Igros Kodesh·Vol. 20·Letter 7525אגרות קודש·כרך כ·ז'תקכה

אז'תקכה

בב"ה, ימי חנוכה, תשכ"א

גברוקלין.

דשלום וברכה!

המאשר הנני קבלת מכתבו מכ"ב כסלו עם המצורף אליו.

וויהי רצון שיבשר טוב בתוכנו ובכללות עניניו, והרי נמצאים אנו בימי חנוכה ובאנו זה עתה מיום הבשורה וסגולה י"ט כסלו, ראש השנה לדא"ח ולדרכי החסידות.

זובענין זה - הנה ודאי אשר הסמיכות בזמן - מורה גם על הסמיכות בענין.

חוי"ל (בדרך אפשר עכ"פ), בהקדים קושיא הידועה ומובאת בכ"מ, דלכאורה ע"פ ההלכה אשר טומאה דחוי' בצבור, מותר הי' להדליק בנרות ביהמ"ק גם בשמן שנטמא.

טואחד התירוצים בזה, שהוא להראות חיבתן של ישראל ושל עבודתם בקדש, אשר בשביל הידור העבודה לתכליתו, אף שגם בלא ההידור עבודה כשרה היא, הנה הקב"ה עושה נס ומשדד את הטבע - והדליקו מפך השמן שמונת ימים.

י- עפ"ז מתורץ ג"כ למה הי' הנס דחנוכה דוקא בשמן מנורה ולא בענין אחר של ביהמ"ק, ואפילו את"ל שצ"ל בשמן - הרי יש גם שמן דמנחות.

יאוע"פ הנ"ל מבואר ג"ז, דכיון שהנס הי' להראות חיבתן של ישראל הי' במנורה דוקא, שזהו כל ענינה - עדות שהשכינה בישראל (שבת כב, ב). -

יבוהנה מנס זה נשתלשלה מצות חובה קבועה לכל אחד ואחת ולכל

יגהדורות - להדליק נרות חנוכה, ובלשון המדרש הידוע, נתבאר ברמב"ן ריש פרשת בהעלותך, נרות אלו אינן בטלין לעולם.

יד- ואגב להעיר, אשר עפ"ז תבואר ג"כ סיבת הענין בה התיחדה מצות נר חנוכה מכל המצות - שיש בה מהדרין, ומהדרין מן המהדרין.

טווהטעם כי כשהדליקו אז החשמונאים הנרות בביהמ"ק ודאי שחלה עליהם הדרישה להדר בזה - שמזה משתלשל בנ"ח הגדר דמהדרין מן המהדרין. -

טזוע"ד כל האמור הוא גם ב(רמז השמן שבתורה, שהוא) חלק הרזין דרזין שבה שנתגלה דוקא בדורות האחרונים, וכמבואר בכ"מ ומהם גם באגה"ק לרבנו הזקן סי' כ"ו דדוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה וכו', דיש שואלים בזה, ממנ"פ, אם לימוד פנימיות התורה (שמן שבתורה) מוכרח הוא, הרי גם בדורות הראשונים צריך הי' הלימוד להיות חובה ע"ד דורות אלו, וע"כ לומר שאין זה אלא לבני עלי' ולחבריהם לבדם, וכלשון אגה"ק שם.

יזוע"פ הנ"ל גם זה מובן, אשר ענין של הידור ודבני עלי' [המורה על חיבתן של ישראל, וכמשל רבנו הזקן, איך שהמלך נותן אבן יקרה שבה תלוי' כל חשיבות הכתר שלו בשביל בנו יחידו וכו'], לאחרי הנתינה - נעשה הענין חובה וקבע וענין עיקרי [כמובן גם מהמשל, אשר עתה - בזה תלוי' הצלת נפש בנו יחידו של ממה"מ הקב"ה, אשר כביכול אין מלך בלא עם].

יחוע"פ הסברה האמורה - מובן עוד ענין ותירוץ הקושיא בהנוגע לחסידות חב"ד ביחוד: את"ל שמוכרח הלימוד בהבנה והסברה, למה לא החזיקו בדרך זו כל תלמידי הבעש"ט והה"מ, וכידוע החילוקים בזה, דנהרא נהרא ופשטי' - הרי גם בזה דוגמא האמורה: יש מהדרין ויש מהדרין מן המהדרין, וק"ל.

יטומזה עוד דוגמא והוראה, דכמו שהנהגה דמהדרין ומהדרין מן המהדרין היו שתיהן לפני כמה דורות, אבל לאחרי זה הנה, בלשון הרמ"א, המנהג פשוט כמהדרין מן המהדרין. עד"ז הוא גם בהנוגע ללימוד תורתו של הבעש"ט ותלמידיו, שאם בדורות שלפנים הנה כנ"ל נהרא ונהרא ופשטי' ואלה ואלה דא"ח, הנה לאחרי שראו במוחש ההכרח הגמור דלימוד בהבנה והסברה דוקא, וכמו שרווח עתה בנוגע לנגלה דתורה - הנה צ"ל המנהג פשוט ומתפשט ומוסיף והולך שכאו"א ילמוד באופן זה גם פנימיות התורה.

כבברכה לחנוכה שמח.

כבלכתבו ע"ד זמן בריאת הנשמות - לפלא שממרחק יביא. והול"ל להקשות ממקרא מלא ויפח באפיו (ביום הששי) על מרז"ל דקדמו לעולם ומרז"ל ורוח אלקים מרחפת גו' זה רוחו של משיח וכיו"ב. וכיו"ב ממרז"ל דחצובות מתחת כסה"כ (בריאה) על המבואר דטהורה היא - היינו באצילות (קודם בריאת הזמן לגמרי). ועוד יותר בכ"מ בדא"ח - שמושרשות בעצמות כו'. - והתירוץ לכהנ"ל מובן עפמש"כ בתניא פ"ב.

כגלכתבו ע"ד מדת החסד שהוא גם למי שאינו ראוי וסתירות לזה מאיזהו

כדמקומן - כמה דרגות באינו ראוי, אם אינו ראוי ע"פ מדת הגבורה, או גם ע"פ מדת הרחמים, או גם ע"פ מדת החסד הנולדה משכל (חסד דתיקון). וכמובא הדוגמאות בכ"מ, לפי ענינו: כ"ו דורות ניזונין בחסדו כו' (מכעיסין ובאין מחד גיסא - ורב טוב ביותר מחד גיסא), לו ישמעאל יחי', חסד לערבים ואומר ברכו למי שאכלתם משלו וכו'.

כהז'תקכה
חלקה נדפס בלקו"ש ח"ד ע' 1257, חלקה בח"כ ע' 544 והושלמה ע"פ צילום האגרת.

כוטופס כזה נשלח לכמה. הטופס שלפנינו נשלח למוה"ר יצחק דובאוו ובו באה ההוספה שבסופה. אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ט ז'ע, ובהנסמן בהערות שם.

כזקושיא הידועה: ראה גם לעיל ח"י אגרת ג'קיח, ובהנסמן בהערות שם.

כחכמשל רבנו הזקן: ראה גם לעיל חי"ז אגרת ו'רח, ובהנסמן בהערות שם.