Chabad Library · The Rebbe
Igros Kodesh·
אח'תתצה
ב[תחלת מר חשון תשכ"ה]
גלהערתו במרז"ל דאין המת משתכח מן הלב: א) ל' יום (מו"ק ח, א). ב) י"ב חודש (ברכות נח, ב),
דהענין עצמו מוכיח דבמו"ק המדובר בשכחת הצער ובברכות - בשכחת האיש.
ה[ועפ"ז יש להסביר: א) דדוקא בזה צ"ל גזירה שישתכח (רש"י וישב לז, לה). ב) השינוי במרז"ל הנ"ל, דבברכות הל' אלא - שחוזר מדלעיל - מטבעיות הענין].
ואלא שמעולם תמהתי על שאין מחלקים בהנ"ל בנוגע לאו"א דחיוב האבלות (צער - ואי"ז שייך ל"להצטער" (רש"י סוכה כה, א ד"ה טרדא) שאינו חייב בו). הוא יב"ח.
זומסיימים בטוב.
חח'תתצה
האגרת היא למו"ה הלל מדלי', ונכתבה על גליון מכתבו מאור לכ"ו תשרי תשכ"ה. אגרות נוספות אליו - לעיל ח"כ ז'תריב, ובהנסמן בהערות שם.
האגרת היא למו"ה הלל מדלי', ונכתבה על גליון מכתבו מאור לכ"ו תשרי תשכ"ה. אגרות נוספות אליו - לעיל ח"כ ז'תריב, ובהנסמן בהערות שם.
טלהערתו במרז"ל: במכתבו: לאות חבה יתירה ארשום: במוע"ק (ח, א) שנינו: "לא יעורר אדם וכו' קודם הרגל ל' יום", וגרסינן עלה: "מ"ש ל' יום? - אר"כ אר"י א"ר מעשה וכו'; ושמואל אמר לפי שאין המת משתכח מן הלב ל' יום וכו' וא"ב דקעביד בחנם", עכ"ל.
יולכאו' צ"ע מדוע לא חייש רב דקא אתי למיספדי ברגל אפי' בדקא עביד בחנם? ועוד קושית התוס'.
יאואמר אבא מארי זצ"ל דרב לשיטתי' אזיל בברכות (נח, ב): "אין המת משתכח מן הלב אלא לאחר י"ב חדש וכו'". א"כ אין נ"מ אם לרגל זו או אחרת, ולכן בדקעביד בחנם מותר, ואינו אסור רק משום טעמא דמעשה האמור במוע"ק.