Igros Kodesh·Vol. 20·Letter 7755אגרות קודש·כרך כ·ז'תשנה

אז'תשנה

בב"ה, כ"ג אלול, תשכ"א

גברוקלין.

דהאברך הוו"ח אי"א נו"נ התמים הרב אהרן

השי'

ושלום וברכה!

זנעם לי לקבל מכתבו בצירוף לגיוני ההגהה של הספר פירוש ופסקי רי"ד על מסכת שבת, אשר זכה להתעסק בעבוד הכתבי-יד ובעריכתם להו"ל.

חואשרי חלקו להיות עוסק בתורתן של ראשונים, ראשונים כמלאכים, בעלי התוספת אשר מפיהם אנו חיים.

טואשר לפעמים רבות בסגנונם הזך והקצר, מאירים דרך. בים התלמוד ובאופן אשר מלכתחלה אין מקום לקושיות, פירכות וכו'.

יוכידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר בזה, בשם אבותיו רבותינו נשיאנו, בחילוק סגנונם של ראשונים, אשר בשורות ספורות מבארים דבר הקשה, פוסקי דין להלכה למעשה וכו', והדברים מאירים. משא"כ סגנונם של אחרונים, המאריכים בפלפולא דאורייתא שקו"ט ומו"מ במלחמתה של תורה עד שבאים לידי מסקנא ופס"ד, וגם אז - אינה באותה הפשיטות והאור כמו בספרי הראשונים.

יאואמרו דוגמא לזה - איש הנמצא בהיכל גדול ומלא ההיכל כולו אורה, הנה תומ"י מוצא את הדרוש לו, באם זהו דלת, חלון וכיו"ב; משא"כ בדורות האחרונים, אשר נתגבר החשך עד אשר ימש חשך ונתמעטו הלבבות וכו' - הרי האיש הנמצא בהיכל ורוצה למצוא פתח, מגשש עד שמוצא חלל, מתחיל לחפש ראיות האם זהו הפתח המוליך חוצה או אינו אלא חלון פתוח ואולי גם חלון אטום, ראיות מן הצד ומסביב, ואינה דומה שמיעה הבנה והשגה, לראי'; אשר גם בהשכלה נמצאות דרגות אלו, מסקנא ע"י שקו"ט ושלילת ענינים סותרים וכו', או ראי' בעין השכל, שרואה את הענין ברור, עד שכל קושיות ופירכות לא יוכלו לסתור המסקנא ואפילו לא להחלישה,

יבוכידוע הדוגמא בזה מהענין דשתק רב, ואף שהקשו לו קושיות על פסק הדין, בכל זה לא הדר בו*, בידעו ברור בשכלו אשר כן הוא הפסק למרות הקושיא והפירכא.

יגויהי רצון אשר ירבה חיילים בלימוד התורה, הנגלה והפנימית גם יחד, שהרי תורה אחת היא, לימוד - כהוראת חז"ל - המביא לידי מעשה שגם הו"ל דספרים כהנ"ל בכלל זה, ולכוון אל האמת בפירוש הדברים והענינים, ע"י לימוד מתוך יראת ה' וביטול אליו ית' דוקא שזוהי הדרך לכוון אל האמת, וכהוראת חז"ל, עה"פ וה' עמו - (סנה' צג, ב) שאפשר לדעת לישא וליתן במלחמתה של תורה להבין דבר מתוך דבר ולהראות פנים בהלכה, אבל לכוון אל האמת שהלכה כמותו, הוא דוקא, כשהוי' עמו, אשר רק את דכא ושפל רוח ישכון (עיין מאמר וידבר גו' אנכי - תרכ"ז, ושלאחריו).

ידבברכת הצלחה בכל הנ"ל ולכוח"ט.

טזנ.ב.

יזלחביבותא דמלתא באתי עכ"פ באיזו הערות, אף שמיוחד הזמן בימי חדש אלול, ימי הרחמים והרצון עאכו"כ בימי הסליחות, לעסוק בתפלה ובתחנונים ולהשתתף עם הצבור השופכים לב כמים לפני אבינו שבשמים מלך חפץ בחים.

יחהערה כללית - בכ"מ בספר זה - מעתיק ל' הש"ס כמו שהוא מבלי כל הוספה ופי', ואפילו - כשאינו פס"ד ואינו נוגע להלכה. וכמו א"ר אלעזר כו' כאגמון ראשו (בס' ע' קנו) .

יטואולי היו לפני המחבר שינויי גרסאות במקומות אלה ובהעתקתו בא לקבוע גירסא הנכונה.

כ- כמעט ולא נמצא בכל הספר פי' על חלק האגדה שבמסכתא.

כאע' א'. יציאות השבת ב' שהן ד' בחוץ כו' בפנים. ובהערה שכן גירסת משניות קעמברידז תקס"ב (בחוץ ואח"כ בפנים).

