Igros Kodesh Admur Rayatz·Vol. 16·Letter 5828אגרות קודש אדמו״ר מוהריי״צ·כרך טז·ה'תתכח

אה'תתכח
ב"ה, א' י' כסלו, תרפ"ח

בריגא

גכבוד ידידי היקר הנכבד והכי נעלה, בעל מדות תרומיות, משכיל נודע, אוהב מישרים, מר ברוך הלוי⁶¹⁰ שי'

דשלום וברכה!

התמול ערב, אחרי הבדלה⁶¹¹ –

והבדלה זו היא בין קדש לקדוש (מובטחני בו בידידי, אשר זוכר הנהו הנאמר והמבואר בחסידות⁶¹² בענין זה, עפ"י יסוד מאמר הזהר⁶¹³ קדש מלה בגרמי, פירושו קדש הוא לעצמו, אבל קדוש הוא בו', וידוע דו' מורה על המשכה⁶¹⁴, וזהו קדוש, קדש ו', היינו העצמו השייך אל הזולת, באַ יעדערין איז פראַן אַ איך, והם ב' מדריגות, הא' השייך רק לעצמו, והב' השייך אל הזולת, והם הב' מדריגות קדש וקדוש, וכל אדם בשבת הוא במדריגת קדש, שהוא רק לעצמו, ובחול הוא במדריגת קדוש.

זוביאור הענין בקצרה, בהנוגע בעבודה האלקית, הוא: דהנה ידוע דתכלית הכוונה בבריאת והתהוות העולמות הם לברר ולזכך מחשכי ארץ, בסוד (מאמר הידוע⁶¹⁵ כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריכים תיקון, והיינו שהאדם על ידי עבודתו יברר ויזכך את כל הנברא. והבירור הוא בב' אופנים, בקירוב וריחוק, שהם עשה ולא תעשה. ועבודה זו היא בכל ששת ימי המעשה, אבל בשבת בורר אסור⁶¹⁶, ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת⁶¹⁷, כי השבת הוא תשלום שכר על העבודה דו' ימי המעשה).

חומוש"ק מבדילין בין קדש לקדוש, ומ"מ אומרים בין קדש לחול (וטעמו מובן). אבל בעומק ענינו הוא דשבת הוא לעצמו בלבד, בסוד יהי לך לבדך, אבל בחול הוא שייך גם להזולת, בסוד גמילות חסדים, שהיא עמוד הימיני, בהג' עמודים אשר עליהם העולם עומד⁶¹⁸, מדתו של אברהם אבינו אשר הנחילנו, מדות טובות הקבועות ונטועות, בלב כל איש ישראל לעד ולנצח נצחים).

טהובא לי מכתב ידידי מער"ח זה (ועל המעטפה חותם הפאָסט 11/28 ?)⁶¹⁹, מענה על מכתבי מי"ד מ"ח, בו דורש ידידי לגלות העשרה טפחים, אשר לפי הרגשתו – גיפיל – העלמתים.

יה"אני" לחוד ... וה"אנכי" לחוד...

יאהאמינו ידידי כי האנכי אכל את האני, איננו כי כבר נשבת מאנוש זכרו, ונהי' לאין, עוד טרם הרגיעי מההתעלפות הפנימי, לרגלי גודל רגשי עומק פנימית נקודת לבבי, ברגעי הפרידה, מאת אחי ורעי, מאות אנשים או יותר, אשר אתם עמם הייתי כששה שנים, אשר ידעתי תוכן עומק לבבם ומצוקתם, מהם, מהאוהבים והרעים האלו, הנני נפרד, ומי יודע למתי אוכל לראותם. ולאן הנני נוסע עם מקלי ותרמילי.

יבהמחזה הי' איום ונורא, אלפי אנשים מלאים רגש דוחקים איש את רעהו, בלי שום כוונה של דחיקה או לחיצה, רק כל אחד מראה גודל התרגשותו, ופניו ותנועותיו מעידים עליו כי מעושה הוא מאת המקרה, הנעשה ברגעים ההם, וה"אני" עומד בחלון מרכבת-המסע, מביט על כל סביביו, עומד ומתמוגג, רק שפתיו נעות וקולו לא ישמע: אנא השם רחם נא קהל עדתיך וברך אותם ביתם זרעם, וצאצאיהם, ואזכה גם אנכי לראותם בקרוב בשובע שמחות אמן אמן.

יגובעוד רגעים אחדים נשמע תקיעת המסע, ואחריו תרועת המלוים בברכת יברכך, והכהנים הנמצאים באותו מעמד פורשים כפיהם, והישראלים האנשים והנשים מנופפים בידיהם ובסודרותיהם הלבנים, וכולם מברכים אותנו בדרך צלחה. וה"אני" לוקח מקל-נודד בידו, ופורש ובוכה... אוי לבן ונכד שנגרש מכל היקר לו בחיים (רק האמונה פשוטה כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד⁶²⁰), כה עברו כשמונה עשרה שעות, בהרהורי כאב, כאבים נפשים. חשכת הלילה סערת רוח השדה ושריקת גלגלי אופני המרכבה הוסיפו עוד רגשת עצבי.

ידופתאום על אחת התחנות, והנה רעש והמולה, קול המון הוגג או חוגג, צוהלים ושמחים, זה אומר בכה, וזה אומר בכה, ועל כולם קול פקיד המסע אומר: פה פה, בואו הנה, ופה תמצאו את אשר תבקשו, וה"אני" (שה פזורה) רועד, מרגיש הנהו, כי מתכונן עליו, התנפלות, והיא הפגישה הראשונה, אחרי ארבע-עשרה שנה, אשר לא ראינו איש את רעהו, אחח רבש"ע, מה עבר עלינו כולנו, במשך זה, יהי נא חסדך לנחמינו⁶²¹.

