Chabad Library · The Rebbe
Igros Kodesh·
או'תשלג
בב"ה, כ"ח אד"ר, ה'תשי"ט
גברוקלין, נ.י.
דלכבוד מר אברהם יצחק שי' הכהן
ההמכונה פרופ' כ"ץ
ושלום וברכה!
זת"ח עבור שימת לבו לשלוח לי העתק מאמרו "יהודי בלתי מזדהה", וכן קיצורו ב"דז'ואיש פ;63637#&ארום".
חואחרי בקשת סליחתו, אף שחושבני שדברי לא יפתיעו את כ', מוכרחני להביע דעתי שאיננה בדיעה אחת עם כ'. וטעמי ונימוקי נובעים מתוך ההכרה בגודל ההכרח לשמור על אחדות עמנו, שבזה גם כ' יסכים אתי כמובן. שאם בכל הזמנים הי' צורך חיוני להגן על אחדות האומה, על אחת כמה וכמה בתקופתנו אנו, שהיא לכל הדיעות תקופה של משבר, וממילא תקופה של בלבול המוחות וטשטוש ערכין, ולעת כזאת סכנת פשרות ודוגמתן גדולה פי כמה, מה שמודגש ג"כ על ידי רבוי הדיעות והשיטות שצצו ופרחו בין לילה.
ט- וכמו בכל ענין, אם רצונך לעמוד על טיבה של איזו שיטה, תא חזי את בטויי' הקיצוניים, ואף אם קיצוניותה נתקבלה רק ע"י המיעוט שלכאורה אינו תופס מקום, אף על פי כן יש בתופעה קיצונית להבליט הכיוון והמגמה של השיטה, על כל פנים התוצאות האפשריות הכרוכות בה אם לא תעלה ארוכה בעוד מועד.
יכוונתי לסיסמה שהיתה רווחת בחוגים ידועים והיא - שיהדות א"י ויהדות התפוצות הן שני עולמות שונים, שהקיצוניות שבהשקפה זו הובלטה בתנועת הכנענים. -
יאמתוך גישה זו, הנה לדעתי ההצעה להעמיד את התואר "יהודי" (באיזה שם לויי שיהי') ברשותם של בני אומות העולם, שמסורתנו מסורת אלפי שנה זיהתה אותם בהחלט בתור בני נכר [ועד שמותרים לעבור על כל התורה כולה (לבד ז' מצוות בני נח) ואין מוחה בידם, וקידושיהן אין תופסים וכו' וכו'], הרי עושים בזה פרצה לתהום וקרע שאין לשער התוצאות, ואף אם להגביל את התואר "יהודי" בתוספת כינוי "בלתי מזדה'", הרי יש מי שידגיש את התואר ויש מי שידגיש את הכינוי, אבל הצד השוה שבזה הוא שהתואר "יהודי" יצא מרשות היחיד של עמנו לרשות הרבים, ובעליו אין עמו כו'.
יביתר על כן, אפילו אם תמורת התואר "יהודי" ישתמשו בתואר חילוני מקביל, גם כן יש סכנה זו מטעם האמור, שכשהענין נעשה רכושו של רבים מפקיעים הבעלות עליו.
יגהיוצא מהנ"ל: כל מי שאחדות בני ישראל יקרה לו, אפילו מחוגים שאין להם ענין לדת, מוכרחים להגן בכל תוקף עלי' בלי נתינת מקום לחלישות ופשרה בזה. ובפרט שכל המתבונן באמתו של דבר, מוכרח להודות שכל ענין של פשרה בשיטות אינו דרך לקירוב שלום ואחדות, אלא אדרבה, מייסד מצב לחיכוכים תמידיים בלתי פוסקים והולכים וגדלים.
ידודרך אגב, לדעתי נעשה עוול גדול בזה שבחרו בתואר "ישראל" ו"ישראלים" ובמילא נכללו בזה הערבים והנוצרים וכו' בתור נתיני "ישראל" ו"ישראלים", וטעמי מובן מהאמור לעיל.
טוועוד נקודה להדגיש, שלא כדעת הטועים שענין הדת הוא נוגע לשמירת הקיום דווקא בתפוצות, משא"כ המשתקעים בארץ ישראל די להם בשפה, תרבות והארץ וכו'.
טזולדעתי אדרבה ואדרבה, שההכרח בדת בארץ ישראל עוד גדול מזה שבתפוצות, שאם בחו"ל יש סכנת התבוללות וטמיעה עד ויאבדו מתוך הקהל ח"ו, הרי בארץ ישראל אפשר להיות סברה, כנ"ל, שנוצרים ומושלמים וכו' יזדהו בתור בני עם ישראל ר"ל, כיון שדרים בארץ, מדברים עברית, מתחנכים באותם בתי הספר, חיים בתרבותה וכו', וכמו שהראה הנסיון אפילו בזמן שבית המקדש הי' קיים, שמהרסייך ומחריביך באו מבפנים.
יזבודאי אם יש לכ' איזו הערות בכהנ"ל, אשמח לקבלן.
יחויהי רצון אשר סוף סוף יקויים היעוד ולא יטמאו עוד בגילוליהם ובשיקוציהם ובכל פשעיהם גו' והיו לי לעם ואני אהי' להם לאלקים גו' ובמשפטי ילכו וחוקותי ישמורו ועשו אותם, שזהו הקדמה לפסוק הבא לאחרי זה - וישבו על הארץ גו' המה ובניהם ובני בניהם עד עולם, עד - וידעו הגויים כי אני הוי' מקדש את ישראל (יחזקאל, סי' ל"ז).
יטבהזדמנות זו אביע לו תודתי חמה שנתן לי האפשרות לעבור על הכת"י "בוך ויקרא", ומצורף בגליון בפ"ע רשימת המאמרים שבו שכבר נדפסו וכו' - להכרת תודה.
כבכבוד ובברכה.
כאו'תשלג
נדפסה בלקו"ש חכ"ד ע' 383 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.
נדפסה בלקו"ש חכ"ד ע' 383 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.
כבאברהם יצחק שי'.. כ"ץ: אגרות נוספות אליו - לעיל חט"ו ה'תרטז, ובהנסמן בהערות שם. לקמן ו'תתו.
כגהתואר "יהודי": ראה גם לעיל אגרת ו'תשיד, ובהנסמן בהערות שם.