Igros Kodesh·Vol. 15·Letter 5360אגרות קודש·כרך טו·ה'שס

אה'שס

בב"ה, י"א ניסן, ה'תשי"ז

גברוקלין נ.י.

דהרה"ג הרה"ח הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ

הצנמ"ס כו' מו"ה שלמה יוסף שי'

ושלום וברכה!

זמכתבו נתקבל.

חולקראת חג המצות, זמן חירותנו, הבא עלינו ועל כל ישראל לטובה, הנני בזה להביע ברכתי לחג כשר ושמח ולחירות אמתית, חירות מדאגות בגשם ומדאגות ברוח - מכל דבר המעכב עבודת ה' בשמחה ובטוב לבב.

טולהמשיך מחירות זו בימי כל השנה כולה.

יובפרט שעבודת השם, כמצווה עלינו התורתנו תורת חיים, הרי היא בכל עניני האדם ובמשך כל היום וכל הלילה, וכמו שנאמר בכל דרכיך דעהו. ויעוין היטב רפ"ה משמונה פרקים להרמב"ם.

יאבברכת החג,

יגפלח הרמון על שה"ש - כפי הנודע לי יקמה"צ הוא במאד. (בספרית כ"ק מו"ח אדמו"ר ישנו טופס אחד). וגם האותיות אינן בהירות וכו'.

ידהס' סיפורי חסידים (למועדים), לאור ההלכה - לע"ע לא נתקבלו.

טועם מר... שי' - מובן שדברתי ע"ד כמה ענינים וחשובים יותר מענין הבנין לתו"א.

טזומה שלא הזכירם - כנראה, מפני שמנקודה מפלגתית אינם "באקועם".

יזמש"כ בפי' שם הוי': ג' ענינים מובאים בזה: 1) מהוה (זמן ומקום). 2) הי' הוה ויהי' ביחד (למעלה מזמן ומקום). [שניהם בזח"ג רנז, סע"ב. פרדס ש"א פ"ט. בשער היוה"א - לאדה"ז פדו"ז. ובכ"מ] 3) אין לו ביאור כלל (פרדס שי"ט פ"א). ובכלל, הוא: ממכ"ע, סוכ"ע ולמע' מממלא וסוכ"ע כלי, אור ועצמות. וע"פ מש"כ בגנת אגוז - ונת' בשל"ה בתחלתו, בד"ה כל השונה וד"ה אין עומדין דהמשך תרס"ו. במאמרי פסח ושבועות תרס"ח ועוד. - מובן דנמצא קיים - הוא הוי' שלא נקרא וגם לא נכתב, ודלא כהגר"א.

יחמה שצע"ג לפענ"ד (בהוספה להגש"פ) בטעם הב' דאבודרהם - הוא לא שלא יצא (שע"ז העיר מבדיקת חמץ דיוצא בשהחינו שלאח"ז. ועדיפה הול"ל מברכת המצות בסוכה (או"ח סו"ס תרל"ט)), אלא - שצריך לכוון. וזה הרי לא שייך בבדק"ח וסוכה - דאין מקום לכוונה על מאי דהוי כבר (וגם א"א לברך על הטפל).

יטבמש"כ בענין שהחינו דמשלוח מנות - בסי' יעב"ץ כ' דיכוון בברכת זמן גם על מש"מ כו' ומי שאין לו מגילה ג"כ יברך זמן.

כבקושיתו על הצפע"נ - הרי דברי הצפע"נ הם על דברי הרמב"ם שכ' מקשה מהם. - ומחלק ין זמן ביהמ"ק וזמה"ז.

כאה'שס
חלקה נדפס בלקו"ש ח"י ע' 187 חלקה בהגש"פ עם לקוטי טעמים כו' (קה"ת תשמ"ז) ע' סח והושלמה ע"פ צילום האגרת.

כבמו"ה שלמה יוסף: זוין. אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ד ד'תתיא, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ה'תרד. ה'תשמג. ה'תשעב.

כגיקהמ"צ: יקר המציאות.