טוהשיר – הניגון – הראשון אשר שררו הבאים לקבל פנינו, הי' אותו השיר, אשר לפני שלשים שנה – י"ג אלול תרנ"ז⁶²² – שררו ידידינו אז, כאשר הובילו את החתן והכלה מן החופה, אל בית המשתה, והוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק נבג"מ זי"ע, אשר הלך לימיני אמר לי אז, וחזקת והיית לאיש⁶²³.

טזודעת לנבון נקל עד כמה זכרונות כאלו פועלים בכלל על האדם, ובפרט במצב כזה, מאמין הנני בהרגש הנפלא אשר חנן האלקים את ידידי, כי יכול הוא לצייר לעצמו, את המצב של ה"אני" על מילואו, עם כל גודל התרגשותו מהתמול והיום.

יזוהמרכבה נמלאה עם נוסעים מאפס מקום, וכה נסענו כשעה, עד אשר באנו אל ריגא, ומחזה חדשה לנגד ה"אני", אלפי אנשים – בלי הבדל מפלגה, מעמד, וכתה – באו לראות את הנודדים, לראות ולהראות, אומרים אמור כי היו הרבה אלפים – בלא עי"ה – את זה ראיתי כי כל בית הנתיבות, והככר אשר לפני בית הנתיבות הי' מלא על כל גדותיו, מאין מקום, ואשר הוצרך לשבת בעגלה⁶²⁴ לא נתנו להם מקום ללכת, ובקושי בא לבית מלונו בהאָטעל קאטמערץ, אשר הכינו לה"אני", שני חדרים גדולים ושלושה ממוצעים, עם שולחן ערוך בכל המיני אכילה, ויותן צו מבלי נתון לאיש להפריעו, כאמור: למען ינוח.

יחכעבור שעתים, באו סופרי העתונים, מכ"ע המקומים, ליטא, פולין, אשכנז, צרפת, אנגליא, אמעריקא, ועל כולם, סופר ה"האיט", כעשרים סופרים (כי מנהגם אשר כל אחד שולח כרטיס), אבל למורת רוחם או לענגי לא קבלתים, דבר אשר הכאיבם ביותר, סימן הי' להם, כי בי לא ימצאו ענג, לתת להם חומר, לענות בו. ואשבות במעוני, ובחדר הסמוך לו הוסדר מקום להתפלל בציבור, ביום הש"ק.

יטה"אני" התחיל עבודתו, במוש"ק, ולא פנה אל ענינ[י]ו הפרטים, כגון השגת מעון, והדומה. ואנשים מכל עבר ופנה באים להתראות, ובהם אין אחד אשר ימצא לנכון להתחשב, עם הפרט הקטן של ה"אני", כי כל אחד מהם רק לכוונת עצמו הוא מכוין, לו טוב לכנוס בשעה זו, או ביום זה, ומה לו עוד לחשוב גם אודות זולתו, גם אם זה הזולת הוא האיש, אשר לפי דבריו מחבב[ו] ומיקר[ו], ומוצא לנכון, אשר גם אחרים יאמרו כן (ובענינים כאלו אמירה למעשה נחשבת היא, לצאת בה ידי חובת פועל, ולזאת כל האומר בפה כאלו עשה).

ככעבור שבועות שתיים או שלש בא[ו] הנה לבקרני⁶²⁵ ידידיי הרה"ג ראזין שליט"א, והרב המפורסם ד"ר מאיר הילדעסהיימער שי', ויתמהמהו פה שני ימים, ולכבודם נערך סעודה גדולה, והכל בהאָטעל.

כאביום ג' ז"ך מ"ח שכרתי, בשעה טובה ומוצלחת, מעון, שני דירות קטנות⁶²⁶, בכל אחת מהם שבעה חדרים, אבל אינם אלא דבר שבמספר בלבד, והשני דירות הללו הם בשני קומות, בקומה התחתונה דירת כבוד אמי מורתי הרבנית תחי', ומקום להתפלל, וגם חלק מהספרים אשר הבאתי עמי יעמדו שם, וקומה העליונה היא דירתי עם בנותי חי' מושקא ושיינא תחיו. ובתי חנה עם בעלה חתני ובנם נכדי יחיו, לקחו להם מעון לבדם.

כבאשר מכל אלה יוכל ידידי להבין ולהשכיל, בהפלאת רוממות מעלת הדירות, וכל זה בסיבת ממון הקל, כי בפה מנהג המקום לשלם בעד מעון, רשות הכניסה, סכומים גדולים, של שלשה או חמשה אלפים רו"ז (דוקא ולא רו"כ⁶²⁷), ובזה מלאתי בקשתו להודיעו ממצבו של המעון לכל פרטיו.

כגביום ההוא עשיתי מסעי לעיר בערלין⁶²⁸, לשלם ביקורי להרב הילדעסהיימער, ואגב לדרוש בעצת הרופאים, ובאתי חזרה ביום ד' בקר העבר.

כדהפעם אסיים מכתבי, בתקוה טובה לשמוע בקרוב, כי הוטב בריאותו, וגם מצב פרנסתו.

כהוהנני ידידו הדו"ש מוקירו ומכבדו.