Chabad Library · The Alter Rebbe
Igros Kodesh Admur HaZaken·
אאגרת ח
[תקמ"ז]
[תקמ"ז]
בתהלות361 ה'362 יבושרו במקהלות363 ברכו ה' עמו גבורי ישראל364
גשרי האלופים365 אשר לצבוא צבא366 צבאות ישראל367
דקדמו שרים368 עצרו בעם ה' צדקת פרזונם369 בישראל
הצדקת ה' עושים ומשפטיהם עם ישראל370
וכל קבוצי371 קהלות אשר בקריאה יקדישו לשם ה' אלקי ישראל372
זבי מותבא רבא373, שמה יאספו בעלי אסופות374 לשום חוק ומשפט בישראל375
חהמתקדשים והמטהרים376 אל שולחן הטהור אשר377 לפני ה' אלקי ישראל378
טומלכיהם בראשיהם379, ראשי אלפי ישראל
יהם העומדים על הפקודים380, פקודת העדה עדת ישראל381
יאלרעות צאן קדשים בתם לבבם ובתבונות כפם382, לחזק כל בדק383 לעשות משמרת לבני ישראל
יבהמה הרוזנים384 נגידי אלופי ישראל
יגמנהיגי עדת ישורון, קהל גובערסקי דק"ק מאהליב385 יצ"ו.
ידיתברכו בברכת חיים386 ורחמים למשמרת שלום
טוייטיב ה' להם387 ויעשה להם בתים388 מלאים כל טוב389 הארץ ויקרא להם ה' שלום390
טזויאריכו צבאם עלי חלד חלקם בחיים391 ושלום
יזיציגו בשער משפט392 אהובי האמת והשלום393
יחויחונן ה' שארית יוסף394 לאמר הן גאלתים גאולת עולם
יטוערבה לה'395 מנחת יהודה וירושלים כימי עולם
כה' עליהם יחיו396 חיים עד העולם397.
כאאחד"ש398 כמשפט לאוהבי שמו399,
כבעתה באתי400 להודיעם קושט דברי אמת להשיב אמרים אמת, לשלוחים401 אחרי לעמוד לפני העדה402, ולא שמעתי לקול הקורא באזני403.
כגה' יודע ועד404 כי לא במרד ולא במעל405 ח"ו עשיתי זאת, אם לא מדאגה מדבר האגרת השלוחה לאויבינו פלילים406 להביאני בחזקת היד, כאלו כבר נגמר דיני לפני זקני העדה כאחד הריקים והמורדים והפושעים ח"ו.
כדנוראות נפלאתי407, מה ראו על ככה408 לפסוח על שתי הסעיפים409. לזאת סעיפי השיבוני410, אין זאת כי אם קראו אחרי מלא411 לבוא ולהסכים עמהם את אשר כבר עשוהו412, ולהיות אף ידי תכון413 עמהם במכתב לענות אמן בעל כרחי414. כי אם לכו ונוכחה415 יאמר נא ישראל, היו מקדימין לשלוח אחרי ליום הפקודה יום הכניסה, בטרם יצא הקצף416 מלפניהם כתוב וחתום, ונשלוח ספרים ביד הרצים417 אל כל האויעזדין418 בפקודות ואזהרות נוראות. ומה הי' לי לבא ולצעוק על העבר419.
כהוגם אמנה420 מהראוי הי' שלא להשיב להם מפני הכבוד421 תשובה נוצחת422. אמנם אחר שבא היום423 עת וזמן קהלה לכל היא424, למען ישמעו כל העם בדברי425 וידעו כל הקהל הזה כי ה' אתנו, אין פרץ ואין יוצאת426 ח"ו, והעולה על רוח427 הקמים עלינו הי' לא תהי' ולא נהייתה מעולם.
