Igros Kodesh·Vol. 1·Letter 114אגרות קודש·כרך א·קיד

אקיד

ביום יוד כסלו תש"ד

גידידי הרה"ג והרה"ח הנכבד והנעלה וו"ח

דאי"א חו"ב

המרביץ תורה וכו' התמים מהור"ש שי'

ושלום וברכה!

זבמענה על מ"ש ע"ד הקושיא המובאה בקונ' ומעין - לכ"ק אדמו"ר נ"ע - מתחיל מסוף מאמר יז - בסתירת מרז"ל שאמרו (ביצה טז, א) דמזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה ועד יוהכ"פ ובר"ה (טז, א) אמרו שאדם נידון בכ"י, וכותב שהקשה לו גדול א':

חא) הלא ר' יוסי, שהוא האומר אדם נידון בכ"י, הוא יחיד, ורבנן פליגי עלי' וס"ל דנידון בר"ה.

טב) בספר מקראי קדש לר' יוסף מאמיגה (ח"ב ס"י ואילך) מסיק דבאמת לדעת ר"י אין חילוק בין ר"ה לשאר ימות השנה לענין הדין, ורק שר"ה נקבע להזכיר ולעורר את בנ"א לעשות תשובה בכ"י ויום בלי הבדל בין יום ליום.

יג) תמי' מפני מה לא הוזכר בקונטרס ומעין שבס' מקראי קדש מפלפל ע"ד סתירה הנ"ל.

יאומה שנראה לי בכ"ז:

יבא) גם א"ת דאין הלכה כר"י, ולכן, לדידן, ל"ק מהא דאדם נידון בכ"י הרי בכ"ז לר' יוסי הקושיא במקומה עומדת: מהו ענין דין דר"ה כיון דנידון בכ"י.

יגופליאה על המקשה שעמד ע"ז, כיון דבמקומו גופא מבואר כן בקונט' ומעין, וז"ל: צ"ל משארז"ל אדם נידון בכ"י ואיך יתווך זה עם מאמר הנ"ל דמזונותיו קצובין לו מר"ה כו' דודאי גם ר"י שאמר דאדם נידון בכ"י מודה דהדין ומשפט הוא בר"ה כו'. וביתר בי' בלקו"ת ס"פ קרח, דכתב: והגם שמה שאמרו אדם נידון בכ"י זהו דברי ר"י ור"נ משא"כ לרבנן, מ"מ הא ע"כ גם לר"י ור"נ עיקר הדין בר"ה, דאל"כ כו' וכן מרז"ל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה ועד יוהכ"פ משמע דאתי ודאי לכ"ע ואין בזה שום מחלוקת, ואעפ"כ ס"ל דאדם נידון ג"כ בכ"י עכ"ל.

ידנוסף על הנ"ל: מה דפשיטא לי' להמקשה דאין הלכה כר"י כ"א כרבנן - וכ"כ בס' מקראי קודש ח"ב רפי"א דהלכתא כרבנן - צע"ג, דאדרבא איפכא מסתברא - דהלכה כר"י, והוא א) ע"פ הידוע בכללי הש"ס דאם אמוראים שקו"ט בסברת תנא אחד ש"מ דהלכה כמותו, ורב חסדא (ר"ה טז, א) נושא ונותן לפרושי דברי ר"י, ואין לסתור מהא דכמה אמוראים שקו"ט (ר"ה יח, א) בדברי רבנן במתני', דשם אינו שייך לדעת רבנן, כ"א באופן הדין למעלה, וגם אליבא דר"י שייך פירושם. ב) כל אלו דס"ל דגז"ד של יחיד אינו נקרע, (עיין ר"ה יז, ב ונדה ע, ב) ודלא כר' יצחק, ע"כ דס"ל ג"כ כדעת ר' יוסי, כיון דמצלינן אקצירי ומריעי, וכאי' בר"ה (טז, א), - ודוחק גדול לתרץ דכולם לא היו מתפללילם אקצירי ומריעי, ובפרט שבש"ס אומר בפשיטות כמאן מצלינן האידנא, משמע שכו"ע היו עושין כן, ועיג"כ בנדרים (מט, ב) דרבא לא קאמר אי בעית אימא דמצלינן אקצירי ומריעי גם אליבא דרבנן (אף דיש לדחות דשאני התם שלא הובא ענין זה אלא דרך אגב).

טו הערה: אין להביא ראי' דהלכה כר"י מהכלל דהלכה כר"י מחבריו, וגם אם נאמר דהוא דוקא מחברו ולא מחבריו (עיין תוד"ה כרבי עירובין מו, ב וד"ה בשעת שם פו, ב וכבר האריכו בזה בספרי כללי הש"ס), הרי כאן כיון דכאו"א מחבריו יש לו דעה מיוחדת חשובים כיחידים כדמשמע בעירובין (מז, א) דפליגי שם ר"מ ר' יודא ור' יוסי.

טזדאינו - דכיון שהוא מחלוקת בברייתא וסתם במתני' - כרבנן - הרי הלכה כסתם (יבמות מג, ב).

