Igros Kodesh·Vol. 10·Letter 3260אגרות קודש·כרך י·ג'רס

אג'רס

בב"ה, ט' שבט, תשט"ו

גברוקלין.

דהרה"ח הוו"ח אי"א נו"נ כו'

המוה"ר שניאור זלמן שי' הלוי

ושלום וברכה!

זבמענה על שאלתו אודות הקדישים שלאחרי קדיש תתקבל: כשאין חיובים בבית הכנסת, אם יאמרם אחר או לא.

חכבר אמרתי לו חוות דעתי - שיאמרו הקדישים, ובאתי בזה לבאר טעמי ונימוקי, כי הוראה בזה לא שמעתי. ובהקדמה:

טבענין קדישים בכלל - יש סברא להדר לאומרם, וסברא להדר להמנע מהם. והם:

יא) ידוע שאין להרבות בקדישים רק מה שתקנו הקדמונים. וכמובא בשער הכולל פרק י"א ס"ק כ"ט בשם כנסת הגדולה ושו"ת דבר שמואל.

יאב) קדישים הנ"ל - היינו שלאחר שיר של יום, קוה, ובפרט - שלאחרי עלינו, אינם אלא מנהג (ראה שו"ע רבנו הזקן סנ"ה ובמ"מ שם).

יבג) נוסף על זה - ישנו גם הטעם דמניעת טורח הצבור, ובימי המעשה - גם הטעם דבטול מלאכה (ראה ברכות ל"א א, ברע"ק כשהי' מתפלל בצבור כו'. ומג[י]לה כב, ב).

יגגם לולא כל הנ"ל, צריך לברר אם יש ענין באמירת קדיש - לבד החיוב דאבילות, דסיום לימוד אגדתא וכיו"ב.

יד* * *

טווהנה בבירור הנ"ל:

טזא) כבר נפסק בשו"ע או"ח סי' קל"ב ס"ב בהגהה דאפילו במקום שאין יתום יאמרו הקדישים בשביל מתים דכולי עלמא, אלא שיאמר מי שאין לו אב ואם או כשאין האו"א מקפידים. ועד"ז הוא ג"כ ברמ"א שו"ע יו"ד סי' שע"ו סעיף ד'.

יזב) במקום שאין בירור בנגלה סומכין על הנמצא בקבלה (ראה שערי תשובה או"ח סכ"ה סקי"ד). וע"פ המבואר בפע"ח בשער הקדישים ובכ"מ, בשער הכוונות, בסידור האריז"ל ועוד - אמירת הקדישים הוא בין עולם לעולם, שלכן יש לאומרם גם בין תפלה לדוד וקוה ובין קוה לעלינו, עיי"ש. וראה ג"כ לקו"ת מסעי (צב, ב), שיחת י"ב תמוז תש"ז (אות יד-יח) לכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. ואף שבקדיש שלאחר עלינו אין טעם הנ"ל - כמבואר בפע"ח וכו' שם, הנה מובא שם טעם אחר שהוא שייך גם כשאין חיוב בביהמ"ד. וע"ד פסק הרמ"א - בשביל מתים דכולי עלמא.

יחג) ובפרט שאמירת הקדיש יש בו ענין מצד עצמו - כמובן מהמבואר (ר"ח שער הקדושה פרק י"ז ד"ה בפרט ובהקדמת ע"ח ד"ה ועשה טוב) בפירוש תיבת צדיק: צ' אמנים, ד' קדושות, י' קדישים, ק' ברכות (הובא באחרונים ובשולחנו של רבנו הזקן או"ח ריש סי' נ"ה. ויש להעיר שם, דמתחיל דהקדישים דסדר התפלה הם לא פחות מז'.

יטומסיים, ע"פ הנ"ל, שראוי לכל אדם להזהר שלא לפחות מלענות עשרה קדישים בכל יום. ודוחק לומר שמזהיר את האדם להיות באיזה מנינים כדי למלאות מספר הקדישים, אלא שהכוונה גם לאותם הקדישים שהם משום מנהג, או שלאחרי לימוד אגדה).

כד) ואין זה מקרי קדיש ללא צורך, כיון שמנהג ישראל תורה היא, והרי אומרם בשביל איזה כוונה.

כאה) כן אין שייך בזה הטעם דטורח הצבור וביטול מלאכה - דכיון שאם היו חיובים בביהכנ"ס - היו אומרים הקדישים - נכנס זה בסדר תפלת הצבור ואורך זמנה - וסבור וקבל.

