Igros Kodesh Admur Rayatz·Vol. 16·Letter 6082אגרות קודש אדמו״ר מוהריי״צ·כרך טז·ו'פב

או'פב
[תחלת שבט, תרפ"ט]

בהרצאה מפורטה על מצב אחינו, "קמחא דפסחא"¹²⁷⁰

גא

דלפי הספירה האחרונה של אזרחי רוסיא, עלה מספר בני ישראל במדינת הסוביטים שני מיליאן ושבע מאות אלף איש, כן ירבו.

ההיודע ומכיר היטב בטבע מהותם של יהודי רוסיא, יכול להגיד בפה מלא ובלב בטוח, אשר לא ימצא גם עשרה אחוזים אשר יאכלו חמץ בפסח, רחמנא ליצלן, ותשעים אחוזים דורשים מצה.

ומבלי התחשב עם נקודת ההשקפה ומהלך רוחו של איש, אם מצד מבטו הדתי, הלאומי, או ההרגל והחיבה למעשה אבות, הנה שני מיליאן וחמש מאות אלף איש דורשים מצה.

זלפי הידיעות הבאות מכל מרחבי מדינת הסוביטים, בלי הבדל חבל וארגוב, פנים רוסיא (צענטרום רוסיא), רוסיא הלבנה, אוקראינא, ואהלין, קוקז, בוכארא, גרוזיא, דגסטן, דאנעצקי באסיין, קמח בשביל מצה אין להשיג, וכולם צועקים מנהמת לבם לתת להם עזרה בקמח בשביל מצה, או מצה אפוי' ובכסף לא יושעו, כי אפסה התקוה להשיג קמח.

חב

טכל הקורא מכתבי מר אלה ותחנונם, הנה בכה יבכה במר נפשו, על האנשים נשים וטף הנשברים והנדכאים, והעלולים, לא יעלה ולא יבוא, לחלל את החג הקדוש, ומתוך רעב יוכרחו ח"ו וח"ו לאכול חמץ בפסח.

ידעת לנבון נקל להבין, אשר בעת מלחמה כזו, אשר היבסקים פתחו את כל אוצרותיהם בשביל ללחום עם הדת, ובכל יום ויום יוצאים, שלשה מכתבי עתים, נדפסים בשפה הזרגונית בקריאה של הרס וחורבן הדת, לקיחת בתי מדרשים, סתימת בתי טבילה, חפירת בתי קברות, וביזוי ספרי תורה, גירוש רבנים, ולאסור במאסר אפילו אלו הלומדים בהיתר כפי חוקי המדינה, הנה בשעה ההיא, לא יניחו היבסקים, אשר ינתן קמח למצה, גם אם הי', ובפרט בעת שאיננו, או שישנו באופן מצומצם ומוגבל למאד.

יאמאות אלפים יהודים, אנשים ונשים, זקנים וזקנות, צעירים וצעירות, בחורים ובתולות, ילדים וילדות, יענו את נפשם, ירעבו, יתאבקו עם הרעב הנורא, ויפרפרו בין החיים והמות, מבלי הטמא והתגאל בלחם חמץ בימי הפסח, חג הגאולה.

יבג

יגתקופה חדשה בחיי בני ישראל ברוסיא, בשנה זו, תקופה איומה ונוראה, תקופה מרה, אשר כמוה עוד לא היתה מאז הותחל מטר הצרות והתלאות – ירחמם השי"ת – ובתקופה הלזו שאלת "קמחא דפסחא" היא שאלה בוערת.

ידבוערת היא השאלה הלזאת בלהב שלהבת י"ה בלב כלל ישראל היושבים במדינת רוסיא, באין פסות בין כל חלקי המדינה המרובה באוכלסי ישראל כ"י, ובלי הבדל מפלגה ושאיפה.

טומאז התחילה המלחמה העולמית (עשרה בחדש מנ"א תרע"ד) זה כחמש עשרה שנה, הנה בכל שנה ושנה עת התקרב חג המצות, מתמלאים לבותיהם של יהודי רוסיא דאגה, מפני השאלה המחרידה אותם: "התמצאנה מצות בשנה הזאת?" כי הצורך במצה, תודה לאל, היא דרישת כל שדרות עם ישראל יחיו, מלבד אחוזים אחדים.

טזד

יזשלשה תקופות עברו על גו ישראל, התקופה הראשונה "שנות המלחמה" תרע"ד-ע"ז, אשר הכל הי' ביד הממשלה בשביל צרכי המלחמה, ובעמל רב על פי השתדלות גדולה הושגו הרשיונות הדרושים בשביל טחינת קמח פסח והובלתם במדינה.

יחהתקופה השני', "שנות מלחמת האזרחים" שנות הרעב תרע"ח-פ"א, אשר בזעת אפים ובמסירות נפשם של הרבנים וראשי הקהלות בכל עיר ועיר, השיגו קמח בשביל פסח במדה מצומצמת, אבל בכל זה תודה לאל, לא נשארה קהלה או עדה בלא מצה, ובשנת "חופש המסחר", "נעפ"¹²⁷¹ בשנות תרפ"ב-פ"ד, קמחא דפסחא הי' מצוי, וגם כסף לתמיכת עניים נאסף בסכומים גדולים.

