Igros Kodesh·Vol. 20·Letter 7516אגרות קודש·כרך כ·ז'תקטז

אז'תקטז

בב"ה, נר ראשון דחנוכה, תשכ"א

גברוקלין.

דהרה"ג הוו"ח אי"א נו"נ בעל מדות צנמ"ס

הוכו'

והר"ד שליט"א הכהן

זשלום וברכה!

חנעם לי לקבל מכתבו מו' כסלו, ולאחרי זה התדפיס מערכת מוסר הקדש וכו'.

טת"ח ת"ח על התשורה והשימת-לבו לשלחו לי, ותקותי חזקה שגם להבא ישלח מהמו"ל על ידו ומכש"כ מפרי עטו.

יוהרי נמצאים אנו בזמן חנוכה, אשר מצות הימים הוא בשמן, רזי דרזין דאורייתא, כמבואר בזהר ובספרי קבלה בכ"מ, אבל באופן - שמאיר אורו, ולא עוד אלא - על פתח ביתו מבחוץ.

יאובפרט בדורנו זה, דרא דעקבתא דמשיחא, האחרון לגלותנו חשך כפול ומכופל, אשר בלשון הזהר (ח"א קי"ח ע"א) כד יהא קריב ליומא משיחא אפילו רבי' דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא.

יבוכיון שהורונו חז"ל, בלימוד התורה, שצ"ל הסדר דכי הוה אמינא הוה מקשה לי' כו' וממילא רווחא שמעתא כו', אטו לא ידענא דשפיר קאמינא (ב"מ פד, א) -

יגארשה לעצמי לבוא באיזו הערות בשולי הגליון, ובפרט שבידעי השפעתו בחוגו ובסביבתו ובאם נכונות הן - הרי גם חשיבות מיוחדת להן. וכבר נאמר ואת והב בסופה.

ידבפ"ש בנו הרב שליט"א הכהן ובכבוד ובברכה להיות כאו"א בתכ"י, באופן דמוסיף והולך, כהוראת ימים אלו דהלכה כבית הלל.

טזנ.ב.

יחלכאורה - ענין מוסר התורה שהוא הוא מוסר הקדש, הנה יסודו וגם תכליתו, המעשה בפועל, מעשה במושג הרחב, שלפרטיו הוא במחשבה דבור ומעשה. וכמ"ש את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם.

יטענין השראת רוח הקדש או יותר מזה - רוח הנבואה, הרי זה לכל היותר בגדר שכר העבודה והמעשה. וכדמוכח גם מזה שאין זה בכח האדם. וכלשון הרמב"ם: אע"פ שמכוונים דעתם, אפשר שתשרה שכינה עליהן ואפשר שלא תשרה (יסוה"ת פרק ז' הלכה ה'. ועיי"ש בלחם משנה). ועאכו"כ שלא נצטווה כאו"א להיות נביא ואפילו לא בעל רוח הקדש. ויעוין ג"כ רמב"ם סוף הלכות תשובה וסוף הל' מלכים, בטעם שנתאוו כל ישראל לימות המשיח.

כנוסף על כל הנ"ל, שלפע"ד, מוכרח בכ"מ מצ"ע - חשיבות כפולה ומכופלת להאמור, דוקא בתקופתנו זו, הזקוקה להדגשת פי כו"כ הכרח דקיום מצות מעשיות בפועל בחיי היום יומים, ואשר אין להן תחליף באיזה ענין אחר שיהי', אף שרחמנא לבא בעי וכו' וכו'.

כאמובן שאין בהאמור כל סתירה כלל להמבואר ברמב"ם שם, ומודגש במיוחד בתורת החסידות, אשר תכלית האדם הוא, דע את אלקי אביך ועבדהו בלבב שלם, כי זהו, בלשון רבנו הזקן (קונטרס אחרון דספר התניא, קנ"ו ע"ב) מצוה רבה ונשאה וכו' רק שזו היא מצוה אחת מתרי"ג והאדם צריך לקיים כל תרי"ג וכו', לכך צריך להרבות בלימוד כל התרי"ג וקיומן בפועל ממש במחדו"מ וכו', יעו"ש.

כבתחלת התדפיס עמוד שסז:

כגהרוח הנבואה או רוח הקדש.

כדכנראה - בחוברת זו אינו נכנס בפירוט הדרגות, וכוללם יחד, שהרי שלש מדריגות הן, נבואה שנסתיימה בימי חגי זכרי' ומלאכי ורוה"ק, משא"כ בת קול. והלשון נבואה (בפועל) ורוה"ק המובא בהנוגע לתקופות שלאחרי זה - ה"ז שם המושאל ושייך לדרגת בת קול (עיין ש' רוה"ק להאריז"ל - שהוא הפוסק האחרון בכגון דא).

כהעמוד שפג בסופו:

כוהבחירה במילואה לישראל היא נתונה.

כזעיין לקוטי תורה לרבנו הזקן פ' אמור, לח, סוף ע"ב.

כחעמוד לד בסופו:

כטיסוד התפלה כו' התאחדות עם הרצון הכללי העולמי כו' שהוא החפץ האלקי וכו'.

ללכאורה יש למצוא סמוכים לזה בציווי חז"ל, לומר התפלה בלשון רבים, אבל יותר נכון לומר שענין התפלה הוא להכלל ברצון וחפץ האלקי (מלמטה למעלה), ועי"ז בכח התפלה להשפיע בענינים שבעולם (מלמעלה למטה) - לאחר זה - וגם על הרצון הכללי, ובלשונו בהחוברת, לעשות מהפכה.

לאבסופו עמוד מט:

לבכי רוח הקדש בישראל הוא לא חסרון שלימות כ"א וכו'.

לגע"פ האמור לעיל צ"ע גדול בזה (ואולי כוונתו באם החסרון בכלל האומה - ולא בהנוגע לכאו"א) - פרט לאחרי ביאת משיח, שאז זמן היעוד, אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו וגו'.

לדציונים ומ"מ להנ"ל - הובאו בפתיחה (להרב מרגלית שי') לשו"ת מן השמים.

להובמאמרי א. י. השיל שי' - שמצטט כת"ר ו"ההאמין הרמב"ם שזכה לנבואה" (ס' היובל לל. גינזבורג).

לוז'תקטז
חלקה נדפס בלקו"ש חכ"ג ע' 357 חלקה בחכ"ד ע' 401 והושלמה ע"פ צילום האגרת.

לזהר"ד: הרב דוד הכהן (הנזיר).

לחהתדפיס מערכת מוסר הקדש: מאת הראי"ה קוק, שנדפס ב"סיני" חוב' מז-ח, ואח"כ בסדרת אורות הקודש ח"ג.

לטבנו הרב: שאר ישוב שליט"א הכהן.

מעמוד שפג: בס' אורות הקודש הוא בע' לה.

מאעמוד לד: שם ע' נ.

מבבסופו עמוד מ"ט: שם ע' שנה.