כווהנה לא איש דברים428 אנכי להרחיב פה ולשון מדברת גדולות429, אך בקצרה נקטה נפשי430 בשאלתי ועמי בבקשתי431, כי חנם נמכרנו אני ועמי, ולא בכסף נגאל432, כי אם ברחמים ותחנונים, על כן433 אנחנו מפילים תחנונים434 לפני הדרת קדשם, לבלתי ידח ממנו נדח435, להרחיקנו מעל גבול ישראל בהרחקות שונות, אשר יצאו מפי מקצת חכמי ק"ק שקלאב436 כשגגה היוצא מלפני השליט437, לדון בדיני נפשות עם רב מישראל438, להבדילנו מעדת ישורון, ולכנותנו בשם מלעיגים על דברי חז"ל, מה שהוא שקר גלוי ומפורסם לכל יודעינו ומכירינו, אשר מגודלים אתנו מנעורינו439 ועד עתה, כי אנחנו מאמינים בני מאמינים440, ותורה אחת ומשפט אחד לכלנו441, ומה יקרו מאד בעינינו דברי חז"ל, וערבים עלינו דברי סופרים442 יותר מיינה של תורה, וגם יש בנו זהירים וזריזים לקיים דקדוקי סופרים ביתר שאת ויתר עז443, ויראים את ה' מרבים444 וכן שלמים445 מעמינו בני ישראל. והאיך יכולים חכמים הנ"ל להכחיש את החוש באומדנות והוכחות הרשומים במכתבים.
כזובר מן דין446 הנה נודע בשערים447, שערי ציון המצוינים בהלכה448, דבדיני נפשות [לכולי עלמא] לא אזלינן בתר אומדנא449, כי אם בעדי ראי' וחזקה450. ואף גם זאת, הנה התורה חסה על ממונם של ישראל451 וצער בעלי חיים, ואמרה [תורה] יבא בעל השור ויעמוד על שורו, ואין מקבלין עדות שלא בפניו452. ואף לאחר שהועד בבעליו אין גומרין דין שלא בפניו. ואף ר' יעקב לא פליג אלא בשור דלאו בר טענה הוא, אבל בבעלים דבני טענה נינהו מודה, כדאיתא בב"ק דף מ"ה453. ואיך לא חסו ולא חמלו שלא להחיות עם רב454 מישראל, וטרפו נפשם באפם455 לירד לחייהם ולגמור דינם שלא בפניהם, לבלתי שמוע456 מהם שום טענה ומענה ופתחון פה וקבלת התנצלות בעולם. אלא בתר דעבדין מתמלכין457, ושלחו אחרי להושיט ידי להם לאשר כבר עשוהו458, וסמכו זקני העדה459 ראשם ורובם על גביית עדות אשר לכל מסורה460, ונגבית שלא בפני בעל דין, שלא ברצון חכמים461, כי אם בפני ב"ד הדיוטות, דמסרכי462 ומדמו מילתא למילתא463, בראותם כי המנהג פשוט בקרב ישראל לגבות עדות שלא בפני בעל דין בעסק ממון כשאי אפשר בענין אחר464, משום נעילת דלת465 והפקר בית דין הפקר466, או בקטטות ומריבות שבין אדם לחבירו כדי להשקיט הריב עפ"י פשר של דבר בלבד467, ולא לפסוק הדין על פי גביית עדות, כמ"ש רש"ל בתשובה סי' י"א468 ול"ג469 יעו"ש. אבל להוריד אדם מחזקת כשרותו, ואפילו לאפרושי מאיסורא, ואפילו כשאי אפשר בענין אחר, אין מפרישין על פי עדות שהוגד שלא בפני בעל דין. ואפילו בדיעבד לא מהני, משום דהוה כדיני נפשות ממש, כמו שכתב רמ"א בתשובה סימן י"ב470, וכן פירש הב"ש באבן העזר סי' י"א471 עיי"ש, דלא כמ"ש הרשב"א הביאו הב"י בחו"מ סי' שפ"ח472, דלא קיי"ל הכי אלא כרמ"א ורש"ל וב"ש דבתראי נינהו, וסבירא להו דהרשב"א יחידאה. ואף הרשב"א לא קאמר אלא דמקבלין עדות שלא בפני בעל דין, אבל מודה הוא דאין גומריו דינו שלא בפניו כדאיתא להדיא473.
