Igros Kodesh·Vol. 2·Letter 220אגרות קודש·כרך ב·רכ

ארכ

בבבקשה לבאר מ"ש בשער היחוד והאמונה רפ"ז: ועד הוא אחד בחלופי אתוון.

דהנה מאמר זה הוא בזהר ח"ב (קלד, א). וכתב שם במקדש מלך - הועתק על גליון הזהר בניצוצי אורות: פי' אלף מתחלפת בו' באותיות אהו"י, ח' מתחלפת בע' באותיות אחה"ע.

ההיינו כי אותיות אהו"י שייכות זו לזו, כי כולם הם אותיות המשך

ו(נמשכות - במבטא - אחרי האותיות הבאות לפניהם), אותיות הנוח (לפעמים הן נחות ואינם ניכרות במבטא), אותיות הנשימה (רק באמצעותם בא כל אות לידי בטוי בדבור) - וכמ"ש כ"ז בספרי הדקדוק, וראה ג"כ: פי' הראב"ע (שמות ג, טו) וחידתו (הנדפסת בהקדמת פירושו עה"ת) ולקו"ת ד"ה את שבתותי ספ"א.

זוכן אותיות אחה"ע שייכות זל"ז כי כולם הם 7מהגרון.

ח* * *

טוהנה כ"ז הוא פי' החלוף בכללות.

יולהבין מפני מה מתחלפות אותיות אלו דוקא, יובן בהקדים מ"ש בתניא שם לפני זה - (והוא בזח"א יח, ב) - אשר שמע ישראל הוא יחו"ע וברוך שם הוא יחו"ת, אשר ע"ז בא הביאור כי ועד הוא אחד בחילופי אתוון.

יאוהענין בקיצור: יחו"ע היינו כבטול זיו השמש בשמש, בטול דעולם האצילות, ביטול במציאות, בטול שבדרך ממילא, כי אינו מרגיש את עצמו ליש כלל.

יביחו"ת, היינו ביטול העולמות בי"ע, ביטול היש, היינו שמרגיש כי יש הנהו, אבל מבין בשכלו כי בטל הוא, מאחר אשר נמצא הוא בתוך מקור המהוו, וכמו זיו השמש בשמש (אבל כ"ז הוא בהבנתו ולא בהרגשתו).

יגוהנה בטול דיחו"ע בא, כשמרגיש את מקורו. ומתי מרגיש את המקור היינו כאשר המקור, אף שהוא נמשך להוות ולהחיות, שהרי מאציל את עולם האצילות, בכ"ז אינו בא בלבושים המסתירים.

ידונרמז כ"ז: באות אל"ף - אלופו של עולם. שנמשך ע"י ח' - חכמה עילאה, ראשית ההשתלשלות. עד שמאציל עולם ע"י ד' - דיבור, אבל הדבור קשור במקורו בהמחשבה.

טוועוד למעלה יותר: הדבור הוא במקורו, היינו דבור שבמחשבה, ולכן הד' הוא ד' 8רבתי.

טזאבל בטול דיחו"ת, שבא ע"י שמבין כי נמצא הוא במקורו אבל אינו מרגישו - זה בא ע"י שהמקור נמשך, אבל בהמשכתו מתלבש בלבוש המעלים, שלכן בא הנברא נפרד בהרגשתו.

יזוזהו נרמז: המשכת המקור (אל"ף) למטה - באות וא"ו. קו הנמשך מלמעלה למטה (היינו אל"ף נחלף בוא"ו).

יחאח"כ מתלבש בחכמה (חי"ת) אבל עיקר ההתלבשות הוא במדות דחכמה, בחיצוני' דח"ע, שזה נרמז באות עיי"ן (היינו חי"ת נחלף בעיי"ן).

יטאח"כ נמשך להוות בי"ע ע"י אותיות הדבור. וכיון שנמשך ע"י חיצוניות הח"ע, הרי גם הדבור נמשך ממקורו ופנימיותו (ד' רבתי) ונתהוו אותיות הדבור ממש - ד' בינונית (היינו ד' רבתי נשתנית לד' בינונית).

כ* * *

כאועיין באמרי בינה (פתח השער א-ז ושער הק"ש ע-עח), בשרש מצות התפלה להצ"צ (יט, כב, לח) ובד"ה כל המאריך באחד דשנת תרע"ח - יעויי"ש כ"ז בפרטיות יותר.

כברכ
ראה הערה לסי' שלפנ"ז.