ספרי לימוד ותפלה עבור בתי הספר הממלכתיים ("איזה הלכות מיד החזקה", "סדור עבודה בלב", ועוד), עם תרגום וביאור אשכנזי. ועל השער כתבו שהוא בהסכמת הרבנים. והזכירו גם את שם רבינו בין המסכימים.

פחבשנים אלו יסדו רשת בתי ספר ממלכתיים בעיירות רבות, וגם בליובאוויטש עצמה הכריח הממשל ליסד בית ספר ממלכתי.

פטהנהלת רשת בתי הספר הממלכתיים דרשה מרבינו, אשר קהלת ליובאוויטש תממן את הוצאות בית הספר הזה. אמנם רבינו, וראשי הקהלה, השיבו, שאין להם אפשרות זאת כלל. ורק זאת, אשר רבינו הסכים לפקח על לימודי הקודש, ומינוי מורים ללימודי הקודש, בבית הספר הזה (אגרות נד. נו. סא).

ציחד עם זאת קיבלה הקהלה על עצמה לפתוח ישיבה בליובאוויטש, אשר הוצאותיה קטנות בהרבה (נספח לאגרת נד).

צאפיקוח זה נמשך לפחות בשנים תרי"ב-תרט"ו. אך בסוף התאמצו המשכילים לנהל את בית הספר בעצמם, ופיטרו את המורים שמינה רבינו (ראה אגרת נד, ובשולי הגליון שם), ואף רדפו את רבינו באיומים והלשנות (אגרת סד).

צבאזרח נכבד לדורותיו
כל מה שהי' ידוע לנו עד עתה אודות קבלת תעודת "אזרח נכבד", ותעודת "אזרח נכבד לדורותיו", נלקט וסוכם בספר "תולדות חב"ד ברוסיא הצארית" פרק עח²². שוב הגיעו לידינו המסמכים הקשורים לנושא, שמתפרסמים בספר הזה, ועל פיהם, אפשר לסכם את סדר השתלשלות הדברים:

צגבשנת תקפ"ו קיבל רבינו מעמד של סוחר גילדה שניה. בשלהי תר"ג קיבל תעודת "אזרח נכבד". וכעבור איזה שנים הוחלט להגיש בקשה לקבל עבורו את התואר "אזרח נכבד לדורותיו", שהוא התואר הגבוה ביותר באימפריה הרוסית לאדם שאינו נמנה עם האצולה (משמעות התואר הייתה פטור ממסים, חופש תנועה כמעט מוחלט ברחבי האימפריה, פטור לילדיו מגיוס לצבא ופטור מעונשי גוף).

צדהחוק אומר, שיהודי הרוכש קרקע ומיישב עליה יהודים שיעסקו בעבודת האדמה, הנה כעבור 3 שנים זכאי הוא לקבלת תואר "אזרח נכבד לדורותיו". ב-14 במרץ 1846²³ [כ"ח אדר תר"ו] נקנתה כברת ארץ על שם רבינו (על ידי באי-כחו ר' יעקב דוברבינסקי ור' שאול גנלין), מאת בעל האחוזה גילרי פרושנובסקי. בראשון במאי 1846 [יז אייר תר"ו] העביר לשם 60 משפחות יהודים (151 גברים, מלבד הנשים והילדים), שכל אחד מהם קיבל חלקה שאותה יעבד במשך 25 שנים.

צהבמשך השנים תר"ו-ט נמשכה הסתדרותם במקום החדש, עם רישום כל המסמכים הקשורים לזה. וב-10 באוגוסט 1849 [ד אלול תר"ט] קיבל רבינו אישור רשמי מבית המשפט המחוזי בבאברויסק, שכל האמור לעיל בוצע כראוי על פי החוק.

צוב-27 בנובמבר 1849 [כד כסלו תר"י], הוגשה אל מושל פלך מינסק, בקשת רבינו, יחד עם מסמכים המורים על קניית הקרקע על ידו, ועל התיישבות היהודים בה, אשר בהתאם לחוק הנ"ל זכאי הוא לתואר "אזרח נכבד לדורותיו" (אגרת מח).

צזעם קבלת הבקשה, הורה ממשל פלך מינסק, אל בית המשפט האזרחי של באברויסק, לקבל עדות מתושבי העיירה שצעדרין אודות אמיתות הדברים, ואחר כך יומסר התיק לממשל פלך מוהילוב (מקום מגורי רבינו), כדי להמליץ על העלאת רבינו לתואר "אזרח נכבד לדורותיו".

צחב-22 בדצמבר 1849 [יט טבת תר"י] אורגנה אסיפה בין התושבים, ובה הכינו סקירה המתארת את כל אשר פעל עבורם רבינו, ואת כל העזרה שנותן להם רבינו לצורך עבודת האדמה, ומסיימים בהמלצה להעניק לו תואר כבוד²⁴ (נספח לאגרת מט).

צטב-20 במרץ 1850 [יט ניסן תר"י], הגיש רבינו את הבקשה הזאת (בנוסח מתוקן), עם המסמכים המצורפים, אל מושל פלך מוהילוב, וצירף אליה גם את המסמך הנ"ל של תושבי שצעדרין (אגרת מט).

קב-23 ביוני 1850 [ה' תמוז תר"י] הורה הסינט לשרי הפנים והאוצר לדון בבקשה הזאת, ולהודיע חוות דעתם לפני הסינט.