כחוכל שכן בנידון דידן שהוא דיני נפשות ממש, ושפיכות דמים תרתי משמע474, אשר נשפך דמינו כמים475 על פי סהדי דלא איברו אלא לשיקרא476. מי שמע כזאת מי ראה כאלה477, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך478, כי תמנו חפש מחופש479 בש"ס וכל הפוסקים, ולא מצינו כן כי אם במסור מוחזק ומפורסם480, ואף גם זאת כדי שלא יסכן לכל ישראל, כמ"ש בטוח"מ סי' שפ"ח בשם אביו הרא"ש ז"ל481, אבל אם אינו [איניש] אלמא ובעל זרוע אף במסור אין מקבלים אלא בפני בע"ד, כמ"ש הב"י שם מחודש ד' בשם הריב"ש482.
כטואם אמור יאמרו שהשעה צריכה לכך למיגדר מילתא, שמקבלים עדות שלא בפני בעל דין כמ"ש בחו"מ סי' ב483, היינו דוקא היכא דחזינן שהדור פרוץ בעבירות, וכדי לגדור פרצות הדור כי ברע הוא484 עונשין את העובר אע"פ שהוגד עליו שלא בפניו, דאינו מתחייב כלל בעונש זה ע"פ התורה, אעפ"כ עונשין את העובר כיון שעינינו רואות שהדור פרוץ ח"ו. וגם הלום אם היו ח"ו עינינו רואות כי רבו המתפרצים485 בדור להלעיג על דברי חז"ל, הי' לאל ידם של אנשים הנ"ל וישר חילם וכחם486 לאורייתא487 לשפוך הזעם488 על מי שהועד עליו שהוא מן המלעיגים ח"ו ולרודפו עד חרמה, אף אם הועד עליו שלא בפניו, כדי לגדור בפרץ הדור. [אבל] ח"ו לא תהא כזאת בישראל489 ולא הי' ולא נהייתה כזאת מעולם אף בכל הקמים עלינו490, שבעבורם נהיה אנחנו מוכים ולוקים בהרחקות שונות אלו לגדור פרצתם.
לואף אם הי' נראה בעליל491 שהדור פרוץ, ח"ו הס מלהזכיר492, אין אנו וכל אנ"ש נתפסים בעון הדור493 ח"ו מפני עדי שקר שהעידו עלינו494 שלא בפנינו, מאחר שגם לנו יש עדים רבים כשרים ונאמנים למאות ולאלפים מהמוני עם495, המגודלים אתנו מנעורינו ועד היום הזה496 בכל מקומות מושבותינו, במדינה זו ושאר מדינות המלך יר"ה, הראוים ומוכנים להעיד באמת ואמונה שעיניהם ראו ולא זר497 כי נקיים אנחנו498 מעון הזה אשר חשדונו חכמים הנ"ל, ויתנו אותנו499 כמלעיגים על דברי חז"ל, וח"ו לא מיני' ולא מקצתי'500 ולא שמץ מנהו501, כי עיניהם לנוכח יביטו502 כאשר גדלנו באמונה אתם מנעורינו ועד עתה503 באמונת חכמים, וזהירות לקיים כל דקדוקי סופרים ביתר שאת ויתר עז504 מרבים משלומי אמוני ישראל505, וכל דרכנו לנוכח פניהם, כי לא מראש בסתר דברנו506 ולא במחשך מעשינו507.
לאוהמה ראו כן תמהו508 על חכמים הנ"ל מה הגיע אליהם509 להכחיש חוש הראות, כי רואים בעיניהם מדי יום ויום, שאנחנו מחזיקים בתורת ה' שכתב ושבעל פה בכל גופנו ומאודנו, יותר משאר העם הכשרים ונאמנים בעיני החכמים הנ"ל, והאיך יתהפך כחומר חותם510 תעודה511 על חכמי הנ"ל. ולא תוכל הארץ להכיל512 גודל חילול שם שמים ובזיון התורה בעיני המון עם, לאמר זו תורה וזו שכרה513. וכי כך דרכה של תורה514 אשר בה מלכים ימלוכו515, להיות מושלים ומקשיבים על דבר שקר516 גלוי לכל העם517 אשר סביבותינו.