כדמש"כ בפי' שם הוי': במכתבו:

כהבערך "הוגה את השם" שיבוא בכרך ח' של האנציקלופ' הבאתי מחלוקת הטור ושו"ע והגר"א בשו"ע או"ח ס' ה' בב' דברים: בטוש"ע שיכוין בברכות לאדנות בקריאתו ולשם הוי' בכתיבתו, והגר"א חולק שזהו ככל קרי וכתיב שא"צ לכוין כלל להכתיב; בטוש"ע שכונת שם הוי' היה הוה וכו', והגר"א כ' שאין הפי' כן אלא נמצא קיים, ובשו"ע אדמו"ר שם כ' כמו בשו"ע.

כווהנה בד"ז שנוגע למעשה תדיר בכל יום ובכל שעה חשוב מאד לדעת איך הוא בספרי ד"ח או בס' קבלה (ובתניא שער היחוד והאמונה פ"ד לכאורה פי' שלישי בשם הוי'), ובאנציקלופ' אע"פ שבד"כ מובאים רק מבעלי הלכה, אבל בד"ז אם היה לפני מקור בס' נדפס ממקובלים או מד"ח הייתי מציינו.

כזהדברים האמורים באגרת שלפנינו מצויינים שם ע' שפג הערה 38.

כחמה שצע"ג: במכתבו:

כטקבלתי זה עכשיו את הקונט' הוספה להגש"פ ותח"ח. ומש"ש צע"ג על אבודרהם בטעם שאין מברכים שהחיינו על אכילת מצה שכבר אמר בקידוש היום, שא"כ הי' צריך שיתכוין למצה כמו בשהחיינו על משלוח מנות.

להנה הרי גדולה מזו כ' הרא"ש בפסחים פ"א סי' י' ובתשו' כלל כ"ה סי' ג' והטור סי' תל"ב ובשו"ע אדמו"ר שם ס"ג דטעם שאין מברכים שהחיינו על בדיקת חמץ מפני שהיא לצורך הרגל ונפטר בשהחיינו שעל הרגל, אע"פ שהבדיקה היא קודם לכן, וכש"כ שברכת המצה תיפטר מטעם זה.

לאבהוספה להגש"פ: בהוצאות החדשות - ע' לג.

לבבמש"כ בענין שהחיינו דמשלוח מנות: במכתבו:

לגוע"ד הקו' ממשלוח מנות נראה שיש לחלק, ששהחיינו שאחרי ברכת המגילה הרי היא באה אחר ברכה פרטית על מקרא מגילה, ומה זה ענין למשלוח מנות, ולכן צריך שיכוין, אבל שהחיינו שאחרי הקידוש הרי היא באה אחרי ברכה שעל קידוש היום, שענינו קדוש הרגל בכלל, ולכן כולל כל עניני הרגל, שלפניו ושלאחריו.

לדאמנם המאירי מגילה ד' א' כ' בשם י"א שברכת שהחיינו שביום אינה על המגילה אלא על היום, אבל לא מצינו שלדיעה זו יש באמת צורך לכוין על משלוח מנות בשעת הברכה, והמאירי עצמו חולק שם על דיעה זו, והמג"א ר"ס תרצ"ב כ' מפורש שאם אין לו מגילה לא יברך.

להבקושיתו על הצפע"נ: במכתבו:

לווקצ"ע מש"ש [בהוספה להגש"פ, ובהוצאות החדשות - ע' לז ד"ה צפון] בסתימות ופשיטות בשם הצפע"נ כי יש חיוב מה"ת למרור אף אם אין מחוייבים בק"פ, וה"ז נגד המפורש ברמב"ם הל' ק"פ פ"ח ה"ב, וכן מורים דבריו בהל' חומ"צ פ"ז הי"ב. וע"ד הלשון בפסחים צ"א א' וקדושין ל"ז ב' כבר האריך המנ"ח סוף מצוה י"ז שאינו אלא שיגרא דלישנא מצה ומרור ור"ל רק מצה בלבד.