Igros Kodesh·Vol. 23·Letter 8964אגרות קודש·כרך כג·ח'תתקסד

אח'תתקסד

בב"ה, ו' ניסן תשכ"ה

גברוקלין.

דברכה ושלום!

הבמענה חמכתבה מכ"ה אד"ש בו כותבת אודות יום הולדת שלה,

וובודאי מוסיפה בעניני יהדות ומצות כציווי תורתנו הק' תורת חיים להעלות בקדש,

זונוסף על העיקר מילוי הציווי - הרי זה גם הצנור והכלי לקבלת ברכות השי"ת בהמצטרך.

חויהי רצון מהשם יתברך שתהי' שנה הבאה עלי' לטובה שנת הצלחה בגשמיות וברוחניות ותבשר טוב בכל האמור.

טבברכת חה"פ כשר ושמח.

ינ.ב. לכתבה אודות עינן הבדידות, לפלא גדול, שהרי בודאי יודעת מפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע נשיא ישראל, חסידות האט אויפגעטאן אז מ'איז ניט עלענד כו' (החסידות פעלה במה שסילקה ענין הבדידות). שאם בנוגע להקשר שבין רבי וחסיד הדברים אמורים, כמבואר שם בארוכה עאכו"כ להקשר שבין אדם לאדם שבסביבתו, ופשיטא שכן הוא הקשר שבין ה' ובני ישראל, ובמיוחד מובן הענין ע"פ יסוד תורתנו תורת חיים בענין בהשגחה פרטית, שהוא כפשוטו אשר השם יתברך משגיח בהשגחה פרטית על כל פרטי ופרטי החיים, והשגחתו וברכתו והשפעת טובו וכו' הרי אחד הם, כי מקורם אחדות הפשוטה.

יאמהאמור משתלשל ומובן בנוגע לפועל ולהרגש, ולהשקפת חיים אשר כל אחד ואחת נמצא בעולם (עולם של כו"כ נבראים מכל הסוגים דמדבר חי צומח ודומם) שהשפעתו עליהם, וכלל הענינים שבעולם מושפע גם הוא מהם, (ואף שמובן ופשוט שההשפעות אינן דומות כלל), וכיון שכן הוא הרי כל אחד מהם מלא תוכן עכ"פ בכח ובו הדבר תלוי להפעיל התוכן שיבוא מכח אל הפועל, כ"ז באופן עקרוני בנוגע לכאו"א מישראל אשר תפקידו להיות שותף במעשה בראשית מתאים להאמור.

יבבנוגע אלי' תגדל התמי' פי כמה, שהרי זיכתה אותה השגחה העליונה והעמידתה בשטח חינוך בני ישראל, בניו של מקום ילדי ישראל, שכל פעולה טובה שלה בהם והשפעה עליהם, הרי זה מייצר קירוב נצחי ביניהם, רוחני וקדוש טוב ומועיל גם למטה, שבכל ענינים אלו אין המקום מפסיק ואי אפשר שיחול בו פירוד (שלכן הוא נצחי) במלות אחרות, כשיושבת בחדרה ונמצאת בהרגש של בדידות, ובה בשעה אחד מתלמידי' או מהמושפעים שלה חוזר על השיעור ששמע ממנה או מברך ה' כפי שלמדה אותו וכו' הרי זה מוסיף חיות ואור בהקשר שביניהם, וא"א שהנפש אלקית שבה לא תרגיש התוספת, כיון שענין זה הוא מעצם עצמותה, והרי פנימיות האדם ועיקרו הוא הנפה"א שבו, ולאמתתו של דבר היא המחי' גם את הנפש הבהמית.

יגיודע הנני שלא כל אחד מרגיש את האמור, כיון שאין נראה לעיני בשר ואין היד יכולה למשמשו, אבל אין זה ממעט כלל אמיתת מציאות הענין, שלכן בהתבוננות קלה נפתח הפתח מהנפה"א לשכל האדם ועד לנפש הבהמית להשפיע עליה בכיוון האמור, כיון שהאדם בעל שינוים הוא ישנם זמנים שצריכים להתעוררות מיוחדה ולתוספת מיוחדת, ואז הרי עצה היעוצה להפגש עם מי שהוא מהתלמידים או המושפעים או עכ"פ לדבר עם מי שהוא אודותם והשיעורים וכו', והרי הקול מעורר הכוונה והדבור מגלה את הענינים יותר.

ידריגל הדבר וכמעט טבעי הוא בבני אדם, בסגנון חז"ל, טענו חטים והודה לו בשעורים, כוונתי שמחליפים הסיבה האמיתית בענין אחר, הסיבה במצבה ה"ה כנראה אשר לע"ע לא נשתדכה עדיין, וכאן המקום אתי למלאות את ידה למסור לכאו"א מאחי' שי' בשמי, אשר פלא גדול וגם מצער, מה שאינם עושים בהאמור ככל הדרוש, והרי ברכת ה' חלה עלי' כמ"ש וברכך ה"א בכל אשר תעשה, עשי' בדרך הטבע וכדרוש, וק"ל.

טוויהי רצון שתבשר טוב בכל האמור ובהקדם והשי"ת יצליחה.

טזח'תתקסד
חלקה נדפס בלקו"ש חכ"ב ע' 380 וחל"ג ע' 290 והושלמה עפ"י העתק המזכירות.

יזכציווי: ברכות כח, א. וש"נ.

יחמפתגם: ראה גם לעיל חי"ז אגרת ו'קנה, ובהנסמן בהערות שם.

יטשכל פעולה... נצחי: ראה תניא פכ"ה (לב, א).

כקול מעורר הכוונה: של"ה פב, ב. שו"ע אדה"ז חאו"ח סס"א ס"ה.

כאבסגנון חז"ל: בבא קמא לה, ב.