לבכי גם אם נמצא בם דוברים עלינו סרה518, אין זה כי אם קנאת איש מרעהו519 אשר פגעו בכבודו, ולא מדעת ידברו520, כי אין מעמידים על דעתם כי אם תולים בדעת אחרים, הם הנקראים בשם זקני העדה. וגם הזקנים לפי הנשמע אומרים שנתלים באילן גדול521, ומפורסם לרבים ליחיד בדורו. ובאמת יחידאה הוא ולגרמי' הוא דעבד522, ואין היחיד מכריע את הרבים523 אשר אתנו524, ומי לנו גדול525 מרבי אליעזר הגדול, שאם היו כל חכמי ישראל בכף שני' מכריע את כולם, ואף על פי כן נמנו ורבו עליו526 וברכוהו.
לגואף אם יש בחכמי ק"ק הנ"ל ובשאר מדינות המלך527 יר"ה עוד רבים ונכבדים כמוהו, שאין תולין בדעת אחרים כלל, כי אם שמדעתם דעת תורה ודעת נוטה נטתה חנם לכתוב עלינו מרורות528, בהחלט המאמר, בלי שום ספק וספק ספיקא בעולם, שאנו מלעיגים ח"ו על דברי חז"ל, מכמה אומדנות והוכחות שהוכיחו שלא במישור. הלא נודע לכל כי אנשים גדולים כאלה, אשר הגיעו לפרק הזה להגיס לבם לסמוך על דעת עצמם בהוראה זו, הם מיעוטא דמיעוטא נגד הרבים אשר אתנו529, יודעינו ומכירינו מנעורינו ועד היום הזה530, לא זזה ידינו מתוך ידם531.
לדשאף אם היו גם הם מעמידים אותנו בחזקת כשרות מאומדן דעתם בלא ראות532 כמותם533, הא קיימא לן דבאומדנא אזלינן בתר רוב דעות ולא אמרינן תרי כמאה, כדאיתא בספ"ח דיומא534 עיי"ש. ועל אחת כמה וכמה שהרבים אשר אתנו535, רואינו ויודעינו וראוים ומוכנים להעיד בתורת עדות על פי שבועה החמורה על ראותם אותנו מגודלים מנעורינו באמונה אתם ככל שלומי אמוני ישראל536. משא"כ הקמים עלינו אינם אלא כגוזרי גזירות537, ופוסקים עלינו דיני אפיקורסים משיקול דעתם רחמנא ליצלן מהאי דעתא538, אבל לא יוכלו להעיד על זה, וכל שכן שלא ישבעו על זה. אמנם כן אנחנו לא הוזקקנו לעדותן של אלו לגבות בבית דין להגיד לאדם ישרו539, כי האמת עד לעצמו ואין צריך חיזוק כלל, כמו שאמרו רז"ל לא איברו סהדי אלא לשקרי540.
להאבל על חכמי קהלות הנ"ל יוספים אנחנו להפליא541, אם אמנם הגיע אליהם542 לא טובה השמועה543 אשר השמיע לאזנם, מה שלא יצא מפיהם כלל, ותקח אזנם שמץ מנהו544, איך מלאם לבם לפסול עדות לאלפים ולרבבות העם השלמים אתנו אשר בכל עיר ועיר בכל מקומות מושבותינו, שאינם מכונים בשם חסידים, ולא שלחו אחריהם כלל לדרוש ולחקור ולגבות עדותם בבית דין, וכל האנשים הנ"ל יתנו עדיהן ויצדיקו545 צדקותינו ויגידו עלינו רעים546 על תמותינו ועל כשרון פעולתנו, ואחר כך היו שוקלין במאזני צדק547 ומשפט כף זכות נגד כף חובה548. אמנם הם פתחו בחובה549 תחלה וסוף, ואין להם חפץ כלל לצדקנו במשפט.
