Chabad Library · The Rebbe
Igros Kodesh·
אח'תשסח
בב"ה, כ"ג שבט, ה'תשכ"ד
גברוקלין, נ.י.
דחברה ש"ס של ק"ק שארית ישראל אשר
הבעיר באלטימאר
וה' עליהם יחיו
זשלום וברכה!
חבנועם נודעתי ע"י רבם הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ צנמ"ס וכו' הרמ"מ שי' הכהן, אשר מתכוננים לחגיגת סיום מס' נדרים, בשבוע דשבעה באדר הבע"ל, בו נולד משה רבנו מושיען של ישראל,
טאשר קבל תורה מסיני ומסרה כו' עד - לתלמידים הרבה אשר במשך כל הדורות,
יכי אף אשר במעמד הר סיני, היו נוכחים את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה כמבואר בדברי רז"ל, הרי משה רועה נאמן, הוא העומד בין ה' ובינינו עומד ומחבר ומגיד ומפרש את דבר ה' לבני ישראל,
יאאשר כל אחד ואחת מהם מושבע הוא מהר סיני לקיים התורה ומצותי'. אשר השבעה זו היא גם נתינת כח מלמעלה לקיים המצות, וכמבואר בריש מסכת נדרים, דאפילו מה שנשבע מעצמו לקיים המצוה, הרי עי"ז מזרז עצמו, עאכו"כ המושבע מנותן התורה ובורא האדם.
יבואף שלכאורה קשה: באם מה שמושבע ועומד מהר סיני אינו מספיק שיוכל לעמוד במלחמת היצר ולנצחו - מה תוסיף השבעת עצמו לקיים המצוה?
יג- מובן הביאור ממרז"ל בסיום המסכת: אם איתי' דעבד איסורא (כי לא עמד במלחמת היצר היצר ועבר על רצון בוראו, בכל זה) ארכוסי הוא מירכס, כדי שלא יראה קלונו - כי לפעמים מורא בשר ודם ובושה מלפניו - פועל יותר מאשר מורא שמים וכו',
ידשדוגמת זה הוא הנשבע לקיים המצוה - שבועת הנשמה בגוף בשר ודם ובפרט שמגלה וגם מבטא השבועה בפה ולשון ושפתים הגשמים.
טוועובדא הנ"ל (דסיום המס') דאשה ובעלה נואף - השייכות לעניננו ורמז מתאים במיוחד, שהרי מעמד הר סיני זוהי חתונתו של הקב"ה עם עמו ישראל, אשר נצטוו: ועשיתם אותם (מצות התורה) ולא תתורו אחרי וכו' אשר אתם זונים אחריהם, אזהרה מכל חטא ועון ופשע, אשר שרשם והתחלתם הוא חטא הראשון דנחש הקדמוני ובא נחש על חוה והטיל בה זוהמא, וכמרומז ומבואר בכ"מ, ובהר סיני פסקה זוהמתן.
טזויהי רצון אשר כאו"א בתוככי כלל ישראל יתחזק ויוסיף בלימוד התורה באופן המביא לידי מעשה - קיום המצות, זאת התורה להבדיל בין הטמא ובין הטהור ו(בסוג הטהור) בין הקדש ובין החול - רצון וצרכי הנשמה ורצון וצרכי הגוף,
יזאשר דוקא בשותפות שניהם יחד ניתנה להם התורה,
יחובאופן אשר השותפין (בה"א הידיעה) ירצו שניהם לעשות מחיצה - בכל לבבך בשני יצריך -
יטאבל עובי המחיצה - ה"ז מתאים למנהג (וטבע) המדינה: יש מי שאין יצרו עומד לנגדו כגון שהוא מתמיד בטבעו ומחוסר הרגש הנאה בטבעו - ולכן דיו שלא ישתקע בצרכי גופו (שאותו אוהב יותר בטבעו) ע"י הציווי מהר סיני; למטה ממנו זה אשר יצרו בוער וכו' - הזקוק לזירוזי נפשי' ע"י שמשביע את עצמו וכו'
כאבל גם בזה הובטחנו כי לא ידח - שבודאי סופו לעשות תשובה וכפס"ד בחותם וסיום המסכתא: איתתא שריא.
כאבכבוד ובברכה.
כבח'תשסח
נדפסה בלקו"ש ח"ח ע' 269 והושלמה עפ"י העתק המזכירות.
נדפסה בלקו"ש ח"ח ע' 269 והושלמה עפ"י העתק המזכירות.
כגהרמ"מ שי': פלדמן.
כדבו נולד: מגילה יג, ב.
כהאשר קבל: אבות רפ"א.
כואשר השבעה זו: ראה גם לקמן אגרת ט'ה.
כזשהרי מעמד: ראה תענית כו, ב.
כחולימוד: קידושין מ, ב.
כטהשותפין: ראה בבא בתרא בתחלתה.
לכי לפעמים: ראה ברכות כח, ב. תניא פמ"א (נז, סע"א).
לאהנשמה בגוף כו': להעיר מהראב"ע (תהלים קיט, קו): נשבעתי ואקיימה.. אז (בהר סיני) הי' בכח ועתה במעשה.
לבזונים אחריהם: דאין שייך בפנוי' (דאין הלכה כ' אלעזר - יבמות סא, ב). וראה לקו"ת שלח (נג, ג).
לגובא נחש: ראה שבת שם. זח"א נב, ב.
לדדוקא בשותפות: שבת פח, ב ושם. וראה ס' ערה"כ ערך שותפין.
להשאין יצרו כו': ראה תניא פט"ו, ט"ז, למ"ד.
לושבודאי סופו: ראה הלכות תלמוד תורה לרבנו הזקן פ"ד סוס"ג.