כבו) אין להקשות ממכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר (נדפס בקונטרס ס"ח) שכותב להזהר באמירת קדיש דרבנן שלאחרי ברייתא דר' ישמעאל, דלכאורה למה אינו מזהיר על הקדישים שלאחרי שיר של יום וכו'

כג- די"ל בפשיטות שאמירת הקדיש הנ"ל בטלוהו באותו בית הכנסת אשר אליהם נכתב המכתב, וככתוב שם, ולא בטלו הקדישים הנ"ל.

כדז) בקדיש לאחרי תהלים מחלק כ"ק מו"ח אדמו"ר, שבאם יש חיוב יאמרוהו אחרי כל ספר. ובאם לאו - רק פעם אחת אחרי כל התהלים (כנדפס בסידור תו"א - תש"א).

כהאבל אין לדמותו לנדון דידן, כי אמירת קדיש בין ספר לספר - בתהלים - חידוש הוא. וכידוע מנהגינו באמירת ברכי נפשי ולדוד ה' אורי שלאחרי שיר של יום - שאומרים קדיש רק פ"א לאחרי כל המזמורים שלא להרבות בקדישים בין מזמור למזמור (הובא בשער הכולל פי"א סקכ"ט הנ"ל),

כוודיו לחידוש זה - כשיש חיוב על אתר.

כז הערה. מתאים למנהגנו הנ"ל נראה לי שבמקרה שאומרים קדיש בין ספר לספר - יאמרו מקודם היהי רצון שאחרי הספר (עכ"פ יאמרו - זה האומר קדיש), שענינו סיום אמירת מזמורים שלכן אומר קדיש אח"ז. ואח"כ כשמתחיל ספר שלאחריו - הוא מעין דבר חדש.

כחוע"ד ברהמ"ז כשמחלקין סעודה לשנים (ראה שו"ע רבנו [הזקן] סרצ"א סוס"ג).

כט* * *

להמורם מכל הנ"ל, אשר לדעתי יש לומר כל הקדישים שמנהגנו לאומרם אפילו כשאין חיוב בביהכנ"ס - היינו גם הקדיש לאחר שיר של יום, קוה, עלינו, ולא עוד אלא אפילו הקדיש שלאחר שיעור התהלים שנקבע לאומרו לאחר תפלת שחרית, וכמש"כ הלבוש סי' קל"ב, אשר לעולם צריכים לאמר קדיש לאחרי שאמרו פסוקים.

לאבברכה,

לגנ.ב.

לדלכאורה צ"ע, ע"פ הנ"ל בפרע"ח וכו' שאמירת הקדישים הם בין עולם

להלעולם - מפני מה הקדישים שעד שיר של יום חיובים הם, משא"כ הקדישים שלאחרי זה. וי"ל הטעם - ע"פ המבואר (פע"ח שער קרה"ת פ"ג ובכ"מ) שעד תפלת העמידה והיא בכלל, שזהו ד' עולמות עשי' יצירה בריאה אצילות, הנה כאו"א מהם נמצא במקומו והקדיש הוא העמוד דרך בו עולה מעשי' ליצירה כו', משא"כ הד' עולמות אבי"ע שלאחרי ובא לציון הנה כולם נמצאים באצילות (עד עלינו), אלא שבאצילות גופא מחולקים הם, שמזה מובן שאין הכרח הקדיש כ"כ, אבל בכ"ז יש לו מקום - ולכן יצא מכלל חיוב ונשאר בגדר מנהג ישראל. ואכ"מ.

לוזה עתה מצאתי מובא משו"ת זכרון יהודה או"ח סע"ג שבעהמ"ס כתב סופר נהג - באם לא הי' מי שיאמר קדיש אחר עלינו, שש"י וכו' - לאמר קדישים אלו בעצמו ושמסתמא ראה כן מאביו החתם סופר. וראה ג"כ שדי חמד חלק אסיפת דינים מע' אבילות ס"ק קסג.

לזג'רס
נדפסה בהוספות לתהלים אהל יוסף יצחק ע' 221 ובלקו"ש חי"ד ע' 230 והושלמה ע"פ צילום האגרת.

לח מוה"ר שניאור זלמן: דוכמן. אגרות נוספות אליו - לעיל ח"ח ב'רפה, ובהנסמן בהערות שם.

לט מכתב... בקונטרס ס"ח: צ"ל ס"ד, והוא הנדפס בסה"מ תש"ט ע' 98. אג"ק שלו ח"ג אגרת תשלט.