Igros Kodesh·Vol. 5·Letter 1454אגרות קודש·כרך ה·א'תנד

אא'תנד

ב[ז' אדר תשי"ב]

ג... ומענין ימי הפורים.

דידוע אשר שמחת 1 פורים גדולה הרבה משמחת יום טוב (דחייבים בהו בשמחה מדאוריתא 8 ועכ"ז ודאי אין לבסומי כ"כ. וכמ"ש הרמב"ם 3 גבי שמחת יו"ט לא ימשך ביין כו') שנעשה בהם ניסים לאבותינו, ובכ"ז שמחת פורים עצומה ויתירה מהשמחה שביו"ט,

הוהטעם מפני שביו"ט, אף שממשיכים תוספות אור וגילוי מלמעלה

ומהשתלשלות - ההמשכה היא בסדר ההשתלשלות בשיעור ומדה, משא"כ בפורים שע"י המסנ"פ שהי' בהם אז כל השנה, שהוא בחי' שלמעלה מהטעם ודעת, הגיעו למעלה מעלה מגדר ההשתלשלות ולכן השמחה מגילוי זה הוא למעלה מהדעת, עד דלא ידע.

זביחד עם זה הנה ימי 4 הפורים הם ימי משתה ושמחה 5 התגלות אורות בכלים דוקא, לשכון בכלי גם במה שלא יכיל הכלי לסבול האור ע"פ ההשתלשלות,

חגם מותרים הם בעשיית מלאכה 6.

טהיינוש בשעת עשיית מלאכה, בעת המשתה ושמחה - גם אז הוא במס"נ למעלה מן הטעם ודעת לגמרי, בהעדר שום חפץ ורצון בלתי לה' לבדו, וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי גו'.

ישכמו שהי' נשמע הלשון מרבנו הזקן בדבקותו 7 שהי' אומר בזה הלשון: איך וויל זע גאר ניסט איך וויל ניט דאיין גן עדן איך וויל ניט דאיין עולם הבא כו' איך וויל מער ניט אז דיך אליין.

יאא'תנד
נדפסה בלקו"ש חי"א ע' 336.

יב1) תורה אור מגלת אסתר ד"ה חייב אינש לבסומי (השני).

יג2) גם בזמן הזה - רמב"ם הל' יו"ט פ"ו הי"ז יח. חינוך מצוה תפ"ח. שו"ע רבנו סתקכ"ט ס"ו. ועוד. והאריך בזה בשאג"א סי' סה (ודלא כתוד"ה עשה מו"ק יד, ב). ועייג"כ בשדי חמד דברי חכמים סי' פד.

יד3) בהלכות יו"ט פ"ו ה"כ. שם הכ"א. וראה שו"ע רבנו הזקן סו"ס תקכ"ט שהעתיק לשון הרמב"ם, והוסיף בסופו: אלא כולם יהיו קדושים (בפשטות - בכדי לסיים בדבר טוב) והוא ע"פ הירושלמי יבמות (פ"ב ה"ד) ויק"ר (פכ"ד, ו) דהפורש מן העריות (עבירה - שבשו"ע שם) נקרא קדוש.

טו4) הוספות לתו"א מג"א ד"ה ויקח המן פ"ח.

טז5) אם יש חיוב לאכול פת בפורים - ראה הדעות בזה במג"א סתרצ"ה סק"ט ובבאה"ט שם. במור וקציעה מחייב בפת וכ"כ בנימוקי או"ח (לבעהמח"ס מנח"א) ומציין לתוס' ברכות לח, א. מב, א. אבל בברכ"י סתרצ"ה כתב דיצא בלא לחם. וכן מוכח דעת רבנו הזקן בשו"ע שלו סקפ"ז ס"ח ובסידורו דאינו חוזר בבהמ"ז אם שכח ועל הנסים. אבל צע"ק ממש"כ שם סקפ"ח ס"י: ושמחת... ואין... שמחה בלא אכילת לחם כו' עיי"ש.

יזואכמ"ל.

יחאם מחוייב לאכול בשר: ברמב"ם הל' מגלה פ"ב הט"ו: כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר כו'. - אבל לא הובאו דבריו בפוסקים. וכבר העיר ע"ז בנימוקי או"ח שם.

יט6) הביאור ע"פ דא"ח ראה תו"א מג"א ד"ה חייב אינש הנ"ל. ד"ה ברוך שעשה נסים (קונטרס חנוכה ה'תשי"א).

כ7) שרש מצות התפלה פ"מ.