Chabad Library · The Rebbe
Igros Kodesh·
אח'סו
ב[תשט"ו?]
גהערות לכללות הספר.
דאופן הצעת הענינים בספר הוא - כאלו כבר נמצא הקורא "בעובי הקורה", של בעיא זו, אלא שזקוק הוא לשקו"ט כדי לברר המסקנא, לתרץ הסתירות וכו'.
המובן, אשר רק יחידי סגולה הם בעלי ידיעה כזו. וגם הם - הרי כעבור זמן קצר לא ישארו בזכרונם כל הפרטים הדרושים להבנת הענינים.
ווכדאי ונכון ביותר, שיבוא בתחלת הספר מבוא, בו תבואר השאלה (שלרובא דרובא של בני תורה - עצם מציאות השאלה יהיה חידוש היותר מפתיע שבספר) וגם הנקודות העיקריות של שיטות השונות בפתרונה,
זאשר עי"ז יורחב חוג מביני הענינים במדה גדולה.
חיש לבאר בהקדמה או במבוא, או עכ"פ להעיר ע"ז, שהדיון בגוף השאלה עקרו נמצא (ומתחיל) ברביע האחרון של הספר. - אם לא היו קישוים בדבר, כדאי הי' לשנות את זה, כדי להקל, עד כמה שאפשר, התפיסא של היקף הדברים והבנתם.
טואפריון נמטי', על אשר מביא במילואם דברי המחברים עליהם דן, מבלי שיצטרכו לחפש בספרים עצמם.
יבטח יגיהו הפרופס עוד הפעם, כי נלקו בחסר ויתיר וכו'.
יאבמש"כ אשר ע"י שיעבור את קו התאריך ברגע דנשיק עש"ק ושבת ויעשה זה איזה פעמים, הרי יבוטל אצלו האות דשבת. וזה א"א -
יבצ"ע מאי נפ"מ אם יהי' ז' ימים בלא שבת, או ז' מאות ימים בלא שבת. ולמה זה א"א - ובפרט לדעת הרמב"ן שמות כ, ח - שבכל יום ישנה המצוה זכור את יוה"ש. אף שגם לדעתו אין זכירה זו אות גמור, שהרי מחויב בתפילין).
יגופשיטא שאין לאסור העברה זו ולדמותה לזה שדוחין מילה בכדי שלא לחלל אתה השבת אח"כ במכשירין (להרז"ה ולרשב"א - הובא בר"ן לשבת קלד, ב) או להאיסור לצאת בשיירא אם יבוא אח"כ לחלול שבת. ועיין ג"כ רש"י סוכה כה, ב ד"ה שחל: העוסק במצוה פטור כו'- כי בכל אלו ישנו החיוב אלא שסיבה דוחה אותו או מתירו משא"כ בנדו"ד.
ידוקצת דמיון יש למנחות (מא, א) טצדקי למיפטר נפשך כו'. ועיי"ש בתוס' ובהגמ"יי סוף הל' ציצית.
טוועיין בג"כ שו"ת צ"צ חיו"ד סצ"ב. צפנת פענח מהד"ת פז, סע"ד.
טזובכ"ז אינו דומה, שבכהנ"ל ישנה המצוה במציאות עכ"פ, אבל - אין שבת ביום הששי או ביום הראשון.
יזשוב ראיתי מה שציין בספרו למשנה ברורה.
יח* * *
יטבמש"כ בהנ"ל שאפשר שכל בנ"י יעברו קו התאריך בזמן הנ"ל ויבטל שבת זה לגמרי
כ- ולהעיר ממכילתא ר"פ תשא, שמדייק: הרי הגוים שהקיפו את אר"י וחללו ישראל כו'. ובמש"כ בזה צפנת פענח להגאון מרגצוב (ואין הספר עתה תח"י) שמפרש אשר דוקא בכה"ג שבטלה שבת לגמרי צריך קרא (שרק עפ"ז מובן שנקט במכילתא מציאות רחוקה כ"כ). כן צ"ע בכגון דא - אם הניחו ישראל תפילין ביוהכ"פ של שנת גמר בנין ביהמ"ק, כיון שאכלו ושתו בו (מו"ק ט, א). ועיין צ"צ על מו"ק (פ"ג מ"ד) אשר האות הוא לאיסור מלאכה, ואפשר שגם ביוהכ"פ זה מלאכה לא עשו בו (לבד הכהנים מקריבי הקרבנות. ואולי גם המבשלים וכו' (אבל לא כל ישראל) מלאכת אוכל נפש?) ואכ"מ. -
כאאבל מציאות זו שכל ישראל יעברו בב"א קו התאריך אי אפשרית היא, עפמש"כ בסהמ"צ להרמב"ם מ"ע, קנג, אשר חלילה לא-ל מעשות זאת כי הוא הבטיח כו'. בצפנת פענח הל' קדה"ח ספ"ה הראה מקור לזה מב"ב קטו, ב והוריות ו, ב. וצ"ע כוונתו, דהרי גם אם ימצאו בני אפרים ומנשה בקצוי תבל הנה ארץ נחלתם לעולם עומדת, וא"כ לא כליא שבטא.
כב* * *
כגמש"כ ליישב דברי החזו"א בפירוש דעת הרז"ה וכו', ובמסקנתו בשאלת קו התאריך, ונכנס בדיחוקים עצומים ואעפ"כ לא העלה תרופה, וכמו שכותב בכ"מ בספרו...
כדבסברת גרירה - אף שנמצאה דוגמא רחוקה לזה מהמקדיש אבר שהנשמה תלוי' בו.
כהודוגמא יותר קרובה בהל' עירובין שמשנכנס בתחום ובעיר - כל העיר כד' אמות וכו'- הנה בענין תחלת היום פשוט לד"ה שתלוי בשקיעה וזריחה, היינו שכל נקודה ונקודה היא בפ"ע בהחלט.
כוומבהיל את השכל לומר ולחדש - שבמנין ימים אלו הנה אלפי מילין יהיו נגררים אחרי נקודה אחת.
כז* * *
כחלכאורה התמי' הכי גדולה בשיטת הרז"ה היא, כיון שלדעתו קו התאריך הוא בין ירושלים ומקום יושבי קצה המזרח, ומרז"ל לדידן לדידהו (ר"ה כ, ב) מפרש על שתי נקודות אלו, היינו שהי' ישוב בנ"י בקצה המזרח בזמן מרז"ל זה, א"כ איך לא נמצא בש"ס אף פס"ד אחד בהמון השאלות קשורות עם קו התאריך? ועכצ"ל אשר אף שמפרש לדידן - בבל, בכ"ז לא הי' שם אף אחד מבנ"י.
כטמש"כ והעתיק מכמה ספרים ע"ד ענין קדוש שויו"ט למעלה, אחרי שלמטה חלוקים המקומות - יעוין ג"כ שו"ע רבנו הזקן או"ח ס"א סע"ח. וס' תורת חיים ס"פ בשלח ע' תש"ח ואילך.