Igros Kodesh·Vol. 22·Letter 8558אגרות קודש·כרך כב·ח'תקנח

אח'תקנח

בב"ה, י"ד בכסלו, ה'תשכ"ג

גברוקלין, נ. י.

דכבוד כל המשתתפים והמשתתפות בהתועדות י"ט כסלו,

היום גאולת כ"ק רבנו הזקן, בעל התניא והשלחן ערוך, החג

ואשר פדה בשלום נפשנו ואור וחיות נפשנו ניתן לנו בכפר

זחב"ד אשר בארצנו הקדושה, תובב"א ע"י משיח צדקנו

חה' עליהם יחיו

טשלום רב וברכה!

ימרחוק במקום ומקרוב ברוח אשתתף בההתועדות שלכם, התועדות של דברי תורה ודברי התעוררות ונשיאת כוס לחיים, לחיים ולברכה.

יאובהיות השנה שנת המאה וחמשים להסתלקות רבנו הזקן, אשתתף במיוחד על ידי ספור מחיי רבנו, ספור כולל גם הנהגה והוראה.

יב* * *

ידרבנו - אדמו"ר - הזקן, גר בביתו גם בנו (ממלא מקומו) רבנו דובער, אדמו"ר האמצעי. רבנו דובער הצטיין בכוחות התרכזות העמקה ודביקות מאין כמוהו. בעת לימודו או תפלתו לא הי' מרגיש כלום מהמתרחש סביבתו.

טופעם, בהיות אדמו"ר האמצעי שקוע בלימודו, וקרן זוית בחדרו היתה עריסה ובה תינוק, נפל התינוק מתוך העריסה ופרץ בבכי, אבל אדמו"ר האמצעי לא הרגיש בדבר.

טזאולם, אביו, רבנו הזקן, אף שדירתו היתה בקומה העליונה וגם הוא הי' שקוע באותו שעה בלימודו, שמע צעקת התינוק. הפסיק לימודו וירד ונכנס לחדרו של בנו, הרים את התינוק, טיפל בו והרגיעו והשכיבו בעריסה, ולא זז משם עד שראה את נכדו בשלוה.

יזועדיין לא הרגיש רבי דובער לא באביו ולא בבנו. לאחר זמן ובשעת הכושר הוכיח רבנו הזקן את בנו בהסבירו אשר לא זו הדרך להיות שקוע בעניני לימוד וכו' עד כדי כך שאין שומע קול ילד בוכה.

יח* * *

יטסיפור זה נמסר מדור לדור, ונמסר לנו ביחוד - ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, ובודאי שישנם בסיפור הוראות מעשיות לדורות אלה, ולנו, בתוך כלל ישראל, ביחוד. - אחת ההוראות היא:

כאין לו לאדם להיות כל כך שקוע באיזה ענין שהוא, ויהי' אפילו ענין הכי נעלה, עד שלא ישמע קול ילד בוכה בקרבתו או בסביבתו ואפילו בריחוק מקום. קול ילד בוכה צריך שיגיע לכל אחד ואחת ובאופן שיפסיק השומע מענינו, יטפל בילד הבוכה ויעשה כל התלוי בו למלאות החסר לילד.

כאבתקופתנו זו ביחוד רבים התינוקות והילדים שמאיזו סיבה שהיא "נפלו מעריסתם" נותקו (או שמלכתחילה לא היו) ב"עריסה" יהודית אמיתית, והם בוכים - בקלא דאשתמע, או בקלא פנימאה דלא אשתמע - מתוך מצוקת נפשם, שהיא חלק אלוק' ממעל ממש ורעבה וצמאה לדבר ה' ולתורתו ומצוותי', ואין מי שיטפל בהם וימלא מחסורם בחינוך על טהרת הקדש.

כבוכן רבים אחינו בני ישראל, אשר אף שגדולים הם בשנים, אבל קטנים הם או גם תינוקות - בהנוגע להתורה שהיא חיינו ולקיום מצוותי', ואם הם אינם רואים ומבחינים - מזלייהו חזי ובוכים מתוך מועקה נפשית - שלפעמים גם לא ידעו פשרה, ורק שמרגישים הריקנות האיומה אשר בחייהם, חיים ללא כל תוכן ומטרה ראוים לשמם.

כגאסור להעלים אוזן משוועתם של ילדי ישראל אלו, בין הילדים בגיל, בין ה"ילדים" בדעת תורה ומצוה, ולכל אחד ואחת מופנית ההוראה, הציווי והפקודה:

כדאל תחטאו בילד. הפסיקו כל עסק אחר שלכם וטפלו בילד והשיבוהו אל אביו, אבינו אב הרחמן, ילמוד תורת אבינו ויקיים מצותיו ואז יחי' חיי עולם, חיים מלאים, שלמים וטובים.

כה* * *

כוואיזו היא הדרך להרגיע את הילד, להשיבו אל אביו ולמלאות מחסורו -

כזהיא דרך האהבה המשולשת: אהבת ישראל המכוונת על ידי אהבת התורה, אשר יסוד שניהן - באהת ה' הוא,

כחדרך המביאה לפעולות מתמידות לטובת הזולת האמתית - טובתו בגשם וטובתו ברוח,

כטועד לתכליתה - להעמידו באורח חיים אמתיים, חיים ע"פ תורת חיים, מוארים באור מעינות החסידות וחדורים ההתלהבות אשר בה.

ל* * *

לאויהי רצון אשר מהתועדות זו ומהתועדויות די"ט כסלו שבשאר המקומות באה"ק ובחו"ל, תצא הקריאה לכל אחב"י שליט"א אשר לבם ער לקול ילד בוכה,

לבקריאה לפעולות נמרצות בהפצת התורה בכלל והפצת מעינות החסידות בפרט, הלימוד והמעשה גם יחד, ומתוך התלהבות חיות ואור.

לגבכבוד ובברכת הצלחה רבה בכל האמור - לחיים, לחיים ולברכה -

להח'תקנח
נדפסה בלקו"ש ח"ו ע' 264 והושלמה עפ"י צילום האגרת.

לוקול ילד בוכה: ראה גם אגרת שלפנ"ז, ובהנסמן בהערות שם.

לזהחג.. ניתן לנו: לשון כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע באגה"ק שלו (נדפסה במבוא לקונ' ומעין [אג"ק שלו ח"א אגרת קי]).

לחלהסתלקות: ידוע פירוש רבנו הזקן (תו"א ס"פ ויקהל) בל' אסתליק יקרא - שהוא גילוי אור בבחי' רוממות וממקום גבוה יותר. ובזה יובן מה שבפטירת כמה צדיקים הל' הוא הסתלקות, כי אז "אשתכחו בכלהו עלמין יתיר מחיוהי", וכביאור רבנו הזקן באגה"ק סי' כז.

לטלהסתלקות רבנו הזקן: להעיר אשר היתה אז הקביעות - כמו בשנה זו. אחר שהתפלל תפלת ערבית והבדלה בחונן הדעת בדעה צלולה ומיושבת ובדבקות נפלאה (כחצות שעה י"א) במוצש"ק (דשמות) כ"ד טבת תקע"ג (הקדמת השו"ע דאדה"ז).

מדאשתמע.. דלא אשתמע: ראה המשך דרושי ר"ה תרצ"ה.