Chabad Library · The Rebbe
Igros Kodesh· Vol. 17· Letter 6502אגרות קודש· כרך יז· ו'תקב
או'תקב
בב"ה, ימי הסליחות, ה'תשי"ח
גברוקלין, נ.י.
דהרה"ג הוו"ח אי"א נו"נ צמ"ס איש חי רב
הפעלים וכו'
ומו"ה שלמה שי'
זשלום וברכה! לקראת השנה החדשה, הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, הנני בזה להביע ברכתי לכת"ר ולכל אשר לו, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות.
חבכבוד ובברכה.
טאאשר קבלת שני ספריו נזר הקדש (ח"א) ושערי טהרה צ מס' מקואות. ובטח גם משאר המו"ל ע"י יכבדני. ות"ח ת"Jח על העבר ועל העתיד לבוא.
יולחביבותא דמילתא עברתי, למרות דוחק הזמן, בין דפי הס' עכ"פ מקופיא, ומועתק בזה ממה שנלפענ"ד באיזהו מקומן בחפזי. וע"פ מחז"ל (ב"מ פד, א) הווי מקשי כו' וממילא רווחא שמעתא כו' אטו לא ידענא כו'. ואת והב בסופה.
יאבס' נזר הקדש בתחלתו. לרמב"ם הל' פסוה"מ פ"א הט"ו, מפרש דהרמב"ם ס"ל דיוצא טמא הוא ומטמא, אבל בטומאת ידים אינו.
יבובמחכ"ת לא נ"Kל לייחס להרמב"ם חידוש שאינו מוכרח בהחלט, ובפרט שלא נרמז עליו בשו"מ ברמב"ם (דאם הי' רומז ע"ז צ ודאי שלא הי' נעלם הרמז מהכס"מ, לח"ם, משל"מ וכו' כאן בהל' פסוה"מ). ויותר ע"ז צ דהו"ל להרמב"ם לכתבו בפי'. ואין לומר שהטעם להשמטה צ מפני שאין דרכו להעתיק אלא דין מפורש צ שהרי לפי' כת"ר מפורש הדין בירושלמי.
יגוגם צ לפירושו יוקשה משא"כ בהל' אבוה"ט פ"ח ה"ג: הפיגול כו' ה"ה כראשון כו' לפיכך מטמאין את הידים כו' צ שהרי יוצא ג"כ ה"ה כראשון ובכ"ז אינו בטומאת ידים.
ידוכנראה הכריחו לכת"ר לפרש כנ"ל: א) לתרץ קושית המל"מ בהל' אבוה"ט שם, לאיזה תכלית כתב הרמב"ם שם במיוחד דין בשר פסח היוצא דטהור צ אבל הרי תירצוה במל"מ דכוונת הרמב"ם לחלק בין ספק לודאי. וע"כ גם לכת"ר מוכרחת כוונה זו ברמב"ם, דאלתה"כ אינה מובנת כלל אריכות לשונו שם "ה"ה ספק כו' לפיכך אינו מטמא שספק טה"י טהור".
טוב) לתרץ איך יתכן שהראב"ד כאן אשתמיטתי' דהרמב"ם פסק (באבוה"ט שם) דבעיא דכיצד צולין איפשטי' לקולא (וגם למה לא השיג עליו שם).
טזאבל גם לטעמך אינה מתורץ, דל"ל להראב"ד להעמיס חידוש ברמב"ם ולהקשות עליו, דל חידושי' ודל הקושיא, והרי ג"כ אין הכרח לומר דס"ל להרמב"ם דמשום חומרא דקדשים כל הבעיות צ"ל לחומרא (ומה שלא השיג הראב"ד בהל' אבוה"ט עוה"פ צ הרי גם לכת"ר לא השיג בהל' ק"פ עוה"פ).
יזועוד נ"Kל: בהקדם הצ"ע בראב"ד, דל"ל להאריך להוכיח דהלכה כרבינא, והרי דעת הרמב"ם דכל העומד לחתוך כחתוך דמי, וא"כ מטמא היוצא אפילו לא ס"ל כרבינא צ וכמו שהעיר כת"ר על הלח"מ צ
יחולדעתי צ הראב"ד בהשגותיו ליד גם מודיע דעתו בדין. ואם הרמב"ם לשיטתי' במק"א אזיל בפס"ד שמשיג עליו, אי"ז משנה פס"ד הראב"ד כמובן. ואדרבה השגתו במקום זה מתפשטת ושייכת לשיטה זו דהרמב"ם בכל סניפי'. ובקבלת כלל זה בכוונת הראב"ד צ בטלות כמה קושיות שהקשו עליו והערות שהעירו צ בכ"מ. ובזה גם הערות הלח"מ כאן, ויסוד ב' הנ"ל. וכן מובן מה שהאריך הראב"ד להוכיח דהל' כרבינא צ בכדי לברר שהדין דמטמא צ אפילו את"ל דכל העומד לחתוך לאו כחתוך דמי.