לוחדא ועוד קאמינא550, כי אם עבר עליהם רוח קנאה551 לקנאות לה' ולתורתו, ולגדור פרצות בישראל552, היה להם למחול על כבודם הרמה ולעבור בעצמם ובכבודם משער לשער במחנה553 אשר אנ"ש חונים שם, ולעיין בעינא פקיחא על כל דרכנו היש משכיל דורש אלקים554, ויצא כאור צדקנו555, כי אז עין בעין יראו556 וידעו כי באמת תורת ה' אתנו, וכנים אנחנו557 ועליה אנחנו מומתים. העת להם לשבת בבתיהם ספונים558, וכמתלהלה559 יורה המורה זיקים וחיצים חץ שחוט לשונם560 תהלך בארץ561 ומלואה562 דם563 מפה לפה564 וישלחו ידם איש באחיו ואיש ברעהו565, הזאת היא שימת שלום על ישראל566, שומו שמים על זאת567.
לזואף אם לו הי' כדבריהם, שנמצא בנו איזה איש שיש בו עון אשר חטא568, הוא רשע בעונו ימות ואת נפשנו569 הצלנו570, ומי הוא זה571 ואי זה הוא אשר מלאו572 לבו והעולה על רוחו לדון ממי שיצא מן הכלל על הכלל כולו573, אין זה כי אם רוע לב574. ולא מחכמה שאלו על זה575, כי אם מחכמי חדשים אשר מקרוב באו אשר לא שערום אבותינו576, ליתן יד לפושעי577 אומות העולם על כל ישראל לתת חרב בידם578 להרגנו, כמו באם שהמצא תמצא579 גנבה ביד אחד מישראל, לאמר הן כל חבריו יבושו580, שכל ישראל חברים לעיני אומות העולם יותר מחברת אנ"ש לעיני הקמים עלינו לרעה. ירא ה' וישפוט581.
לחועל כל אשר ישיבו ויתפלאו עלינו, הן בנדון הספרים שנדפסו מחדש582 הן בנדון שארי פרטי דברים, אשר קצרה היריעה מהכיל לכתוב פרטי עניניהם, ומה גם כי איככה אוכל583 וראיתי584 בלב כל אחד ואחד ולהביא במכתב את כל דבר הקשה585, ותשובתו בצדו586.
לטלכן זאת העצה היעוצה587 אם בזאת נאות להם588, שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו589, בגובערניע590 שלנו או במקום ממוצע בין שני הגובערניעס, לפני אנשי שם מאצילי הארץ החורים והסגנים591 יודעי ספר ומביני מדע592, ואליהם תטוף מלתי593 להשיב בפניהם אמרים אמת594 אל כל אשר ישאלוני משפטי צדק595, כי הם אינם נוגעים בדבר. כי אף אם לפעמים נטתה ימינם לעשות מעשה תלוי בב"ד596. משא"כ הנקראים בשם זקני העדה, כי האנשים הנקראים זקני העדה וכיוצא בהם, עקימת שפתם הוה מעשה597 בזה, ולא יוכלו לחזור ולהגיד, והם פסולין לדון לנו, כדאיתא בגמרא598 כל תלמיד חכם שמורה כו', ואם לאחר מעשה אין שומעין לו. וכהאי גוונא כתב הש"ך בחו"מ סי' יז ס"ק ט599 בשם הרשד"מ600, עיי"ש דחשיבו כנוגע בדבר. ושאר העם, אע"פ שעשו מעשה על ידם, הרי הם תלויים בב"ד.
מוגם כל דבר הקשה בעיני חכמי הנ"ל הנמצא כתוב בספרים601 הנ"ל, עלי לבארם באר היטב לפני קציני הארץ יודעי דתוה"ק דהנגלות לנו ולבנינו602. ואף שאין להם יד ושם בנסתרות לה' אלקינו603, אעפ"כ נכון לבי בטוח בה'604 שיתן לי לשון למודים605 להבינם ולהשכילם בהראות להם מוצא כל דבר ומקורו בספרים הקדמונים, כי אותיות מחכימות606 ועין בעין יראו607 שאין כל חדש תחת השמש608, ואין לנו תורה חדשה ח"ו, רק הכל כאשר לכל609 נמצא כתוב בספר610 את אשר כבר עשוהו611 גדולי הראשונים והאחרונים ז"ל.
