Chabad Library · The Rebbe
Igros Kodesh·
אה'תתקצב
בב"ה, ט"ז טבת, תשי"ח
גברוקלין, נ.י.
דמר פנחס שי' שטיינוואקס
השלום וברכה!
ובקשר עם מה שמסר לי הרב חדקוב שי' אודות שיחתו עם מר, כותב הנני עתה מכתב זה, למרות רבות המכתבים שקדמו לענין זה והמחכים למענה. ומתחילים בתודה.
זאישור קבלה ותודה על ספרו "יידן צום געדענקען". ויהי רצון אשר, מתאים לתכליתו של ענין הזכרון, שצריך הוא לקשר את האדם להענינים אותם מעלה בזכרונו, קשר שיביא להשפעה עליו.
חהרי גם זכרון אישים אלו אודותם כותב, ישפיע על קוראי הספר, שימשיכו באותה הדרך בה הלכו היידן צום געדענקען, דרך חיים ברוח ישראל סבא.
ט***
יבשאלתו - הערתו בהשיחה עם הרב חדקוב שי':
יאא) ידועה השיטה בהנוגע לבעית השם: ארץ ישראל, או מדינת ישראל. - מדגיש הנני בעית השם, כי אין כאן המדובר, כי אם בהנוגע לקביעות השם -
יבוהיא:
יגאשר אין בזה מקום לספק, לאחרי שנקבע השם מאז ומקדם על ידי אלקי ישראל, וכנאמר בתורה בנבואת יחזקאל: במראות אלקים הביאני אל ארץ ישראל, (מ, ב) ועוד.
ידוחכמינו ורבותינו ז"ל במשנתם, בגמרא ובמדרש כן קוראים לארץ קדושה זו (או בשם הארץ - ארץ המיוחדת, וכלשון הכתוב, כי תבואו אל הארץ). ומובן ופשוט אשר, ככל הענינים שנקבעו ע"י בורא עולם ומנהיגו, עניני התורה ומצותי' גם שם זה אין ביד האדם לשנותו או להחליפו בשם מדינת ישראל, ואפילו אם יסכים עליו הרוב - כי אין זה בגדר הצבעה.
טוושלילת הצבעה על ענין שבתורה, הרי זה עיקרון פרינציפיוני, ואין זה פלפול סתם אודות תיבה וביטוי. - ישנה גם נקודה בהנוגע לפועל המבליטה החילוק שבין שני השמות, והיא: מלכות הכוזרים (לאחרי שנתגיירו) מדינת ישראל הייתה, אבל לא ארץ ישראל.
טזומדייק הנני בכל מקום שמזכירים הדבר בשמי, שיהי' השם נקרא בו בתורה, שם מסורתי זה כשלשת אלפים שנה.
יזב) המושג ישוב ארץ ישראל, והמושג שיבת ציון, מובן שנפרדים הם, ומה שישנם מערבים אותם ומחליפים אחד בחבירו, הביא וגם מביא, לכמה בלבולים, מסקנות בלתי נכונות ועוד.
יחישוב ארץ ישראל, הוא ענין בתורה ויש אומרים אשר נוהג הוא בזמן הבית וישראל על אדמתם, ויש אומרים שגם בזמן הגלות. שיבת ציון - הוא כפשוטו, ענין הקשור עם הגאולה מן הגלות. וכמובן חל הוא רק לאחרי החורבן, שהרי זהו ענין השיבה.
יטכי גם מושג זה לא חדש הוא וגם לא זכינו בו מן ההפקר. והוקבע מכבר בתורה (תהלים קכו, א).
כואלו הם דברי המורה הגדול רבנו הרמב"ם בספרו משנה תורה, בהנוגע לשיבת ציון (הלכות מלכים פרק י"א): המלך משיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל כו' התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו', ובסוף הפרק: יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ושבעל פה ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה כו' ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל כו'.
כאוידועה דייקנותו של הרמב"ם בכל מלה ומלה שבספרו משנה תורה, ובסדר הדברים בקדימה ואיחור. וכאמור הסדר ע"פ פסק דין התורה הוא, שבתחלה יעמוד מלך המשיח ויחזיר המלכות, ואחרי כן יבנה המקדש, ואחרי כן יקבץ נדחי ישראל. וזוהי ההבטחה שבתורה: ושב וקבצך וגו', אם יהי' נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'. וכאמור בסעיף הקודם - פסק דין שבתורה אינו ענין להצבעה ולהכרעה על פי דעת הרוב.
כבכמה מרז"ל ישנם בביסוס ובהרחבת האמור לעיל, אבל בחרתי בפסק דין שבספר הלכה המקובל על כל עמנו בני ישראל, ואשר כאמור מדוייק הוא בתכלית בביטויו ובסדרם.
כגבודאי למותר להדגיש, הצד השוה אשר בהאמור לעיל, ובמה שנדבר מאז בהנוגע לעבר הירדן (ולגבולות ארץ ישראל בכלל), אשר חלק הוא מארץ ישראל, וחלק מגאולת עם ישראל.
כדכי אסור וגם אין אפשריות - לוותר על השם ארץ ישראל, אפילו אם מציעים להחליפו בשם מדינת ישראל, אסור וגם אין אפשריות לוותר על הענין דשיבת ציון אפילו אם מציעים להחליפו בענין דישוב ארץ ישראל ואפילו כשהישוב ע"י אלפי אלפים, אסור וגם אין אפשריות - לוותר על חלק מארץ ישראל איזה שיהי', ואפילו אם יסכים על זה הרוב.
כהוהובטחנו אשר דוקא שלילת הוויתור - מקרבת קץ הגלות, גלות הגוף וגלות הנשמה, ותביא, סוף סוף, את הגאולה, גאולתנו ופדות נפשנו.
כובכבוד ובברכה.