כבוהנה, כמש"כ בשינוי נוסחאות שבמשניות דפוס ראם, לא מצאנו לנוסח זה חבר.

כגואינו מובן איך זה לא נמצא כל זכר לנוסח אשר הרי"ד בחר בו.

כדאבל כד דייקת, עכצ"ל שגם המחבר - הרי"ד - גריס בפנים ואח"כ בחוץ, וכמוש"כ תיכף בפירושו: פי' יציאות השבת ב' הן מה"ת בפנים כו' וב' כו' מה"ת בחוץ וכו'.

כהואפילו את"ל שגם במפרשים נוהג דפתח במה דסליק מיני' - כאן אאל"פ כן, כיון שמתחיל הפי' בהתיבות "יציאות השבת" שבהתחלת משנתנו.

כוגם לקמן משמע דגירסת המחבר בפנים ואח"כ בחוץ, וכמוש"כ (סע"ב): זהו פירוש ב' הכנסות בפנים כו' וב' הוצאות בחוץ כו'. ובסע"ג: הרי פירש כו' נמצאו עכשיו ב' הכנסות בפנים כו' וב' הוצאות בחוץ וכו'.

כזוכדי ליישב הסתירה בין העתקת ל' המשנה והפי' - י"ל,

כחדהנה כמה ראשונים בפי' לש"ס - אין מעתיקים מהש"ס, בתחלת ד"ה של פירושם, אלא ב-ג תיבות, או שכתבו הפי' על הגליון דהש"ס, וכן עשה הרי"ד כאן. והמעתיק שלא הי' דייקן (שהרי לא הבחין בסתירה הנ"ל) לא דייק גם בהעתקת ל' המשנה, או שנזדמן לו משניות קעמברידז. אבל לאו גברא רבא כהרי"ד חתום על נוסח זה, ולכם לא מצינו לו חבר כנ"ל, אף שרבים שתו ממימי הרי"ד.

כטשם: בפנים דהיינו כו' הכנסות. - כאן מקום להעיר שזהו כפירש"י בשבועות (ה, א) ודלא כרש"י תוס' וכו' כאן.

לשם. שהן ארבע - אין זה התחלת פיסקא חדשה, כ"א המשך פיסקא הראשונה. וסיומה "ואצל העני" - כי ע"כ הוא פי' הבבא שהתחיל לפרשה. ולאחר זה "ומקשה בגמרא" - מתחיל ענין חדש.

לאבסוף הספר. ע' תפט, מאי אמור. - צ"ל (?) מי אמור.

לבשם. מתעסק אני לשחוק ואיני צריך לדעת מידת המים. התיבה שהוסיף הרי"ד לשחוק (וצריך חיפוש אם נמצאה הוספה זו, או כיו"ב - במפרשים) - לכאורה י"ל מל'' משחקין בכדור בשבת. היינו אף שצ"ל מדידה מדויקת, בכ"ז מתעסק בעלמא נקרא ומותר, כיון שהוא מודד רק בשביל השחוק וא"צ לדעת מידת המים. והוא כדעת אבי העזרי (טואו"ח סוסש"ו) דמותר למדוד ג' אמות ג"פ וללחוש כו', והטעם - כי מתעסק הוא.

לגאבל יל"פ "לשחוק" מל' שחוק וקלות ראש, משחק אני (משלי כו, יט) דאין הכוונה כלל למדידה, כ"א מתעסק בעלמא. וראה בפי' הר"ח: ומתעסק בעלמא א"א כלומר אני מודד ולא מתכוון למדידה אני. וכל' רבינו הזקן בשו"ע שלו (סש"ו סעיף יח-יט): מודד שלא לצורך כלל ואז דוקא מותר, ובהנ"ל דלחישה - מדידה חשיבה (אלא מפני שהיא מדידה דמצוה). וצ"ע.

לדוכיון דאתינא להאי - צ"ע למה לא הובא דין דמתעסק במדידה דמותר - ברמב"ם, שו"ע, רמ"א וכו'.

להשם. ניטל חבית - כנראה צ"ל: נוטל חבית.

לושם. בהערה. בריך רחמנא דסי' - כנראה הפירוט: בריך רחמנא דסיי[ען].

לזז'תשנה
חלקה נדפס בלקו"ש חי"א ע' 280 וחלקה בחכ"ד ע' 367 ובשלימות בס' פירוש ופסקי הרי"ד על מס' שבת.

לחהרב אהרן שי': חטריק.

לט*) (ביצה ו, א) דרוב הפוסקים פסקו כרב. ועיי"ש ר"ן, רא"ש, השגות הראב"ד על הרז"ה בסוכה (ז, א). קונטרס הרמ"ע, שברי לוחות ועוד. וא"כ פליגי אתוד"ה ומודה (ב"ב סב, א).

מווערט אלעמאל כו': לקוטי תורה (פון אלטן רבי'ן) אנהייבס פ' נצבים.

מאהיום גייט אויף ראש השנה: זע זוהר ח"ג רלא, א.