Igros Kodesh·Vol. 2·Letter 188אגרות קודש·כרך ב·קפח

אקפח

בב"ה, יום כ"ה לחדש ניסן ה'תש"ה

גכבוד הרה"ג הרה"ח בנש"ק הוו"ח אי"א וכו'

דמוהר"י שי' ליינער

השלום וברכה!

ובמענה על מכתבו, שנתקבל באחור זמן, וגם אח"כ, מכמה וכמה סבות, נתעכב המענה ע"ע. ואתו רוב הסליחה והמחילה.

זהנה מרוב הטרדות העצומות אשר הקיפו את כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א, מסר לי את מכתב כת"ר לעיין בו ולענות עליו, והנני לכתוב בה את הנלפענ"ד. ואשמח להודע מאתו חוו"ד הוא במה שאכתוב לקמן.

חא) מ"ש: נצטערתי מאד בהגהות הקה"ק קדוש ישראל לסידור תורה אור באות י"ד במזמור תפלה לדוד. ומצוה ליישב. וז"ל ההגהה (של אדמו"ר בעל ה"צמח צדק"): שמח נפש עבדך כי אליך אדני נפשי אשא. נ"ב (בס"א הוי').

ט הרב ירוחם ליינער,לונדון

י תשובה. כבר הראה מקור לזה בשער הכולל - להרב רא"ד לאוואט - הנדפס בח"ב של סידור הנ"ל פי"א סכ"ג וז"ל: כן הובא בזהר בלק קצה, ע"ב. ועיי"ש במקדש מלך שהם ד' אותיות הוי'.

יאאבל לולא דמיסתפינא הוי אמינא: הגהות הצ"צ נעתקו מגליון הסידור שלו.

יבוכנראה מל' שער הכולל, ל' הצ"צ הם רק שתי התיבות "ס"א הוי'". וטעה המעתיק בציון ההגהה, כי מקומה היא בפסוק ח: אין כמוך באלקים אדני, שבס"א בא כאן השם הוי'. וכמ"ש במנחת שי.

יגואם הדבר כן הוא א) יובן בפשיטות המקור להגהת הצ"צ, כי בזהר ובמק"מ שם אין הכרח כ"כ שבפסוק גופא נכתב הוי'. ב) יתורץ מפני מה לא הגי' הצ"צ בפסוק ח, שיש בו ב' גרסאות: אדני או הוי'. ובפרט אשר בסי' האריז"ל (להר"ש מראשקוב) שהי' מספרי הצ"צ (נמצא באוצר הספרים של כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א) נדפס: שמח גו' אליך אדני גו' - כמו שהוא בכל הספרים - (ובכ"ז העיר הצ"צ שיש נ"א). אין כמוך באלקים הוי' גו' - בשנוי ממסקנת המנחת שי וממה שכתוב בכ"מ אדני - וע"ז לא העיר.

ידב) מ"ש על ענין הוראת מקור לדרז"ל (וכמו בנדו"ד) "שהוא שמוש חכמים, שזהו לתרץ וליישב דבריהם, כמ"ש רשיז"ל ברכות מ"ז" -

טולכאורה לא דק בזה. כי לפירש"י, גם אם יודע המקור, אבל אינו יודע הטעם והסברא מיקרי לא שימש ת"ח, וכמובן מל' רש"י בסוטה (כב, א), ולפ"ד רש"י עיקר התלמוד, שזהו הנק' בברכות וסוטה שימש ת"ח הבא לאחר שקרא (מקרא) ושנה (משנה) - הוא ידיעת טעמי ההלכות התלוים בסברא, וראי' חזקה לדעת רש"י זו - בברכות שם דקאמר דאף דתני ספרא וספרי בכ"ז מקרי לא שימש ת"ח, והרי בספרא וספרי הדינים - ברובם המכריע - מובאים ביחד עם הכתוב המשמש מקור להם.

טזאבל זהו דעת הרמב"ם והש"ע - דפליגי בזה אפירש"י - דגם ידיעת המקור נכנס בכלל תלמוד (והא דברכות שם יש לתרץ ואכ"מ). ויעויין בזה בקו"א להל' ת"ת (לאדמו"ר הזקן) רפ"ב.

יזג) מה שהעיר שיש כאן ענין דמצות כבוד אב - אף שהוא דור רביעי - צ"ע, ובפרט אם - כנ"ל, זהו הגהת אדמו"ר הזקן וא"כ בת באמצע הדורות - יעויין שו"ע יו"ד סר"מ סכ"ד: י"א כו', ועיי"ש בנ"כ ובביאור הגר"א, ואפי' לדיעה השנית שם שכ' ואינו נ"ל כו' י"ל שהוא דוקא אבי אביו, וכמו שמסיים וראי' ממדרש, דבמ"ר קאי באבי אביו, אבל אין לנו ראי' אלמעלה מזה, דקאי גם בזה מצות כבוד או"א, ועיין רמב"ם (הל' עדות פי"ג ה"ה) האב עם בן בנו פסול ועם בן בן בנו... כשר. ובנ"כ שו"ע יו"ד ר"ס רמ"ה לענין ת"ת - חלוק דבן בנו ובן בן בנו, ובהל' ת"ת - לאדמה"ז - פ"א ס"ח וט'.

יחואע"פ שאין ראי' אבל קצת רמז להיפך יש להביא, שגם לאחר כמה דורות מקום ישנו לכבוד או"א ממרז"ל (ב"ב צא, ב) עה"פ וישם כסא לאם המלך - שזהו רות - וכמובן אין זה אלא רמז בעלמא.

יטבברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה

כאכיון אשר תוכן סעיף א' הנ"ל בטח יענין את הרבים, הנני מרשה לי להדפיסו בקובץ ליובאוויטש במחלקת "תשובות וביאורים". וזכות הרבים, הקוראים ומתענינים בדברים אלו, ע"י כת"ר בא הוא.

כבקפח
סעיף א נדפס בקובץ ליובאוויטש חוב' ה ע' 78. סעיף ג בלקו"ש ח"כ ע' 644 והושלמה ע"פ צילום האגרת.

כג כבוד.. ליינער: אגרת נוספת אליו - לקמן קצה.

כד הוראת מקור לדרז"ל: היינו שבזה מעורר למצוא מקור למ"ש בסעיף א דלעיל. כבוד אב.. דור רביעי: ר"ל שבזה שכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע (שאליו כתב בזה כנ"ל) ימצא מקור להגהת הר"צ, יקיים מצות כבוד אב, אף שהוא דור רביעי לו. בהמשך לזה גם לקמן שם.