Igros Kodesh·Vol. 2·Letter 399אגרות קודש·כרך ב·שצט

אשצט

בב"ה, כ' אלול, תש"ח

גהרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו' מוהרר"א שי'

דשלום וברכה!

המוסג"פ הקונ' שנתן כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א להו"ל לח"י אלול ובודאי (ר"ת ויברך דוד את הוי' כמ"ש בסידור האריז"ל) ובלי ספק (בגימט' עמלק שצ"ל מחה תמחה) שיזכה בו את הרבים.

וומענין יומיא האילין: כתב הרמב"ם (הל' קדה"ח פ"ז ה"ז) ומפני מה אין קובעין...

ז(ראש השנה) בימי אד"ו... עשו יום קביעה ויום (שלאחריו) דחי'. אבל לא פירש הרמב"ם מה חטא אד"ו שלא יהי' בו (ר"ה) ומה זכה בגה"ז, וכמו שהקשה בהשגות הראב"ד על אתר (וע' בפי' היד מפני מה הטעמים שבש"ס אין מספיקים).

חועיין בפי' ר"ח (שבת קטו, א. ועייג"כ סוכה מג, ב) דלדעת רה"ג כלל לא אד"ו ראש הוא הללמ"מ (ועייג"כ בפי' היד שם בפי' הר"ח בר"ה ובשאילתות פ' ויקהל),

טובהגהות הרמ"ז סו"ס מבוא שערים סקע"ח פי' כלל זה ע"ד רמז הסוד.

יוי"ל דהנה יום א' דר"ה - הוא דינא קשיא, ולכן נדחה מלהיות חל ביום א' משבעת ימי הבנין שהוא ספירת החסד, ביום ד' שהוא ספירת הנצח שהוא ג"כ מקו הימין. וכיון שא"א להיות שני ימים דדחי' סמוכים לא נשאר ליום דחי' השלישי אלא יום וא"ו, ויותר נראה לי דיום וא"ו נדחה מפני היסוד יום וא"ו הוא המתקת הגבורות ולכן כתב בו טוב (מאד זה מה"מ כשנמתק) פעם שני' (אחרי שנברא האדם, ולכן ר"ה הראשון שהתחלתו קודם בריאת האדם הי' יכול להיות ביום וא"ו ואכמ"ל) ומרומז ברז"ל (פסחים נד) מפני מה לא נאמר כי טוב בשני בשבת מפני שנברא בו אור של גיהנם חזר וכללו בששי.

יאויעוין בהגהת מהרי"א חבר שם: שני הוא הדין הקשה וביסומו ע"י החסד המתגלה בברית ע"י המילה וז"ש חזר וכללו בששי.

יבובזה יובן עוד דיוק, דכיון דבטח הי' לו להרמב"ם טעם לדחיית אד"ו דוקא, וכהערת הראב"ד למה לא פירשו.

יגואם הטעם הוא כנ"ל מובן, וע"פ המובא בס' השיחות (קיץ ה'ת"ש ע' 41)15 בשם הבעש"ט, שהרמב"ם הי' מקובל (עיי"ש בהערתי בזה), אבל נזהר שלא לגלות אפילו ברמיזה מפני שהי' סכנה בדבר בזמנו.

ידבברכת כוח"ט לו ולכל המושפעים ממנו שיחיו.

טזשצט
מהעתק המזכירות, והיא מהדורא בתרא באגרת רחצ דלעיל.

יזמוהרר"א: שוועבעל.

יח ר"ת ויברך: ראה גם אגרת שלאח"ז.