יטהתקופה השלישית, "סגירת המסחר הפרטי"¹²⁷², התמוטטו הבעלי עסקים, הגבירים נעשים עניים, ושאלת קמח פסח עולה בכל חריפותה ומסובכת מכמה מיני שאלות וספיקות, במשטר הסוביטי הרי הקמח גם הוא מונופולין ממלכתי, ואינו מצוי במסחר הפרטי, כי אם בסכומים מועטים, מכאן יוצא שכל קהלה הרוצה להשיג עבור חברי הקהלה קמחא דפסחא, צריכה לעבור דרך כמה וכמה מדורים, עד אשר תשיג את הקמח, נחוץ להשיג רשיון לקנות סכום נצרך של קמח לשם מצה, ולעיתים קרובות הקואפורוטיב אשר הוא המוכר, סובר שלדעתו אין כלל צורך בקמח פסח, ואין הוא חייב לתמוך בצרכים דתיים.

כה

כאבכמה טרחות ויסורים, הי' עולה להשיג את האפשרות, להכשיר איזה טחנה, ובית רחיים, בשביל לטחון קמח של פסח, את זה יודע כל רב, כל עסקן דתי ברוסיא בכל עיר ועיר, כי בכל זמן (מעת המלחמה כאמור) לא הי' מין הקמח בכמות יתרה ברוסיא, וביותר מאז הרחיבה הממשלה הרוסית, את מסחרה עם חו"ל, היתה מוקירה מאד את הקמח, בתור סחורת אקספורט והעמידה אותו בשורה ראשונה, בין הדברים הנמכרים בשוק העולמי, ואם כן אפוא לא יפלא, אשר מבט והשקפת הנהלת הפוליטיקא האקונומית תחייב, אשר הוצאת הקמח בשוק של פנים המדינה, תהי' מועטת ומצומצמת, רק לפי ההכרח היותר מוכרח, וגם זה על פי השגחת והוראת מוסדים מיוחדים לזה.

כבועוד יותר כי לרגלי סגירת המסחר הפרטי ניתוספו הרבה נצרכים לעזר ותמיכה, ובהם מפלגה כזו, אשר בכל ימי השנה גם אם יגועו ח"ו ברעב, לא יקבלו מתנת צדקה, לא כן בבוא מועד הפסח, אז ההכרח יכניעם, ובברכים כושלות במחבא ובהסתר, ישחרו את בית הרב, או את אחד מחברי הקהלה, ובעיני דמעי דם יגלו את הסוד המר, כי מצה אין.

כגו

כדבכל עת היו לנו בני ישראל עניים, גם עניים מרודים, מחוסרי לחם, קרועי שמלה, אבל עניים כמו אלה אשר ראו עינינו בשנות הרעב וסגירת המסחר הפרטי, הנה לא אחטא בשפתי אם אומר, אשר בכל המדינות אין כמותם, ומחזה כזה לא ראה אף אחד מיושבי מדינת חוץ.

כההא לכם דוגמא, איש אשר בשנת תרפ"ב הרים נדבותיו בסכומים עצומים, שעלו לערך של מאות פונטין אנגלים, נהרס ונחרב לא עליכם בשנת תרפ"ג, ומת בשנת תרפ"ד ונקבר ע"ח הקהלה, ובעזרת איזה אנשים נקבץ ערך של חמשים פונט, בשביל קנין מכונת עבודת יד, עבור בתו ובניו, שהניח אחריו, המתפרנסים בלחם צר מיגיע כפם.

כואשר כל אלה, הנה בכל שנה ושנה משנת תרפ"ה-פ"ח, הוסיפה יגון ואנחה לכל הרבנים וראשי הקהלות ועדת ישראל בכל מרחבי מדינת רוסיא.

כזאבל התקופה הלזו, התקופה הרביעית עולה היא ברעתה על כל מה שהי' לפני', ושאלת "קמחא דפסחא", עטופה בשמלת אבל, אשר רק על ידי מפעל-עזרה כללי אפשר לפותרה לטוב.

כחז

כטאני הגבר אשר עין בעין ראיתי בצרת אחינו ואחיותינו, המתאבקים עם גורלם המר, הנה אמצא לי לחוב לבוא אל כבוד מעלת הרבנים הגאונים שליט"א נושאי דגלי הדת בכל מדינה ומדינה, בכל מרחבי העולם, בתחנון רב כי יבואו בקול קריאה אל כבוד הרבנים הגאונים שליט"א הגלילים, המחוזים, העירונים ערי השדה, והמושבות, אל גבאי בתי כנסיות, אל ראשי הקהלות, אל מוסדי הצבורים הכללים, אל כל מוסדות הבלתי מפלגים, ואל כל המוסדות המפלגיים, אל כל המכתבי עתים וזורנאלים העברים, הנדפסים בלשון ישראל, בשפה המדוברת הכללית, אידיש, ובשפה המדוברת המדינית לאמר: אשר כל אחד ואחד מהם, מתבקש בשם כלל ישראל, היושבים בארץ רוסיא, לבוא בקול קריאה לעזרה, לכל קהל ישראל, בכל מרחבי תבל, אשר כל איש ואיש יביא מנחתו, תרומה בשביל קנין קמח בעד אחינו יושבי מדינת רוסיא יחיו.

