Chabad Library · The Rebbe
Igros Kodesh·
אז'תכב
בב"ה, ח' אלול, ה'תש"כ
גברוקלין, נ.י.
דשנת המאתים להסלקות הילולא
השל הבעל שם טוב ז"ל.
והרה"ג הרה"ח הוו"ח אי"א נו"נ צנמ"ס עוסק
זבצ"צ וכו'
חהרש"י שליט"א
טשלום וברכה!
ינעם לי לקבל הודעת כת"ר אשר ביום שני פרשת כי תבוא אל הארץ הבע"ל יסיימו לימוד הש"ס. ובודאי כמנהג ישראל אשר תורה היא, מיד יתחילו לימודו עוה"פ מחדש, כי נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן.
יאובפרט כשלומדים ברבים, שהרי גם ענין הלימוד ברבים מחבר את כל המשתתפים, מראשיכם שבטיכם ועד לחוטב עציך ושואב מימיך, ועד שיהיו לאחדים כאחד. וכדברי רבינו הזקן בפרשת אתם נצבים היום כולכם, פרשה השייכת להימים דקודם ראש השנה.
יבוע"י אחדות זו מתעלים חוטב עציך ושואב מימיך וגם ראשיכם שבטיכם גו', וכמובן בדרוש האמור.
יגויש לשלב ולחבר את האמור גם בסיום הש"ס והתחלתו.
ידוז"ל תלמודנו בסופו: א"ל רב שמעי' לר' אבא אימא ביממא תהוי זבה בליליא תהוי נדה, א"ל אלך אמר קרא על נדתה סמוך לנדתה, סמוך לנדתה אימת הוי בליליא וקא קרי לה זבה. - כי תנא דבי אליהו וכו' שלאחרי זה - אית ספרים דלא גרסינן לי'. וגם הגורסים, הנה בא הוא בשביל לסיים בדברי שבח ותנחומין, וכתוספת שם.
טווהענין בעבודת השם, מתאים לפתגם מורנו הבעש"ט ז"ל שכל דבר וענין שהאדם רואה או שומע, הוראה ישנה בזה בעבודתו את קונו, עאכו"כ בתורתנו תורת חיים, שכשמה כן היא - הוראה בחיים:
טזהחילוק דטומאת נדה וזבה הוא, דהראשונה הוא בטבע העולם, אף כי רק לאחר החטא - משא"כ זיבה, שהיא חולי בגוף ואינו טבעי.
יזועד"ז גם בעבודת השם, ישנו ענין הטומאה (אשר מקורו הוא זה הנקרא טמא), הבא בטבע, אף כי רק לאחרי החטא, ועד כדי כך שאפילו הארבעה הידועים ג"כ מתו בעטיו של נחש, חטא הקדמוני.
יחובדרגת הקרובות יותר אלינו מובן - מהלימוד זכות של הרב המגיד ממעזריטש על מה שתלמידי הבעש"ט הרהרו, על מה שמתעסק עם אנשים פשוטים בקירובים נעלים ונשגבים ועשה - הה"מ - כמה תיקונים לתקן דבר זה ההרהור ולא נחה דעתו, עד שבאחד הלילות בהלכו בהיכלות דגן עדן עבר דרך היכל אחד אשר תשב"ר שם ולמדו חומש ומשה רבנו הסבירם הכתוב ויפול אברהם על פניו ויצחק, שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, ואם תאמרו איך אפשר הדבר אשר אברהם יהי' מסתפק במאמר השם, תדעו אשר זהו מצד הגוף ואשר גם גוף קדוש בשר הוא.
יטוישנו המגרה יצה"ר עליו, חולי זה יצה"ר, טומאת זיבה.
כואמר רב שמעי' (הבנה והשגה, בחי' הבנה) לר' אבא (אשר מורא האב על הבן, ולא ענין הבנת ציווי האב, אבא בחי' חכמה, למעלה מההבנה וההשגה) אימא ביממא (כששמש ומגן ה' אלקים מאיר, ובכל זה רואה יוצא ונפרד דם, חיות וחמימות בעניני חוץ) תהוי זבה (כי הרי זה מגרה יצה"ר עד שנעשה כחמרא דבתקופת תמוז קרירא לי') בליליא (בזמן החושך דאנכי הסתר אסתיר פני - אף שראה דם) תהוי נדה (ענין טבעי, שהרי בא ע"י ההסתר).
