Chabad Library · The Rebbe
Igros Kodesh·
אא'תשצג
בב"ה, כ"ז מנ"א, תשי"ב
גברוקלין.
דשלום וברכה!
ה...ההמשך של רשימת כ"ק מו"ח אדמו"ר בענין המאסר, עדיין לא הו"ל, וכשיודפס הנה בל"נ יושלח לו.
ונעם לי לקרות במכתבו אשר בתו תחי' הבטיחה לו להתנהג ולנהל את ביתה כמנהג בתי יהודאין, אבל ידוע פסק הדין שבמקום שיש לברר אין לסמוך על החזקה וכו' (שו"ע יו"ד סימן א' סעיף א' בהגהה) ובפרט בענין שנוגע לדורות ולדורי דורות עד סוף כל העולם, ולכן מרשה הנני לעצמי לעוררו עוד הפעם, שבענין טהרת המשפחה עכ"פ, צריך לדעת ברור, אם יודעת היא הענינים שבזה, וכבר ישנם עתה ס' נדפסים גם בשפת המדינה כל הדינים והפרטים, ע"י היאנג איזראעל וכדומה.
זבשנים מקודם היו כאלו שהיו מתביישים לדבר עד"ז, וכבר הורנו הנסיון שבלעומת זה מדברים ומדפיסים ענינים של נבול פה וכו' וכו'. ועוד מקבלים אותות הצטיינות פרייזן בלע"ז (וע"ד הצחות י"ל שקרוב ללשון פריצות). וכשבאים לדבר בהענינים הנוגעים בנפש להורים ולילידיהם וכו' - הרי כאן בא הלעומת זה הנקרא "דער קלוגינקער" ומזכיר על מדת בני ישראל שהם ביישנים, והאריכות בזה אך למותר.
חולהעיר מהגמרא נדרים (כ, א) עיי"ש בחדא"ג מהרש"א, ועייג"כ יבמות עט, א בהשלשה מדות (ר"ת גב"ר) שנצטיינו בהם בני ישראל, הנה רחמנות וגמילות חסדים הם בתולדה מימות אברהם אבינו, משא"כ ביישנים שנעשו רק בזמן מתן תורה (אשר בזה מתורץ הדיוק הנפלא בתניא סוף פרק א' שמזכיר רק רחמנים וגמ"ח, ולא ביישנות, ואין מסיים אפילו בתיבת וכו', והטעם הוא כנ"ל), ומוסר השכל הוא לכולנו, שביישנות צריכה להיות מתאמת להמושבע ועומד מהר סיני שבשם ניתנה לבני ישראל, ולולא זאת הנה ישראל הם דוקא עזין שבאומות (ביצה כה, ב)
טבטח יסלח לי על כל הנ"ל, כי אין כוונתי אלא לטובה, והעיקר הוא שיברר וישתדל באווארענען את הנ"ל וכפסק רז"ל דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב.
יבברכה לבריאות הנכונה לו ולזוגתו ולכל ב"ב שיחיו ובפ"ש לבנו שי' שבקר אצלי אתו יחד, ואתענין לדעת במה נתקרב יותר לה' אלקינו במשך זמן זה, אשר בטח נתקרב יותר כמרז"ל מעלין בקדש, והרי מתקרבין אנו כולנו לזמן ביאת משיחנו וקץ גלותנו,
יאבברכה.
יבא'תשצג
הדיוק הנפלא בתניא: ראה גם לעיל ח"ב אגרת שכו.
הדיוק הנפלא בתניא: ראה גם לעיל ח"ב אגרת שכו.