Igros Kodesh·Vol. 23·Letter 8810אגרות קודש·כרך כג·ח'תתי

אח'תתי

בב"ה (?) ניסן תשכ"ד

גהוו"ח אי"א נו"נ וכו' מו"ה נפתלי שי'

דשלום וברכה!

הבמענה להשאלה - בקשת ביאור בענין שכינה, המוזכר רבות פעמים בדברי חכמינו ז"ל.

וומבואר הדבר באר היטב במיוחד בספרי חסידות ומאמרי חסידות ובכמה

זמקומות - ימצאם ע"י מפתח הענינים הנדפס בסוף ספר התניא, ספר תורה אור לקוטי תורה ועוד.

חובכ"ז - עכ"פ בקצרה אבוא בהענין גם בזה, אף כי כמובן לא באופן ממצה כלל וכלל, כי קצרה היריעה וכו':

טכיון אשר השי"ת הוא תכלית השלימות ומושלל כל הגבלות וגדרים מובן, אשר, כסגנון רבינו הזקן, לא זהו עיקר האלקות שהוא בורא עולמות, וביחד עם זה, בסגנון הרמב"ם בהלכות יסודי התורה שלו, הוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו וכל הנמצאים צריכים לו, מובן ג"כ - שכשם שא"א להנברא להשיג ענין התהוות יש מאין, כמו כן (וזהו הענין ממש - ד)אי אפשר לנברא להשיג את האלקות, אפילו כמו שהאלקות הוא בורא עולם וממציא כל נמצא.

יובסגנון חוקרי גדולי ישראל, אילו ידעתיו הייתיו,

יאואף שמבחין ומבין שאין הדבר עושה א"ע, ומוכרח לומר שהיש הנברא יש לו מקור המהווה אותו, הרי הבנה האמורה היא רק הכרח על מציאות הבורא, אבל לא הבנה באלקות אפילו מצד זה שהוא בורא.

יבלשון הרמב"ם הנ"ל שכל הנמצאים צריכים לו, כולל שלא רק צריכים לו לעצם התהוותם ונקודת קיומם, אלא גם בכל צרכי הקיום שלהם והחיות שלהם ועד לפרטי פרטים צריכים לו (אלא שע"פ תורת החסידות - ודלא כבמו"נ - הפרטים גם מושגחים, שגם פרט הכי קטן הוא בהשגח"פ מהשם, אשר רצה להשגיח גם בפרטי פרטים של הבריאה והנבראים). ועלה ברצון העליון אשר יהיו בהשגחת ובהמשכת אלקות למטה - גם ענינים שיהי' לשכל האדם השגה בהם.

יגובסגנון נעים זמירות ישראל, כי אראה - שמיך מעשה אצבעותיך וגו' ועד שנכללת בזה הוראה בעבודת האדם לקונו; שאו מרום עיניכם - וראו מי ברא אלה (וכמבואר בארוכה במאמר רביה"ז על כתוב האמור, שהוא גם הקדמה ויסוד לספר החקירה של נכדו מ"מ אדמו"ר הצמח צדק).

ידואלו הענינים של המשכת אלקות שהם מתלבשים בעולם למטה ועד לאופן שנגלה גם לנברא, זהו הבחינה הקרוי' בשם שכינה, ע"ש ששוכנת ומתלבשת.

טוובזה ענין עיקרי, אשר אין לחלק ח"ו למעלה לפרט ופרט, (ורק מצד המתבונן והנברא - שיש ענין שמבינו, ויש ענין שאינו מבינו), אבל לאמיתתו של דבר, אין כאן ענינים, ל' רבים, כי אם מציאות אחת שהוא בתכלית הפשיטות.

טזומכש"כ וק"ו: ומה בנוגע לנשמת האדם, אין לחלקה לרמ"ח חלקים או לשס"ה חלקים או לתרי"ג חלקים, ובכ"ז עין הרואה מבדילה בין החיות אשר ברגל לגבי החיות אשר במוח שבראש, אף שבשניהם הוא הוא ענין אחד - הנשמה המחי' את הגוף, עאכו"כ ועד להבדיל הבדלות אין קץ, שכן הוא בנוגע ללמעלה, ולכן בהאמור ששכינה שרוי' בביהמ"ק, אין הפירוש ח"ו דרק ענין השכינה, כ"א להדגיש אשר שם האלקות באופן דשוכן ומתלבש ועד שנראה גם לעיני בשר, שמקום ארון אינו מן המדה, ועשר ניסים שהיו בביהמ"ק וכו' וכו'.

יזכאמור לעיל, הנ"ל - רק פרט אחד בביאור ענין שכינה, ורבים הרבה ישנם יותר וגם בפרט זה ביאורים רבים יותר נמצאים בכמה ספרי חסידות ומאמרי חסידות.

יחהתקווה שיש לו קביעות עתים בלימוד תורת החסידות בכ"י ובהוספה ביום השבת אשר קדש הוא לה'.

יטבכבוד ובברכה לחג פסח כשר ושמח.

כח'תתי
נדפסה בלקו"ש חי"א ע' 317 והושלמה עפ"י העתקה.

כאמו"ה נפתלי: יוספזון, תל אביב.

כבבענין שכינה: ראה גם לעיל חכ"ב אגרת ח'תקנה.

כגכסגנון רבינו הזקן: ראה תו"א מג"א צט, ב. לקו"ת שה"ש ח, א. ובכ"מ.

כדובסגנון: ראה לקו"ש חכ"ז ע' 263 ובהנסמן בהערה 26.

כהשע"פ תורת החסידות: ראה גם לעיל ח"א אגרת צד.

כוועלה ברצון: ראה גם לקו"ש חכ"ט ע' 30 ובהנסמן בהערה 35*.

כזבמאמר רביה"ז: נדפס בהוספות לס' החקירה ע' קא ואילך.

כחומה בנוגע: ראה גם תניא פנ"א.