Chabad Library · The Alter Rebbe
Igros Kodesh Admur HaZaken·
אאגרת י
[לערך תקמ"ז?]
[לערך תקמ"ז?]
בלאו"נ703 הרבני הנגיד המפורסם גבר הוקם על704 האברך מוה' אלכסנדר נ"י
גהנה אף כי לא ידעתיהו705 ולא אכיר מראהו706, אך לשמע אזן707 שמעתיהו אשר רוח ה' נוססה בו708, שלא לעמוד בסוד משחקים709 המלעיגים בחפצים לעבוד את ה' באמת עבודה שבלב זו תפלה710, כי ידם711 רמה בתורה וגמ"ח, ומי יתן והי' זה להם באמת כל הימים712.
דאך עתה עברו תורות חלפו חוק713, בהוסדם יחד עלי714 לגזור גזירת שמד על התפלה, להתפלל כמותם דוקא בחפזון ובלי שום תנועה והרמת קול715, כמלאכי עליון בהגיעם למדרגה העליונה אשר אין למעלה הימנה כמ"ש בעמדם תרפנה כנפיהם716, ואף גם זאת בכת העליונה הנקראים שרפים ולא בשאר כתות כמ"ש והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול717 וכו', וגם בשרפים כתיב קול המולה718 כו', וגם בתנועות משונות כמבואר בפיוטים על פי פרקי היכלות719. ולכן אין ראי' מצדיקים הראשונים שהיו גדולים ממלאכי השרת, אבל אנן יתמי דיתמי720, העולה721 בדעתם להדמות להם, אין זה כי אם רוע לב722 ושקר בימינם723.
הוגם האומרים תפלה מדרבנן724 לא ראו מאורות מימיהם725, כי אף שנוסח התפלה ומנינה ג' פעמים ביום הוא מדרבנן, עיקר ענינה ומהותה הוא יסוד כל התורה726, לדעת את ה' להכיר גדלו ותפארתו בדעה שלימה ומיושבת בבינת הלב, שיתבונן בזה כל כך עד שתתעורר נפש המשכלת לאהבה727 את שם ה' ולדבקה בו728 ובתורתו ולחפוץ מאד במצותיו, אשר כל ענין זה נעשה לנו בזמן הזה על ידי אמירת729 פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע לפניה ולאחריה, בפה מלא ובקול המעורר כוונת הלב וכולי האי ואולי730. משא"כ רשב"י וחבריו הי' די להם בקריאת שמע731 לבד, ולא היו צריכים לכל ענין זה, שהי' נקנה להם בהשקפה ראשונה732 בשפלות733 הלב הנאמן בבריתו734 אתם. אבל בזמן הזה כל הקרוב אל ה'735 וטעם טעם בתפלה פעם אחת, יבין וישכיל כי בלעדה לא ירים736 איש את ידו ואת רגלו לעבוד ה' באמת, כי אם מצות אנשים מלומדה כמ"ש יען כי נגש העם בפיו737 כו', ועל כן השטן מקטרג על זה738 ביותר וד"ל.
וועל כן על כל דברי האגרת הזאת739, באתי לעורר נפש נדיבה ללבוש בגדי קנאה, לקנאות740 לה' ולתורתו להפר מחשבות ערומים741, ולא תעשינה ידיהם742 תושיה, ותחשב לו לצדקה לדור ודור עד עולם743, כמשארז"ל744 אלו נאמר ארור אשר לא יעשה745 לא הי' תקומה לשונאי ישראל, עכשיו שנאמר ארור אשר לא יקים, כל המחזיק ומקים העושים מעלה עליו הכתוב כאלו קיים כל התורה כולה. וה' יהי' בעזרו ויגמור בעדו, כי הבא לטהר746 כו'.
זומגודל בטחוני בה' קצרתי.