יזב) מה דמסיק בס' מקראי קודש (ה"ב פי"ב) דר"י (ומכ"ש ר"נ) ס"ל "דאדם נידון בכ"י כמו בר"ה בלי שום הבדל כו' לא שהוא יום דין שמאר ימות השנה, ומה שאנו אומרים..

יחבריות בו יפקדו.. הכוונה שביום זה יפקדו וכן בכל שאר הימים" והאריך בזה, הנה אפי' שטתו דאין הלכה כר"י ור"נ, צע"ג איך אפ"ל דר"י ור"נ ס"ל כן, וכמו שהקשה בלקו"ת (שם), ובפרט אחרי האריכות בזהר בענין ר"ה איך שהוא יומא דדינא רבה כו', ור' יוסי שהי' מהחברייא דרשב"י, איך יחלוק על כל זה,

יטוביותר קשה מזח"ג (לא, ב ולב, א) דהאריך שם בענין פתקין דהו"ר ובענין ריח וגם ר' יוסי בין המדברים, ואיך יפרנס בעהמ"ס מק"ק סתירה מפורשת כזו.

כג) מפני מה לא הזכיר בקונ' ומעין דבס' מקראי קדש מפלפל בסתירה הנ"ל, הנה בקונטרס זה בא לברר הענין ע"פ יסודות כתהאריז"ל ותורת החסידות, ואין מענינו להביא כל מקום שמדבר שם עד"ז, ומה שהביא ס' עשרה מאמרות הוא לסיוע שיש לפרש בסוגיין דר"ה דר"י ורבנן לא פליגי ומר אומר חדא ומר אומר חדא.

כא* * *

כבעוד הקשה לו במ"ש במבוא לקונטרס ומעין (דף 25 עב) אשר בהתפרסם אגה"ק ע"ד יט כסלו שהוא ר"ה לחסידות חב"ד אמרו "חב"ד ב"ה לעבט און הש"י זאל געבען אז חג"ת זאל זיך אפלעבען" והקושיא איך אפ"ל על חג"ת, ספי' קדושות, ל' כזה.

כגוהנה בודאי גם להמקשה פשוט דכוונת האומר היא על חסידי חב"ד - שסדר עבודתם להשכיל ולהתבונן כו' (ועי"ז באים לאהוי"ר) שנתוסף בהם חיזוק וחיות ע"י פרסום אגה"ק זו, וזהו "חב"ד ב"ה לעבט", ובאמירתו חג"ת נתכוון לחסידי פולין, שסדר עבודתם באמונת צדיקים (ואשר הצדיק ישפיע בהם) ואהוי"ר. וכנראה קושיתו היא על ביטוי הלשון לבד.

כדאבל באמת הנה כבר מצינו עד"ז שאמרז"ל (זח"ג קיג, א) ועשיתם אותם אתם כתיב מעלה אני עליכם כאלו עשאוני וממש כל' הנ"ל במבוא אבל בנוגע לספירות, הוא גם בגליא דתורה בברכות (לב, א) חי אני כו' שא"ל הקב"ה למשה משה החייתני בדבריך, וכבר האריכו עד"ז בספרים (והובאו כמה מרז"ל בזה) בביאור הענין דעבודה צורך גבוה (עבוה"ק בהקדמה ותחלת חלק העבודה, של"ה בהקדמה דרוש שער הגדול ועוד).

כהוהענין - בקיצור - מבואר בדא"ח ע"פ הקדמת מהרנ"ש לפע"ח וז"ל (בהנוגע לכאן) דיש בספירות בחי' עצמם - ולא תחסר ולא תעדיף איש איש במדרי' ועבודתו, מן הכתר העליון עד סוף כל המדריגות, ובענין זה אין להם חלק בתחתונים כלל אם יטיבו או יריעו שהחוק הקבוע לא יושבת, אמנם ע"י עבודת התחתונים יוסיפו אור מלמע' ויזדככו זיכוך רב, ותהי' ההוספה הזאת מרובה על העיקר כו'. עד שלא יחשוב קצבתם הקצובה אליהם בערך התוספת ההיא (עיין לקו"ת שה"ש ד"ה להבין ענין הטעם למה שהאתעדל"ע).

כווהנה מבואר בכ"מ אשר יש מצות תלויין ברישא דמלכא ומנהון בגופא ומנהון בידוי כו' (זח"ב פה, ב, ת"ז תי' ע' דף קל, א ועוד) וכשמתמש בשכלו שבנפשו להשכלה והבנה בתורה זהו תלוי במוחין דלעילא.

כזוכנרמז ג"כ בגליא שבתורה דאמרז"ל (תדב"א ח"א פי"ח) כל ת"ח שיושב ועוסק בתורה ושונה הקב"ה יושב כנגדו קורא ושונה עמו.

כחוכן כשמעורר אהוי"ר בנפשו או שעושה חסד כו' תלוי בחג"ת עילאין, לענין התוספת אור וכנ"ל.

