Igros Kodesh Admur Rayatz·Vol. 16·Letter 5829אגרות קודש אדמו״ר מוהריי״צ·כרך טז·ה'תתכט

אה'תתכט
ב"ה, א' יו"ד כסלו, תרפ"ח

בריגא

גידיד בן ידיד אהוב ודבוק בקירות לבי מאז ומקדם וו"ח אי"א מוהר"ר ש' זלמן⁶²⁹ שי'

דשלום וברכה!

הבבואי מנסיעתי לבערלין⁶³⁰ – אשר שהיתי שמה כששה ימים לרגלי עבודתי לטובת החזקת התורה והיהדות במדינתינו יע"א, יעזרנו האלקים וירחמנו האל הטוב – מצאתי את מכתבו מכ"ח לחדש העבר, המלא רגש אהבה ואחוה התקשרות פנימי, ומזכיר הנהו את רגעי הזכות אשר זכה לעמוד בהיכל קדש הקדשים בר"ה תר"פ,

והיא השנה שבה נטלו המאורות⁶³¹, וביום ב' בניסן הורד המשכן, וחשכו עינינו בצרות רבות ותלאות בגו"ר.

זוהיא השנה אשר הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, נוקבה בשם פר"ת (כן הוא ברשומיו על הכתבים אשר כתב בחורף ההוא).

חדבר מוחלט מושכל ומובן לכל מאמין בה' אלקינו ובעבדיו הק' כי אבות הן הן המרכבה⁶³², היינו כי כל אות, תנועה, הגה, ורמז אף קל, מלאים מאור ומפיקים זיו ונוגה אור, ללמדם בעיון הגמור, ולהתלמד מהם ארחות חיים בחיי עולם זה, למען לזכות באחרית הימים, לעמוד בהיכל קדש, מתיבתא עילאה.

טגמירנא⁶³³ עלמא עילאה כגוונא דעלמא תתאה, וכגוונא דבהאי עלמא, הנה מי שהוא קרוב קרוב יותר, הנה כגוונא דא כל חד לדרגי' במתיבתא עילאה, ואשרי עין יראה המחזה האלקית לזמן התחי' כאשר יקומו שוכני עפר, אבות העולם ופרנסי הדורות, ותלמידיהם ותלמידי תלמידיהם, צדיקים, חסידים, תמימים, וישרים.

יבמכתבו זה מזכיר הנהו את הימים הטובים, בחיי אור כי טוב, בעת עבודתו בהמוסד⁶³⁴ הק' "תומכי תמימים" יצ"ו, אשר ת"ל בט"ו אלול העבר בא למדריגת כח – שלשים שנה – ויתן האלקים אשר בכל תלמידי המוסד הק' הלזה (לכל סניפיו) יקויים בהם האמור, גבורי כח עושי דברו⁶³⁵, שיקיימו רצונו ית' הנאמר ע"י עבדיו הוד כ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר לאורם נסע ונלכה לעד.

יאשונא מוחלט הנני למליצות, פזמונות, אנחות, סיפורים, ואמתלאות, כי בכל אלה אין בהם לא מהצורך, ולא מהתועלת, ובכן לא אאריך בדברים, לספר מכל העבר עלינו, כי אם אדבר באשר יש בו תועלת רב.

יבדברי מכתבו זה בדברים היוצאים מן הלב, לב דואג על התהו ובהו הפרטי והכללי, הנני ליעצו בדבר המתאים למהותו העצמי וצור מחצבתו, כי בא מועד אשר יעזוב ההבל אשר אין ממש לא בעלמא דא ולא בעלמא דאתי, ויחליט בעצמו, הן לטובת עצמו ומהותו, והן לטובת שרשו ומקורו, לעשות נח"ר, להחביב לכל האדם בעולמו, ויקריב עצמו אל העבודה הציבורית הכללית, כר נרחב לפניו, לשמרו ולעבדו, בזה ימצא מרגוע לנפשו, ימצא נוחם על דאגותיו הפנימיים, ובה ימצא רפואת תעלה גם לאשר לא יוכל להגידו במו פיו.

יגעצתי זו וחוות דעתי זאת, מעידה על טוהר אהבתי כי הנני חפץ טובתו האמיתית, ואם בקולי ישמע טוב יהי' לו באמת, והוי' יתן לו כל טוב מנפש ועד בשר.

ידוהנני ידי"ע הדו"ש ומברכו.

טו(השייכות דתיבת תר"פ לתיבת פר"ת ית' בזמן אחר אי"ה).