Igros Kodesh·Vol. 1·Letter 116אגרות קודש·כרך א·קטז

אקטז

ביום ד' יא לחדש כסלו תש"ד

גהרה"ג הוו"ח אי"א חו"ב נכבד ונעלה...

דשלום וברכה!

הנתקבל מכתבו בצרוף דולר אחד, ומתאונן על אשר מעיקים בשלוח ספרים וכו',

ווהנה לא היתה כלל כוונה להעיק וידוע מארז"ל (חולין ז, ב) ישראל קדושים הן יש רוצה כו' - וכמו שכתוב בפירוש במכתב הנשלח ע"ד הספר אשר כל אחד יכול להחזיר הספר אם מאיזה טעם שיהי' (עיין סוטה מד, א. לפיכך תלתה תורה כו') אינו רוצה בו.

זומוסג"פ הדולר חזרה, עפמ"ש בחולין שם. הקונטרס "ומעין" אינו צריך להחזיר לנו וישאר אצלו - ולכמה אנשים נשלח הוא מבלי כל דררא דממונא - ובטוח אני אשר אם יעויין בו ימצא בו דברי חפץ וכו' ולא להסכמתי הספר זקוק.

חוהנה ביותר נפלאתי על מכתב כת"ר, כי ראיתיו מציין - לענין שילוח הספרים - לקרא ולשו"ע חו"מ סי' צ"ז, וכנראה כוונתו לסעיף ב' וז"ל שם אסור לנגוש את הלוה לפרוע כשיודע שאין לו ואפילו להראות לו אסור מפני שהוא נכלם בראותו למלוה ואין ידו משגת לפרוע.

טובאשר נגע בענין דינא, ולפענ"ד דבריו תמוהין ראיתי להאריך קצת בבירור הדבר.

יוהתמי' בדבריו היא מכמה טעמים:

יאא) קרא - דלא תהי' לו כנושה - והשו"ע הוא דוקא כשיודע שאין לו, וכל' הש"ס והפוסקים.

יבואם המלוה מסופק אם יש ללוה אם שייך בזה לומר סד"א לחומרא כבר העיר במנחת חנוך (מצוה סז) דמלשון השו"ע (חו"מ סצ"ז ס"ב) משמע דאין כאן איסור כלל, ועיי"ש טעמי' דמסתבר, ועל אחת כו"כ בנדון דידן,

יגב) מה שתמוה עוד יותר במה שציין לדין דאסור לנגוש כו' הוא דדין זה לא נאמר אלא בלוה ומלוה.

ידוהחילוק פשוט: הן מצד הנוגש - דעבד לוה לאיש מלוה (עיין רמב"ן עה"ת שמות כב, כד) וע"ז נאמר הרכבת אנוש (ב"מ עה, ב)

טוויש לצרף גם הא דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו ע"פ גי' רש"י (ב"ק קז, א) שהוא מפני שעושה לו טובה דזה שייך גם להנגישה והכלימה -

טזהן מצד הענין - דמחוייב לשלם לו - משא"כ בנדון דידן דלא שייך כל זה, ופשוט.

יזולא עוד אלא אפילו אדצקה דיש כאן מצוה - אף שאין החיוב בזה כמו החיוב דפרע"ח, דשם גם אם אין ידו משגת בכ"ז יש עליו החיוב גם בשעה זו, משא"כ בצדקה דאינו חייב בצדקה אם אין לו פרנסה - עיין טוש"ע יו"ד ר"ס רמ"ו וסי' רנ"א ואכ"מ - אבל בצדקה דאין הענין דעבד לוה גו' לא קאי אצדקה הדין דלא תהי' לו כנושה, וכדאי' בב"ב (ח, ב) דהוצרכו לקרא דופקדתי על כל לוחציו, ואינו אלא מדברי קבלה ולא דאורייתא, וגם האיסור זה בצדקה אינו אלא כשתובעו, וכמ"ש הרמב"ם הל' מתנות עניים פ"ז הי"א, והועתק בשו"ע יו"ד רמ"ח ס"ז, משא"כ בלוה דאפילו להראות לו אסור.

יחועפי"ז מובן בפשיטות הא דירוש' הוריות (פ"ג ה"ד) מעשה בי' ר"א כו' וראה רבותינו ונתייאש מהן עלה לו לביתו כו' דלכאורה קשה הם לא היו צריכים להראות לפניו, דמדסיים שם ונתפללו עליו משמע דידעו דירד מנכסיו.

יטויש לדחות דאולי לא ידעו דאין ידו משגת כלל ובפרט לגירסת דב"ר פ"ד ס"ח דאיתא שם א"ל התפללו עלי, אבל מל' הפוסקים הדין ברור דאינו אלא בתובעו וכ"ש בנדון דמכירה, ואעכו"כ כשמודיעין מתחלה שבידו שלא לקנות.

כג) בכמה מקומות בש"ס ופוסקים מוכח, דאחד מדרכי מכירת סחורה הי' ע"י שהיו מחזרים בבתים עם סחורתם (ב"ב כב, א ועוד) ואין פוצה פה ומפקפק כלל וכלל, ואעכו"כ כשהוא ע"י כתב המוכר ולא ע"י פיו דאז קליותר להשיב פניו, דאין מקום כלל לפקפוקים.

כאבברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה

כגיו"ר ועד הפועל

כדקטז
נדפסה בלקו"ש חי"א ע' 304. קובץ יגדיל תורה - תשובות וביאורים ע' 344 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

כה יו"ר ועד הפועל: קה"ת.