Chabad Library · The Rebbe
Igros Kodesh·
אח'שלא
בב"ה, עש"ק ט"ו בשבט, ה'תשכ"ב
גברוקלין, נ. י.
דהרה"ג הוו"ח אי"א נו"נ רב פעלים בעל מדות
הוכו' לוי שי'
ושלום וברכה!
זמאשר הנני קבלת מכתבו הזמנה והודעה ע"ד ת"ת דרבים במסכת קדושין, ומסיבת הסיום במוצש"ק אור ליום ראשון בשבת דפרשת מתן תורה.
חודבר בעתו מה טוב, שהרי סיום המסכת - תניא ר' נהוראי אומר כו' - מדבר במעלת התורה, מעלתה לא רק בנוגע לעולם הבא ועניניו, כי אם גם בהנוגע לעולם הזה ועניניו, ואדרבה - ההדגשה היא איך שטובה היא מכל אומנות שבעולם בנוגע לשכר בעולם הזה.
טולהעיר בסיום הנ"ל, שלכאורה מצינו בזה היפך הכלל הידוע, אשר הברייתא מוסיפה על הענינים שבמשנה ומבארת ומפרטת אותם יותר, דכיון שנתרבו הגזירות ונתמעטו הלבבות וכו' הרי "קוצר מילי'" של המשנה, שהיא "דבר קצר וכולל ענינים רבים" אינו מספיק, מפני ירידת הדור. ובברייתא דר' נהוראי הוא להיפך, שדברי המשנה באו בפירוט יותר, בהזכירה חולה, זקנה ויסורים, ולא רק זקנה כמו בברייתא. כן נמצא במשנה גם הטעם להחשיבות דתורה - כי שכרה בעוה"ז ובעוה"ב, ושאר כל אומנות רק בעוה"ז, והושמט טעם זה בברייתא.
י- ודרך אגב: הציון (על הגליון) לברייתא זו "מס' סופרים פט"ז" - מקומו על המאמר במשנה, כי במס' סופרים (וכן גם בתוספתא ספ"ה) - הוא כלשון המשנה -
יאויובן זה - בקיצור - ובהקדמה שהמדובר, הן במשנה והן בברייתא, הוא בנוגע ללמד את בנו. וע"פ מ"ש חנוך לנער ע"פ דרכו "יצטרך המלמד שיזרז אותו על הלימוד בדברים שהם אהובים אצלו לקטנות שניו ויאמר לו קרא כו' לא לעצם הקריאה לפי שאינו יודע מעלתה". והרי הבן שבגיל החינוך (והנשים וכלל עמי הארץ) אינו שייך עדיין ללימוד תורה לשמה, להיות כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס "עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה".
יבוגם במדריגת הבן חילוק, שבדור המשנה, ראשונים כמלאכים, גם הבן אהוב אצלו ומשתוקק לשכר דעוה"ב, ולכן גם עי"ז אפשר להמשיכו ללימוד התורה, משא"כ בדורות שלאחרי זה, דאנו כחמורים, שאינו משתוקק לעוה"ב, ולכן לא הוזכר שכר דעוה"ב בברייתא.
יגועד"ז בנוגע לחילוק השכר דאומנות ותורה בעוה"ז: בדורות האחרונים אשר כל דרך איש ישר בעיניו, ועל כל פשעים תכסה אהבה (אהבת עצמו) - אינו ירא מפני חולי ויסורים, כיון דאין יסורים בלא עון ומאמין בעצמו שלא יכשל בזה, ובנוגע לחולי - בטוח בעצמו "שינהג עצמו בדרכים אלו שהורינו (ואז) אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו".
ידמשא"כ בדורות הראשונים, דור המשנה, שגם מחולי ויסורים מתירא - ע"פ דברי המשנה אל תאמין בעצמך עד יום מותך. וכן בנוגע לחולי - אינו מאמין בעצמו ואולי יכשל "במנהגות הרעים" ויחלה - ולכן דוקא במשנה מזכיר חולי ויסורים.