כאאמר לי' (ר' אבא, שלמעלה מהשגה והבנה, ביכלתו לתרץ הקושיא - אף שאמת נכונה הקושיא מצד השכל, תורה שבע"פ דעיקר ענינה ההבנה, אבל) עליך (למעלה ממך, למעלה מהבנה והשגה) אמר קרא (תורה שבכתב, דעיקרה האותיות והפסוקים ולא ההבנה, שלכן גם ע"ה מברך ברכת התורה) על נדתה סמוך לנדתה (כל יציאת דם לחוץ, איזה שתהי', אפשרית רק מפני הסמיכות (כתוצאה מהחטא הראשון שפעל בטבע והטיל בה זוהמא) לנדתה), סמוך לנדתה אימת הוי בליליא (הסמיכות והתוצאה מנדתה - לילה, הסתר האור דשמש הוי') וקא קרי לה (תושב"כ מקרא, שקורא להקב"ה) זבה (שאין זה מוכרח כי אם חולי, כי הקב"ה עוזרו וביחוד ע"י בחי' החכמה שבנפש, ענין המסנ"פ שישנו בכאו"א, שגם בלילה לא יכבה נרו, נר ה' נשמת אדם וה' יגי' חשכו).
כבונעוץ סופן בתחלתן, אשר בחשך הלילה, ניתן הציווי (שזהו גם נתינת כח, כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו) לקרות את שמע בערבין ולהמליכו למעלה ולמטה ולד' רוחות. והכח ע"ז - מאימתי, וכפי' רבנו הזקן בשם המלאך מאימתי - מאימה ויראה, יראת הרוממות, יראה עילאה (בחי' החכמה) ועד למטה מטה - יראת העונש יראת תתאה, מראשיכם שבטיכם ועד לחוטב עציך ושואב מימיך.
כגויהי רצון אשר למרות ליל הגלות חשך כפול ומכופל יקיים כאו"א את קריאת (והמשכת) שמע גו' אחד (עיין זהר חלק ב' קט"ו ב דקריאת שמע לית לה פדיון על ידי אחר והאריכו בזה באחרונים) עדי יהפך חשוכא לנהורא ולילה כיום יאיר.
כדבכבוד ובברכת כוח"ט לכאו"א מהמשתתפים בלימוד האמור שליט"א.
כהז'תכב
נדפסה בלקו"ש ח"ז ע' 317 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.
נדפסה בלקו"ש ח"ז ע' 317 והושלמה ע"פ העתק המזכירות.
כוהרש"י: זוין. אגרות נוספות אליו - לעיל ז'סו, ובהנסמן בהערות שם.
כזבמכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר: אג"ק שלו ח"ג אגרת תתי (ע' תנה).
כחשנת המאתים כו': ראה תמיד פ"ג מ"ב: עד שהוא בחברון.
כטכי תבוא אל הארץ: כאשר תבוא ובכדי שתבוא אל הרצון כו' (תורת הבעש"ט. "היום יום" חי אלול).
לאתם נצבים: ראה לקו"ת ר"פ זו.
לאבשביל לסיים כו': ובמילא כשמתחילין תיכף מחדש הנה מקומו כאן רק משום שמשנה (ומרז"ל) לא זזה ממקומה. ולהעיר משינוי סדר המשניות בפ"ה דאבות שבסידורו של אדה"ז והשל"ה ע"פ הערת שער הכולל שם. וצ"ע.
לבבטבע... לאחר החטא: עירובין ק, ב.
לגהנקרא טמא: סוכה נב, א וזח"א לה, ב.
לדהארבעה: שבת נה, ב. ועיין שם ברש"י, ד"ה בעטיו "ולא בחטא אחר".
להמהלימוד זכות: בארוכה במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בקובץ מכתבים א, הועתק בהתמים ח"ב.
לוחולי זה יצה"ר: ירושלמי שבת פי"ד ה"ג ונתבאר בד"ה חמשים שע"ב תרנ"ג (בקונטרס חי אלול תש"ג).
לזמורא האב על הבן: ב"ר פל"ו, ו.
לחתורה שבע"פ... שבכתב: ראה לקו"ת ויקרא ה, ב ואילך בארוכה.
לטענין המסנ"פ: ראה תניא ספכ"ה.
מוהאריכו בזה: ראה שערי זוהר ברכות בתחלתה וש"נ. ועיין שו"ע אדמו"ר הזקן חאו"ח סו"ס סמ"ך. צפנת פענח (להרגוצבי) לרמב"ם הל' ק"ש רפ"ב.