Igros Kodesh·Vol. 20·Letter 7522אגרות קודש·כרך כ·ז'תקכב

אז'תקכב

ב[ימי חנוכה תשכ"א]

גידועים דברי אדמו"ר האמצעי, ביתרון הבעלי עסקים על היושבי אהל בענין ראיית אלקות במוחש (השגחה פרטית).

דואם בדורות ההם לא כל היושבי אהל היתה ראייתם בהשגחה פרטית במוחש כל כך, הנה בדורנו זה, דרא דעקבתא דמשיחא, דור האחרון להגלות והחשך כפול ומכופל, וביחד עם זה דור בו נתגלו המעינות,

המעינות דא"ח תורת הבעש"ט, תורת החסידות הכללית ולאחרי זה תורת חסידות חב"ד,

וובלשון הזהר שנפתחו "תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא כו' (עד אשר) קרוב לימי משיחא אפילו רביי דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא",

זהרי גם יושבי אהל ראו השגחה פרטית בעיני בשר ממש.

חויהי רצון אשר מכאן ולהבא אך בענינים דטוב הנראה והנגלה יבחינו וגם יראו השגחה פרטית, ובזה כמובן וגם פשוט - הצלחה בעניני תורה ומצות, חדורים ומוארים באור וחיות חסידותיים, בהנוגע לעצמו ובהנוגע לבני ישראל חבריו.

טז'תקכב
נדפסה בלקו"ש ח"י ע' 219. האגרת נכתבה לכמה בתאריכים ט' כסלו-טז טבת.

יידועים דברי: קונטרס תורת החסידות בסופו.

יאוכלשון הזהר: פ' וירא אליו ה' קיז, א - קיח, א.