יטבס' הנ"ל. על הרמב"ם שם הכ"ג: לפיכך כה"ג כו'. וחותם בצע"ג צ כה"ג מאי מהני כאן?!
כונלפענ"ד, בהקדם צ מאי מוסיף וקמ"ל ע"י הלפיכך כו'. והול"ל: והולכה של"ב אינה הולכה ונפסל הזבח.
כאויל"פ צ מסתימת הרמב"ם דלא הוי הולכה ולא חילק משמע דבכל גווני הוא, ואף בשדרכו בכך ז.א. בשוחט בצד המזבח (וכמוש"כ בלח"מ ומל"מ), ומוסיף הרמב"ם דכיון דדרכו בכך מפני (קירוב) המקום אינו פוטרו מהולכה ברגל, לפיכך (גם בדרכו בכך מפני האיש, היינו) כה"ג שדרכו לקצר בדרכו בהולכתו הדם. והאברים מקבלם ועומד במקומו וזורקם, אף הוא) שקיבל את הדם ועמד במקומו וזלמ"ז נפסל הזבח.
כב- ראה יומא (לה, ב) בין האולם ולמזבח ובגמרא שם. תמיד פ"ז מ"ג. ולהעיר אשר זריקה למרחוק תלוי' בכח האדם (זבחים סד, א) וכה"ג גדול מאחיו בכח (יומא יח, א).
כגבמל"מ הועתק לפיכך כהן שקיבל כו'. וכנראה לא דק.
כדבס' שע"ט צ תוספת טהרה בתחלתו. בפי' הרא"ש כאן במי גבאים ופי' בסוגית פסחים.
כהעיין ברא"ש לטהרות ספ"ח שפי' דבפסחים קאי בשאובים צ היפך מפירושו בהל' מקואות. וכבר העיר ע"ז בס' גולות עליות (על מס' מקואות) והניח בצע"ג. ועיי"ש שהאריך שם בכל הנקודות אודותן דן כת"ר.
כושם בסופו. לעת"ל אני מטהר אתכם טהרה עולמית שלא תטמאו שנא' וזרקתי עליכם מ"ט וטהרתם. ובשע"ט שם לע"ע שיעבור רוח הטומאה מן הארץ כו'.
כזאבל צ וזרקתי עליכם צ הוא טהרת האדם (היחיד או הרבים או גם כללות בנ"י) ובכ"ז מציאות הרע בעולם קיימת (וגם בפועל צ באו"ה, בחיות וגם בערב רב) ובמילא גם אפשריות של פועל רע (גם בכל בנ"י).
כחמשא"כ ואת רה"ט אעביר מן הארץ שהוא טהרת העולם, ובלשון רז"Kל מביאו הק' ליצה"ר ושוחטו (סוכה נב, א).
כטואין כל חדש וכבר הי' דוגמת ב' הענינים הנ"ל: אין לו יצה"ר כי הרגו או, יותר מזה, עשה יצה"ר טוב (ירוש' סוף ברכות), ומעין זה מי שיצאו רוב שנותיו ולא חטא כו' (יומא לה, ב). משא"כ צ מסירת יצרא דע"ז לאנשי כנה"ג (יומא סט, ב. ועיי"ש בחדא"ג).
לונפק"מ לענין שכר ועונש צ דישנו עדיין באופן ותקופה הא', אע"פ שהקב"ה עזרו וטהרו, וכמו שתמיד הק' עוזרו, דאלמלא זה אינו יכול לו.
לאמשא"כ באופן ותקופה הב' שהם שנים שאין בהם לא זכות לא חובה (שבת קנא, ב).
לבועייג"כ זח"ג קכה, א (ומתורצת עפ"ז קושית הכס"מ ולח"מ, ברמב"ם הל' תשובה פ"ח ה"ז). השגת הראב"ד ופי' הרדב"ז ברמב"ם הל' מלכים רפי"ב. עבודת הקדש (לר"מ בן גבאי) ח"ב פל"ח. אגה"ק לרבנו הזקן סו"ס כו. ואכ"מ.
לגו'תקב
מו"ה שלמה שי': גורן.
מו"ה שלמה שי': גורן.