Chabad Library · The Rebbe
Igros Kodesh·
אה'תשכ
בב"ה, ט' אלול, תשי"ז
גברוקלין.
דהרה"ג הוו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ רב
הפעלים כו'
ומו"ה מנשה שי'
זשלום וברכה!
חנעם לי להודע ע"ד יגיעתו בהו"ל של הס' דחד מקמאי הלכות גדולות עם פירוש מקיף, ואשר זיכהו השי"ת והצליחו שבקרוב יופיע הספר בדפוס.
טויה"ר אשר מתוך הרחבה ירבה חיילים בתורה, ובתורה בכלל גדולות (מכלל דאיכא) וקטנות, דבר גדול ודבר קטן כפירוש רז"ל (ב"ב קחד, א), גופי תורה ונשמתא דאורייתא, כלשון וביאור הזהר (ח"ג קנב, א), תורה תמימה.
יבכבוד ובברכת כוח"ט.
יאבנוגע להסכמה - ידוע שאין זה בנוהג בבית הרב. ואתו הסליחה.
יבולחביבותא דמילתא דברי הראשונים אשר מפיהם אנו חיים, מועתק בזה איזה הערות בעלה הנדפס, מתחלת הספר זה, אשר הניח אתי.
יגמשנה הלכות. סק"א. בר ישראל - מתחיל באיש: בר ישראל כו' לקדושה כו', וכל' המשנה האיש מקדש - שהרי כן הוא לשון הכתוב: כי יקח איש אשה גו'. ראה ג"כ ל' הרמב"ם ריש הל' אישות.
יד[ומה ששינה ברפ"ק דקידושין האשה נקנית - תירצו בגמרא שם].
טוובפרט בכאן, שממשיך: מיבעי' לי' לקדושה כו' וברוכי כו' ומימסר כו' - אשר כ"ז פעולות האיש הן.
טזולהעיר מדרז"ל הובאה בפירש"י (ש"א כ, ל).
יזיש לברר אם זהו סגנונו דבה"ג " בר ישראל דבעי" דלכאורה פשיטא הוא.
יחולקמן מובא מאו"ז הגירסא " מאן דבעי". ואולי נקטי אגב דסיום הענין: ממקור ישראל.
יטבפנים. ומימסר לה כתובה. זמן מסירת הכתובה - כמה דיעות בזה: רמב"ם הל' אישות פ"י. טוש"ע אה"ע סס"ו וש"נ בנ"כ.
כוהנה, בכל אופן, תמוה שלא הוזכר כאן ע"ד ברכת חתנים אם לאחרי המסירה או לפני'.
כאולדידי השמטת המעתיק והדפוס דמוכחה היא.
כבובשאילתות (חיי שרה, טז): מאן דבעי למינסב איתתא מיתבעי לי' לקדושי ברישא וברוכי ברכת אירוסין בעשרה וברכת חתנים בעשרה ומימסר לה כתובתא. ועל דרך זה צ"ל כאן.
כגואתי שפיר גם המשך הענין: דאר"נ כו' מנין לברכת חתנים.
כדובהעמק שאלה על השאילתות שם מגי' ומוסיף בבה"ג כאן תיבת בעשרה, אחרי התיבות ברכת אירוסין, ומפרש כוונתו להביא ראי' מב"ח (דלא איירי בה כלל) דצריך עשרה על ב"א דצריך עשרה, - ומלבד דהו"ל לבה"ג לפרש זה - הרי נשארה הפליאה דהשמטת ענין ב"ח.
כהמשנ"ה סק"ב. ורבינו לא גרס בר נתן. וכן לא גרס זה בשאילתות שם. ופי' בהעמק שאלה דעכצ"ל דתיבות ב"נ בש"ס טה"ד הוא, כי רהב"נ מלך אחרי ר' אשי שנולד כשמת רבא חבירו של ר' נחמן. - וכבר העיר בסה"ד (מע' רב הונא ב"נ) מצינו דרהב"נ הקשה לרבא (נדרים יב, א) ואולי זקן גדול הי' כו', ואולי שנים היו.
כואבל ברש"י נדרים שם נדפס ר' הונא סתם בהשמטת התיבות בר נתן. ויל"ע בכ"ז בדקדוקי סופרים.
כזמשנ"ה סק"ג. ע"י חופה וקידושין. ע"פ מרז"ל מילתא אלבישייהו יקירא, מעתיק הנני מש"כ בזה במאמר אדמו"ר הזקן (בעל התניא), בספרו תורה אור (צח, ד) וז"ל: מה שאומרים מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקדושין, והקשו למה שינו הסדר להקדים חופה לקדושין, אלא כי החופה הוא בחינת מקיף והוא ענין שכפה עליהם הר כגיגית שזה בחינת התגלות המקיף כנ"ל, ולכן הוצרך להקדים החופה לקדושין שכדי שיבאו לקבלת התורה שהוא בחינת הקדושין הוא ע"י המשכת המקיף תחלה שעל ידי זה באו לבחינת הבטול להקדים נעשה כו', ואז יוכל להיות ההמשכה והגילוי בחינת התורה, עכ"ל.
כחה'תשכ
נדפסה בתחלת ספרו הלכות גדולות ע"פ משנה הלכות ובלקו"ש חי"ט ע' 517 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.
נדפסה בתחלת ספרו הלכות גדולות ע"פ משנה הלכות ובלקו"ש חי"ט ע' 517 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.
כטמו"ה מנשה שי': קליין, ברוקלין. אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ד ד'תתכו, ובהנסמן בהערות שם.
למתחלת הספר הזה: לשון ה"הלכות גדולות": בר ישראל דבעי למינסב אינתתא מיבעי' ליה לקדושה ברישא, וברוכי ברכת אירוסין ומימסר לה כתובה. דא"ר נחמן אמר לי הונא תנא מנין לברכת חתנים בעשרה, שנאמר ויקח בעז עשרה אנשים מזקני העיר. ר' אבהו אמר מהכא, במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל.
לאלא גרס בר נתן: אמר לי הונא בר נתן.