קאב-12 בינואר 1851 [כא שבט תרי"א]. הודיע שר האוצר לפני הסינט, את כל אשר פעל רבינו למען היהודים המתיישבים בשצעדרין, והמליץ להעניק לו את התואר אזרח נכבד לדורותיו.

קבבתחלת חורף תרי"א התקיים מפקד עם במחוז אורשא, ועל פיו הכין ממשל אורשא, ב-27 באוקטובר 1850 [ג כסלו תרי"א], רשימה מעודכנת של בני משפחת רבינו, וגילם, על פי המפקד השמיני בתרצ"ד והתשיעי בתרי"א – בס"ה 19 גברים ו-14 נשים (נספח א לאגרת נ).

קגב-15 בפברואר 1851 [כה אד"ר תרי"א] המליצו הרב וראשי הקהלה בליובאוויטש, להעניק לרבינו ולבני ביתו את התואר אזרח נכבד לדורותיו, וצירפו לזה רשימה מעודכנת של בני משפחת רבינו (נספח ב לאגרת נ).

קדבאותו יום הוסיף רבינו בקשה נוספת, להעניק את התואר אזרח נכבד לדורותיו, גם לכל אחד מבניו ונכדיו. וצירף לזה את רשימות בני המשפחה המעודכנת הנ"ל, שקיבל מעיריית אורשא ומראשי הקהלה בליובאוויטש (אגרת נ).

קהב-20 במרץ [כח אד"ש תרי"א] כתב רבינו אל קרובו ר' יעקב גולדין²⁵, אשר בזכותו של האזרח הנכבד לדורותיו, ר' נחום דוד רפופורט, יש לו (לר' יעקב גולדין) הרשיון לשהות בפטרבורג, ואשר רבינו מרשה אותו לקבל במקומו את התעודות (אגרת נא).

קוב-17 באפריל 1851 [כז ניסן תרי"א] הודיע ר' יעקב גולדין לממשל, כי הוא מורשה לקבל את התעודות של רבינו (נספח לאגרת נא).

קזב-27 ביולי 1851 [י מנ"א תרי"א] שלח הסינט פקודה למשרד האוצר ולמשרד הפנים, לרשום את רבינו ובניו כאזרחים נכבדים לדורותיהם. ב-1 וב-2 באוגוסט 1851 [טו-טז מנ"א תרי"א], התקבלה הפקודה, ונרשמה ברישומי מחלקת חלוקת התוארים (נספח א לאגרת נב).

קחבאותו יום (ה-2 באוגוסט) נחתמה התעודה על ידי חברי הסינט, ובה נתפרש שמו של כל אחד מבני משפחת רבינו (נספח ב לאגרת נב), וניתנה לרבינו (אגרת נב).

קטב-22 בפברואר 1852 [כא אדר תרי"ב] הגיש רבינו בקשה נוספת, לקבל העתק-רשמי נפרד של התעודה, עבורו ועבור כל אחד מבניו ונכדיו, וכן שיחזירו לו את כל המסמכים שצירף לבקשה (אגרת נב).

קישתי התעודות הנזכרות היו בליובאוויטש, אצל כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע ואצל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, לפחות עד שנת תרד"ע.

קיאבאותה שנה התקיים המשפט הידוע של מענדל בייליס, ועו"ד הראשי שלו, מר גרוזנברג, הרציא בנאומו הראשי אודות רבינו. וכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע כתב לו (ביום ג' ד' מ"ח תרד"ע): "בקראי בעיתונים את ההרצאה שהרציאו בבית המשפט אודות אבי זקני מו"ר הרבי המפורסם מוהר"ר מנחם מענדל שניאורסאהן זצקללה"ה, מצאתי לנחוץ לשלוח לכבוד מעלתו את הפאטאמסטווע גראזדאנסטווע²⁶ הניתן לאבי זקני מאת הקיסר ניקאלאי הראשון, ואני מצרף לזה גם הפאטשאטנע גראזדאנסטווא²⁷, הניתן לו באיזה שנים מקודם, בחשבי אשר כבוד מעלתו ימצא בזה תועלת להוכיח את צדקתו ולהראות ישרת הנהגתו וכבודו ומעלתו בעיני הקיסר המנוח".

קיבאת המכתב הזה מזכיר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע במכתב נוסף, שכתב בג' שבט שלאותה שנה (אגרות-קודש שלו ח"ב אגרת תיח): "שלחתי אליו על ידי ציר מיוחד את הפאטשאטני' גראזדאנסטווע הניתן לו מהקיסר ניקאלאי הראשון".

קיגאמנם לא ברור אם שלח לו את התעודה המקורית, ואם הוחזרה לידי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע. מסתבר שכן, אבל כיום אינן נמצאות בארכיון הספריה, ואולי נאבדו בשנים הבאות.

קיד*

קיהויהי רצון שנזכה ללמוד ולקיים לשמור ולעשות ככל הדרך שהורנו רבינו באגרותיו, ושנזכה בקרוב להוציא לאור את יתר אגרות-הקודש וכתבי הקודש של כ"ק רבותינו נשיאינו, עדי נזכה ללמוד תורה מפיו של משיח צדקנו, במהרה בימינו, אכי"ר.

קיושלום דובער ב"ר ישראל יהודה ע"ה לוין