לח

לאכל עם ישראל ידע להעריך ערך גודל השעה הלזו, בחיי בני ישראל בגולה, אשר חלק גדול מעם בני ישראל, עומד בצרה גדולה כזו, ובוכים במר נפשם לתת להם מצה לפסח.

לבכל איש ואשה בישראל בשמעו את קול הקריאה, כי אחיהם ואחיותיהם היושבים ברוסיא, לא יוכלו להשיג קמח לפסח, הנה כל אדם בשמחה יביא את מנחתו, לקמח פסח ליהודי רוסיא, אשר בזה יתן פתרון טוב להשאלה הבוערה הלזו, אשר למן היום אשר הלכנו בגולה, יחיש ד' גאולתנו ופדות נפשנו, לא ידענו מקרה כזה אשר מדינה שלמה תשאר, רחמנא ליצלן, בלא מצה בפסח.

לגבנדבת תרומה לקנין קמח, הנה כל אחד יכתוב שמו וזכרו הטוב, בהעלה של דברי ימי ישראל בגולה, לזכרון טוב נצחי.

לדבכל מדינה ומדינה, ובכל עיר ועיר, יואילו כבוד העסקנים הציבורים, ראשי הקהלות, והעומדים בראש ההנהלה במוסדי הציבור, ומוסדי המפלגות, לקבוע באנק, אשר אליו יכניסו, את כסף התרומה, אשר ירים כל איש ואשה, בשביל מצה לאחינו אזרחי רוסיא.

להט

לותקוות אחינו הנדכאים, לישועת ד' הוא רק על ידי עזרת אחים, כי מן היום אשר גלינו מארצנו ונלכה מגוי אל גוי, הנה בחסדי אל עליון, לא אבדנו את מתנת האלקים, אשר הנחילנו, באהבת אחים, ועל כל צרה שלא באה על אחינו באיזו מדינה שתהי', באו אחינו היושבים במדינה אחרת לעזרת אחיהם הנדכאים, ויחלצום, כי עם ישראל אחד הוא ואל אחד לכולנו.

לזאמת הדבר אזרחים אנחנו, איש איש מאתנו, בארץ מולדתו, ומקום מגורו, לקיים את מצוות השם, להתפלל ולעשות ככל אשר מוטל עלינו לטובת ושלום המדינה אשר בה אנו גרים.

לחחברים אנחנו, איש איש מאתנו אל המפלגה אשר אלי' יתיחס, ועל דגלה יתחשב, אל המבט ואל ההשקפה בחיים אשר אלי' ישתוקק.

לטאבל על כולם ולכל לראש, יהודים אנחנו, זרע אברהם יצחק ויעקב, בני אל חי, הדבקים בהשם אלקי השמים והארץ אשר נתן לנו תורת אמת, ואשר קדשנו במצותיו – ואהבת לרעך כמוך.

מאחים אנחנו כולנו, בלי הבדל אזרחיות, מפלגה שאיפה ומבט, גבולות הארצות, וגבולות המפלגות לא יוכלו לבקע את לב העברי לגזרים.

מאלב העברי אחד הוא, ידבר באיזה שפה שידבר, יגור באיזה מדינה שיגור, ילך לו באיזה זרם שילך, יבחר לו באיזה מדע שיהי', ישלח ידו באיזה מסחר וקנין, או באיזו עבודה ומלאכה, יצטיין באיזה אות וכבוד שיהי', ראשית הכל וסוף דבר עברי הוא, ולב העברי פתוח הוא לרוחה, לכל אח ואחות להושיע לו באהבה.

מבי

מגקול דמי אחי ואחיותי מארץ אבותי ומולדתי אשר גרתי, עמהם עוניתי, עמהם סבלתי שנות הרעב, העוני הדבר והחולי, לא עזבתים עד כי גורשתי, צועקים ממכאובם הנורא, אנא אחים רחמנים תנו לנו היכולת להשאר יהודים נאמנים לדתנו ותורתנו, בעוד נשמתנו בנו.

מדנשיאי ישראל, אלופי הקהלות, אבירי החסד, אדירי פעולות היושר, השמיעו הד קולכם בקול קורא לעזרת אחינו הנשברים והנדכאים, וכל ישראל אחינו בכל מרחבי העולם, בכל מדינה ומדינה, עם ועם הנמצאים על כדור הארץ, בלי הבדל איש ואשה, זקן וזקנה, צעיר וצעירה, בחור ובתולה, ילד וילדה, ובלי הבדל שאיפה ומפלגה, הנה כולם כאחד ישמעו אליכם להושיט יד עזרה לאחינו ולאחיותינו, וברכת נאנחים נשברים ונדכאים על ראשכם ועל ראשם יחול, להושע בכל טוב מנפש ועד בשר.