כטוזהו לשון חסידים המסופר במבוא, דאם אינם נביאים בני נביאים הם, שע"י העסק בהשכלת והבנת התורה ובפרט פנימיות התורה איז חב"ד לעבט למטה באדם הלומד, ועי"ז ממשיך מאוא"ס הסוכ"ע אור וחיות בחב"ד דלמעלה (לקו"ת שה"ש ד"ה לסוסתי - השני) וע"י העבודה בחג"ת שבנפשו ממשיך ג"כ למעלה בחג"ת תוספת אור.

ל* * *

לאואגב דאתי' לידי ס' מקראי קודש רציתי להעיר בדבר תמוה שראיתי בפרקים הנ"ל והוא

לבבפי"א שהאריך במסקנא שביום ד' נתלו המאורות ועמדו על פתח הרקיע (כמו הדשאים) ורק בבריאת האדם ביום הששי התחילו לשמש ולהתנענע ולסובב ולכן אז נקבע לר"ח תשרי ולא ביום ד'.

לגוהנה אחרי בקשת סליחה וכו' זהו תמוה ביותר א) לית דין צריך בושש דברכת החמה דרואה חמה בתקופתה ולבנה בגבורהת הוא ביום ד' ולא ביום וא"ו (ברכות נט, ב) ומדר' יהושע נדע גם לר"א דאמר בתשרי נברא העולם. ב) כיון שנבראו המאורות ביום א' - וכמ"ש גם בס' מק"ק - והתחילו לסובב ולהאיר על הארץ - לפי דעתו - רק ביום וא"ו, א"כ למה קטרגה הלבנה ביום ד' כשנתלו בשמים ממנ"פ או שהי' לה לקטרג תיכף לבריאתם או כשהתחילו לשמש ולהאיר (ואין לתרץ שמתחילה אמרה שלא יתלו ברקיע אחד - חגיגה יב, ב - דאם באופן זה לא איכפת לה, א"כ למה נזקקו למיעוט הירח). ג) בת"י (בראשית א, טז) דהיו השמש והירח שוין בכבודם כ"א שעה חסר תרע"ב חלקים (דיוק משך זה דוקא נתבאר בס' עשרה מאמרות מאמר אכ"ח ח"א סי"ד, ודלא כהגהת הרד"ל) וגם בזה הקושיא כנ"ל דממנ"פ אית לי' לחשוב או משעה שנבראו או משעה שהתחילו להאריר אבל לא מעת שנתלו ברקיע ד) איתא בברייתא דשמואל רפ"ו חכמי מצרים אמרו תחלת בריאת המאורות חמה נברא בארי' בט"ו חלקים לבנה בסרטן בט"ו חלקים כו' נמצא חדשה של לבנה (עד המולד שאז השמש והירח במקום אחד במזלות) כו' שני ימים ורביע (שבמשך זה הולכת הלבנה ל' מעלות שמסרטן עד ארי'. עיין הל' קדה"ח להרמב"ם פי"ד) - משמע להדיא שתיכף לבריאת המאורות התחילו לסובב בפו"מ (משא"כ בתוד"ה לתקופות - ר"ה ח' ע"א - דאינו אלא לחושבנא אבל אינו מוכרח לומר שהי' הסיבוב בפו"מ.

לדוכמו מולד בהר"ד שהוא מולד תוהו ולא שהי' בפו"מ). ואף דלדעת ח"מ הנ"ל דבט"ו באב נבראו המאורות לא מצאתי, לע"ע, חבר במקום אחר בדרז"ל אבל מה לן לאפושי פלוגתא ולומר דגם בסיבוב המזלות תיכף לבריאתם פליגי.

להסוף דבר דעת בעה"מ לא זכיתי להבין ומשזכינו לכתהאריז"ל נתבאר בע"ח ש' מיעוט הירח פ"ב וז"ל: ואז - ביום ד' - נגדלה כל ג' בחי'.. עד שתהי' בחי' פרצוף גמור, וכאשר הירח קטרגה אז נתמעטה וענין מיעוט הירח הי' ביום ד' אח"כ ביום וא"ו חזרה להתגדל בבחי' הג' הנ"ל היותה פרצוף שלם (עד שחטא אדה"ר) ומן הסוד נדע ע"ד הפשט כי מתאימות המה. עניןמיעוט הירח ע"פ דא"ח עיין אור התורה - להצ"צ פ' בראשית וש"נ.

לובברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה

לחיו"ר ועד הפועל

מבענין פי' מרז"ל בברייתא זו ראה מכתבי להר"ד שפירא ירות"ו.

מאקיד
חלק נדפס בלקו"ש ח"ט ע' 375. חלק נוסף בח"י ע' 240 וחלק האחרון בח"י ע' 182 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.

מב מהור"ש: זלמנוב. אגרת נוספת אליו - לקמן קמד.

מג יו"ר ועד הפועל: מחנ"י.

מד מכתבי... שפירא: לקו"ש ח"י ע' 183.