חואומר שלום מאדון השלום כנפש אוהב נפשו דורש שלומו747
טשניאור זלמןבאאמו"ר ברוך נ"י
יופרוס748 בשלום או"נ הרבני המופל' חריף ושנון מו"ה פנחס749 נ"י
יאמהודענא750 אודות התולעים שבריאה751, לא החלטתי לאסור לאחרים כי אם להחמיר לעצמי752. מפני שאיני סומך על שיקול הדעת753 להתירן מסוגיא דתמורה (דף ל"א) דפירשא בעלמא הוא. עיין שם בתוספות754 דגם למסקנא קאי הכי (ועיין בכורות דף ז' ע"ב755 וטור וש"ע יו"ד סי' פ"א756 דבפירשא בעלמא אין בו משום אבר מן החי). ועל כרחך757 צריך לומר כמ"ש רש"י758 ור"ן759 סוף פרק כל הבשר (קט"ז ע"ב), דאע"ג דפירשא בעלמא הוא אינו כפרש ממש אלא דלאו גופה הוא. והכי נמי רימה אינו כגוף האדם והבהמה760, ולא דמי לביצה, עיי"ש בתמורה. ובכורות761 (דף ו') דיוצא מן הטמא נפקא לן מאת הגמל, ואם כן762 אין לאסור (כיוצאין763) לבני נח היוצא מאבר מן החי.
יבאבל לפי דעת הרי"ף סוף פרק כל הבשר764, דלא סבירא ליה כרש"י שם, לא אתי שפיר תירוץ זה, ואם כן אפשר דסוגיא דחולין סבירא ליה דלאו פירשא [בעלמא] הוא אלא כגוף הבהמה. ואילו חתך בשר חי מגופה אעפ"י שמת הבשר אחר כך, כגון ריאה בחתיכות הקנה (חולין ל"[ב]765), עיי"ש דעומד באיסורו. והכי נמי תולעים שבכבד סוף פרק אלו טריפות אין איסורן משום אבר מן החי בחיות עצמן, שהרי אבר מן החי אינו נוהג אלא בבהמה [חיה] ועוף766, ותולעים שלא פירשו מותר לאכלן חיין, אי לאו משום בל תשקצו767, אלא איסורן משום שנפרשו והובדלו מגוף הבהמה במה שהן חיין לעצמן, ואין שחיטתן768 מתירתן769. משא"כ אם לא היה להן חיות לעצמן היו ניתרין בשחיטתה, כיון שלא היו נבדלים ממנה. אבל חיותן גורם להיות כאילו מנחי בדיקולא וכריאה (בדף ל"[ב]) עיי"ש.
יגואף שמתים אחר כך, מאי מהני, כיון שכבר נבדלו ומנחי בדיקולא בשעת שחיטה. וגם אם היו מתים בשעת שחיטה לא מהני, אחר שכבר הובדלו פעם אחת במה שהיה חיים שעה אחת, דדמי לחותך מן הטחול ומן הכליות770 שהם גם כן מתים כבר בשעת שחיטה771. ולא ידעתי מקום לחלק לבני נח בין תולעים חיים למתים, מאחר שאבר מן החי אינו נוהג בתולעים כלל (עיין סנהדרין נ"ט ע"א772) למשרי שרצים כו', ואם יש להתירן מתים יש להתירן גם כן חיים. והכי מסתברא מסוגיא דתמורה, וממ"ש התוס'773 סוף פרק אלו טרפות עיי"ש. ומיהו ודאי לרבי אליעזר דמטמא774 רימה כאבר מן החי פשיטא דאסורין לבני נח אף במיתתן, דאנן לא קי"ל כדחוייא דמדחי התם משום דמחיים אקרי רימה775, דהא קי"ל ביצת טריפה אסורה776 ואפרוח היינו טעמא דאימת כו'. ואין לחלק בין אבר מן החי לבשר מן החי לבן נח777 כמבואר בגמרא (דף ל"[ג] ע"א)778. וכן פסק הרמב"ם בהלכות מלכים779. וכן כתב בחידושי הרשב"א780 סוף פרק העור והרוטב781.
ידשניאור זלמן הנ"ל