מאוהנה לעת כזאת612, בהקהל את העם613 שרי קודש ושרי אלקים614, יאתה להם615 להושיע ידם להם616, ועליהם הדבר מוטל להגביל זמן ומקום מוגבל וממוצע לשניהם, ואנשי שם קריאי מועד617 הממוצעים לשנים ינקבו בשמותם לבא ליום מועד למקום ועד, ונוגה כאור618 תהי' צדקנו ומשפטנו כצהרים619, והיתה מנוחת שלום והשקט620, ולא יהי' שום פירוד בין הדבקים בה' אלקים621.
מבועתה אתם ברוכי ה'622, עד אשר יקום לאור משפטנו, עד כה623 וכה624 ביני לביני, יצא דבר מלכות מלפניהם625, נכתב ונשלוח לכל האויעזדין626 לקרב את המרוחקים627 בהרחקות אשר יצאו מפי חכמים הנ"ל ומהם ראו וכן עשו המוני עם להרע אותנו, ונתנו אותנו כבני בליעל וכאפיקורסים גמורים שכל הקודם להרגו זכה628 ומזכה את הרבים וזכות הרבים תלוי' בו629, ואלמלא מוראה630 של מלכות איש את רעהו חיים בלעו, וצדקה תחשב לו631. ובהצנע לכת כבר נעשו מעשים אשר לא יעשו632, והותרה הרצועה לירד לחייהם ולקפח פרנסתם במה דאפשר. ונודע מה שאמרו רז"ל633 שכל הגוזל פרוטה מישראל כאלו נוטל נשמתו הימנו ונפשו ונפשות ביתו, מלבד הלבנת פנים ושפיכות דמים אשר נשפך כמים634, כי נשאנו חרפה בגוים635 ובושת פנים כסתנו636 בקרב אחינו בני ישראל.
מגארץ ארץ אל תכסי דמינו637 ואל יהיה מקום לזעקתנו, עד ישקיף ה' וירא638 מן השמים639, ויתן אותנו לרחמים640 לפני אחינו הרחמנים בני רחמנים לעורר רחמים המרובים עלינו ועל עוללינו וטפנו להחיותנו כיום הזה641 וליתן לנו שם ושארית על פני האדמה642, ויתן בלבם לשמוע אל הרנה זו תפלה643 ובקשה השטוחה ופרושה לפני הדרת קדשם, שלא ישליכו דברי אחרי גוום644, כי אם יכנסו דברי באזניהם ויפקחו עיניהם להשקיף עלינו בהשקפה לטובה645 ועין חמלה וחנינה, כי אחינו בשרנו הם646.
מדומי שהשלום שלו647 ישים בלבם שלום ואהבה אחוה ורעות, ויהי' לבם ישר עם לבבנו כאשר לבבנו עם לבבם באמת ובתמים648. ויסכר פי דוברי שקר649 ונרגן המפריד650 בינינו, ח"ו לא תהא כזאת בישראל651 ולא נהייתה652 מעולם. כי אף אם יש איזה יחיד או יחידים אשר הוציאו מפיהם דבר והטיחו דברים שלא כהוגן, ה' יודע ועד653 כי בלא דעת ידברו654, כמש"ה איוב לא בדעת ידבר655 וכשארז"ל אין אדם נתפס על צערו656.
מהואם לדבר הזה יסלח ה'657, אתם גם אתם658 הדבקים בו ובמדותיו באמת ובתמים659 יאתה לכם660 הסליחה לדבר הזה וכיוצא בו, ואל תשאו עלינו חטאת661. כי אם כה תעשו662 כמצווה עלינו גם ה' יתן הטוב663 ויכפר בעדנו, ויתן אותנו לרחמים לפני כל שובינו664, כמו שאמרו רז"ל665 שכל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים, וימהר ויחיש לגאלנו שנית בקרוב.
מוכנפשם ונפש או"נ מלב ונפש
מזשניאור זלמן במוה"ר ברוךיצ"ו666