טו* * *
טזובענין הנ"ל וביאורו - יש לקשר, כמנהג ישראל, גם סיום המסכת בראשה: האשה נקנית כו' בכסף בשטר ובביאה,
יזדלימוד התורה, אשר צ"ל באופן כאילו היום ניתנה מסיני, יום מתן תורה (ועד שנצטווינו: מה להלן (בעת מ"ת) באימה וביראה אף כאן באימה וביראה) הוא ענין דהאשה (המבוררת - כדיוק התוס' - זו כנסת ישראל) נקנית לבעלה (זה הקב"ה) - וכדרז"ל ביום חתונתו זה מתן תורה -
יחובזה ג' דרכים - וכנ"ל בסדר הלימוד איך "שיזרז המלמד":
יטבכסף - שכר גשמי.
כבשטר - שאינו שווה פרוטה, אבל כותב לה את מקודשת לי - מקדשה לו ואסר לה אכולי עלמא כהקדש, ומאסף חרפתה - שכר רוחני,
כאאבל אין יחוד גמור עם הבעל - כי "אינו עושה בשבילו אך לקבל פרס",
כבובביאה - (ובל' הכותב) ודבק באשתו והיו לבשר אחד,
כגשלימות הלימוד - שלא ע"מ לקבל פרס כלל - אשר אז ישראל (על ידי) אורייתא וקוב"ה כולא חד.
כדבכבוד ובברכה
כהע"פ מרז"ל הנ"ל דמה להלן בעת מ"ת יום חתונתו - כן הוא אף כאן בלימוד התורה בכל עת, ואמרז"ל דבעידנא דעסיק בה מצלא אבל לא בעידנא דלא עסיק בה - מבואר דהאשה נקנית דאירוסין אינו דבר המתחדש בכל יום ודלא כנישואין. ואכ"מ.
כוח'שלא
נדפסה בלקו"ש ח"ו ע' 319 והושלמה עפ"י העתק המזכירות.
נדפסה בלקו"ש ח"ו ע' 319 והושלמה עפ"י העתק המזכירות.
כזהרה"ג.. לוי: ביליצקי. אגרות נוספות אליו - לעיל חי"ח ו'תקטז. חי"ז ו'רעא.
כחולהעיר: ראה באופן אחר - לקו"ש חט"ז 533 ואילך.
כטוכדרז"ל: תענית כו, ב.
לומבארת ומפרטת: גם בברייתא כאן - מבאר יותר ומביא גם סיום הכתובים דקווי ה' ועוד ינובון ודלא כבמשנה.
לאקוצר מילי'.. דבר קצר - ענינים רבים: הרמב"ם בהקדמתו לפיה"מ.
לביצטרך המלמד - מעלתה: פיה"מ להרמב"ם ר"פ חלק - עיי"ש שהאריך.
לגעד - יתרה: רמב"ם הלכות תשובה סוף פ"י. ודייק הרמב"ם ולא הזכיר בינה - כי אדרבה באשה ניתנה בינה יתרה. אבל דעתן - קלה. וכן קטן - לאו בעל דיעה הוא. והוכחה אם כבר גדל, הוא ע"י שבודקיםאותו אם יודע לשם מי מנדר כו'.
לדראשונים.. דאנו: שקלים רפ"ה.
להעצמו - כל ימיו.. במנהגות הרעים: רמב"ם הל' דעות פ"ד ה"כ.
לומה להלן: ברכות כב, א. וראה מש"כ בזה רבנו הזקן, בעל התניא והשו"ע, בס' תורה אור (כב, ב).
לזומאסף חרפתה: ישעי', ד, א. וברד"ק שם. ובריש מס' זו: טב למיתב טן דו (ז, א).
לחאינו עושה - פרס: ר' יונה (אבות פ"א ה"ג).
לטישראל - חד: זהר ח"ג עג, א.
ממ"ת.. דאירוסין: ראה מדרש רבה בא ספט"ו: העוה"ז אירוסין היו כו' לימות המשיח יהיו נישואין.
מאוארז"ל דבעידנא: סוטה כא, א.
מבדאירוסין.. ודלא כנישואין: ראה רמב"ם הל' אישות פ"ג הכ"נ ופ"י ה"ו. ועיין בזה בצפנת פענח על הרמב"ם (להגאון הרגצובי) הל' ברכות פי"א ה"ה.