Chabad Library · The Rebbe
Igros Kodesh·
אח'תתע
בב"ה, עש"ק ט' באב (נדחה), ה'תשכ"ד
גברוקלין, נ.י.
דהרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ רב פעלים וכו'
ההרמ"פ שי' הכהן
ושלום וברכה!
זנעם לי להוודע, אשר ימים אלה מסיימים הם -
חקבוצת הלומדים תורה ברבים - ובמקום תפלה - בביהכנ"ס עדת יעקב - ה' עליהם יחיו -
טמסכת ביצה וממשיכים בקודש - לימוד מסכת סוכה,
יומגלגלין כו' שיהי' הסיום ביום היאצ"ט הראשון של חותנו - יבלח"ט - הרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ בעל מדות ועוסק במצות ובמיוחד בעניני ביהכנ"ס וכו' מוה"ר דוד הלוי תנצב"ה,
יאוהרי כל עניני ביהכנ"ס וביהמ"ד שייכות מיוחדה להם לחדש זה וכנבואת יחזקאל הכהן "כה אמר אד' אלקים כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות - ואהי להם למקדש מעט (אלו בתכנ"ס ובמד"ר) בארצות אשר באו שם".
יבכי בעמדנו בימי זכרון לימים ההם בזמן הזה, חורבן בית מקדשנו, בית ראשון ובית שני,
יגהנה ע"פ הוראת חז"ל שהמעשה הוא העיקר, ומקרא מלא דבר הכתוב, את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם, מובן שכוונת זכרון זה הוא - שישפיע ויביא למעשה בפועל,
ידולכל לראש - בתוכן זכרון זה, הוא ענין החורבן וסיבתו, שהם כמפורש בכ"מ בתנ"ך ובלשון חז"ל: מפני חטאינו - גלינו מארצנו וכו' היד שנשתלחה במקדשך,
טושמזה המסקנא אשר "המלחמה", החלישות, והגירעון בהסיבה (חטאינו) - מחלישים וגורעים את המסובב (גלינו מארצנו, היד שנשתלחה) ומקרבים את הגאולה, גאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו,
טזאשר כהוראת מורה הנבוכים (מאז בדורו - ועד בדורנו) ופסק דינו הברור - ב"ידו החזקה", המלך המשיח הוא אך הוא מקבץ נדחי ישראל, ומקודם לזה ובתור הקדמה והכנה לזה, הרי נוסף על היותו "הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו" - "יכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה", ולאחרי זה (ועל הסדר) - "ילחם מלחמת ה'" וינצח, "כל האומות שסביביו", ו"יבנה מקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל".
יזויהי רצון שכל אחד ואחת, "ילחם בהסיבה - בחטאינו" - ע"י קיום התומ"צ, לילך בה ולחזק בדקה -
יחוע"פ ההבטחה אשר הבא לטהר מסייעין אותו - יצליח,
יטועי"ז ימהר קץ גלותינו ויקרב ביאת משיח צדקנו וגאולתנו,
כונזכה לקיום היעוד אשר יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה.
כאבברכה כי בקרוב ממש נזכה לגאולה האמתית של כל בנ"י ממדבר העמים הוא מדבר הגלות, כי על כאו"א נאמר ואתן צאני צאן מרעיתי, כי לד' הארץ ומלואה ולכן כולן ביתיות הן, ואפילו הנמצאים בעשתרות קרנים - ל' חוזק ועשירות - שטועה לומר כוחי ועוצם ידי עשה לי גו' - סו"ס בל ידח ממנו, ודל עשתרות קרנים ואיכא צל סוכה, המלמדת את האדם ענוה ושפלות לבלתי רום לבבו לומר ידינו עשו לנו, שזוכר נפלאותיו ונוראותיו, זוכר יצי"מ, וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות - בגאולתנו הקרובה.
כבובפ"ש כל המשתתפים בהלימוד שליט"א ובכבוד.
כגח'תתע
נדפסה בלקו"ש ח"ח ע' 357 והושלמה עפ"י העתק המזכירות.
נדפסה בלקו"ש ח"ח ע' 357 והושלמה עפ"י העתק המזכירות.
כדהרמ"פ: כ"ץ, ברוקלין. אגרות נוספות אליו - לעיל חכ"א ז'תשסה, ובהנסמן בהערות שם.
כהדוד הלוי: שטאקהאמער.
כומכ' כ"ק אדנ"ע: אג"ק שלו ח"א אגרת קכט.
כזט' באב (נדחה): להעיר אשר נדחה רק ענין התענית וכו' שבו, אבל ענין הנחמה - בתוקפו עומד, שלכן א"א צדקתך אף שזהו בפרהסיא (או"ח החדש סו"ס תקנ"ב) .
כחובמקום תפלה: ברכות ח, א.
כטאלו בתכנ"ס ובמד"ר: מגילה כט, א.
להוראת חז"ל: אבות פ"א מי"ז.
לאומקרא מלא: קהלת יב, יג.
לבב"ידו החזקה": הל' מלכים פי"א.
לגהוגה בתורה: ראה ע"ז יט, א. ובפדר"א ספל"ב דקול יעקב (שהוא המבטל ידי עשיו) היינו "הגיון תורה".
לדועוסק במצות: ראה ר"ן לסוכה (כח, א) בדיוק הל' עוסק במצוה (ולא מקיים מצוה).
להכדוד אביו: ל' הרגיל בנ"ך בנוגע למלכי בית דוד. וי"ל הכוונה שתהי' התורה בדרך עול והמצות בהקדמת עולה של תשובה "תשובה ומעש"ט" - שזה הוקם ע"י דוד דוקא (ע"ז ה, א. מדרש שמואל ויל"ש לש"ב כג, א. וראה תו"א ריש מגילת אסתר).
לויכוף כל ישראל: יל"פ השייכות לתיקון ענין החורבן - שהי' על שלא מיחו (שבת קיט, ב. איכה רבה א, ה).
לזלילך בה ולחזק בדקה: לאלה שלא חטאו, לאלה שעברו ופרצו; צדיקים ובע"ת.
לחוינצח "כל האומות שסביביו": כ"ה בדפוס רומי - שלא שלטו בו ידי המבקרים מטעם או"ה.
לטויבנה מקדש: ע"פ ויק"ר פ"ט, ז דמשיח בונה ביהמ"ק. וראה ג"כ ירוש' מגילה פ"א הי"א.
מופרש"י ותוס' (סוכה מא, סע"א) דיבוא משמים - הוא ע"פ תנחומא (נח, יא). זח"א כח, א.
מאובכ"מ.
מבויקבץ נדחי ישראל: לבסוף (זח"א קלד, א. קלט, א - וכ"פ רש"י בברכות מט, א - ופליג אתנחומא הנ"ל - וראה בארוכה מכ' כ"ק אדנ"ע בקובץ מכתבים א' ס"ט).
מגההבטחה: יומא ספ"ג.
מדואתן צאני: יחזקאל לד, לא.
מהביתיות הן: ביצה בסיומה.
מול' חוזק ועשירות: רש"י עקב ז, יג.
מזדל עשתרות קרנים: סוכה בתחלתה.
מחהמלמדת.. עשו לנו: מו"נ ח"ג פמ"ג. רשב"ם ויקרא כג, מג.
מטזוכר.. יצי"מ: שו"ע רבנו הזקן סתרכ"ח.