Igros Kodesh·Vol. 23·Letter 8996אגרות קודש·כרך כג·ח'תתקצו

אח'תתקצו

בב"ה, עש"ק פרשת שלח, ה'תשכ"ה

גברוקלין, נ.י.

דשלום וברכה!

המאשר הנני קבלת מכתבו.

ומענינא דיומא, דפרשת שבוע זה, שתוכנה - ענין המרגלים, אשר אותה שעה כשרים היו, ולכן נבחרו ונשלחו ע"י משה רועם של ישראל, אלא שלאחרי שויעלו ויתורו אירע מה שאירע - כמסופר בפרשה בארוכה.

זוע"פ ביאור רבנו הזקן (בלקוטי תורה ובכ"מ) מובן, אשר טענת המרגלים היתה, דמה לבני ישראל להכנס לארץ, אשר שם עיקר העבודה מצות מעשיות ורוב ההתעסקות בעניני ארץ: החורש והזורע וכו' ואספת דגנך ותירושך ויצהרך, ואדם חורש בשעת חרישה כו' ואוסף בשעת אסיפה - ותורה מה תהא עלי'? אבל במדבר, הרי כאו"א לחמו ניתן ומימיו נאמנים ופנוים הם אך ורק ללמוד התורה ולימוד ממשה רבנו הוא אשר קיבל תורה מסיני ומלמדה לכאו"א.

חולכאורה כיון שאותה שעה כשרים היו, שמזה מובן שרצו למלאות רצון השם לתור "את הארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל", ע"מ להכנס לארץ בכל אופן - מה נשתנה לאחרי שויעלו ויתורו שחזרו בהם והביאו דבר הארץ רעה?

טוהביאור הוא - ע"פ דברי חז"ל שאינ דומה שמיעה לראי', וכאשר באו אל הארץ וראו, וכמש"נ - וכל העם אשר ראינו גו' ושם ראינו את הנפילים גו' וזה פרי', אמרו (לנפשם וגם לשולחיהם) לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו, שאי אפשר להחזיק מעמד ועאכו"כ שאי אפשר לעלות מדרגא לדרגא, ואדרבה - הארץ אוכלת את יושבי' היא (אף שרצונם ליישבה, לעשותה ארץ נושבת - עסקם בהחורש וזורע היא באופן שכל מעשיך לשם שמים ויתרה מזה - בכל דרכים דעהו ועד - לקיום מצות מעשיות בפועל).

יוהוראה מכל האמור בעבודת האדם, אשר אל יפול לבו עליו בגשתו אל העבודה בפועל ופוגש קישוים העלמות והסתרים שלא שיערם מראש, או שלא שיער אשר בצורות גדולות מאד הם ועז הדבר אשר צריך לכבשו ולבררו - כי כבר הי' לעולמים, כנ"ל בפרשתנו סיפור הנסיון ביחד עם העצה לזה והא ההחלטה בתוקף - בה' אל תמרודו (אשר אז במילא - ושוב) ואתם אל תיראו גו' וה' אתנו וגו'.

יאואף אם לפעמים נראה הנסיון לגדול ביותר וכן ההעלמות וההסתרים - הרי כ"ש וק"ו: ומה אנשים כשרים אשר משה רבנו בחר בהם מכל ישראל והלכו בשליחותו ע"מ לקיימה כחזקת שלוחים כשרים, בכל זה:

יבא) גם לאחרי השמיעה מקודם ע"ד הארץ וההחלטה טובה - פעלה בהם הראי' שינוי ויראה שלדעתם נראה הי' לצודק, ב) טעו בזה כי אם בה' אל תמרודו - שוב בטלה היראה ואין מקום לשינוי ההחלטה.

יגעאכו"כ בדורותינו דעקבתא דמשיחא שאין ליפול ברוחו בזה שהשכל הטבעי שלו רואה את הקישוים וההסתרים כענקיים ואשר הדבר עז הוא וחזק הוא ממנו גו',

ידואדרבה הבטחת תורתנו הנצחיית היא, אשר אם בה' אל תמרודו - שוב אל תיראו ועלה נעלה ויכול נוכל וירשנו.

טווהרי בודאי כל אחד ואחת החלטתו הפנימית - תקיפה אשר בה' אל תמרודו, וע"י שמעוררה ומביאה לגילוי, הרי שוב - אל תיראו ועלה נעלה וירשנו.

טזבברכה

יח***

יטלכתבו שהייתה להמרגלים איזה נגיעה כו' - מתאים הוא למש"כ בלקו"ת (לז, ב) "לא רצו להשפיל א"ע". ועד"ז שם (מא, ב).

כלמש"כ בפי' ציד בפיו - עיין תו"א (כ, ג).

כאח'תתקצו
כללי פרטי. נדפסה בלקו"ש ח"ח ע' 296. והושלמה ע"פ צילום האגרת. וראה גם שיחת יום א' פ' שלח תשכ"ה (לקו"ש ח"ח ע' 289 ואילך).

כבאותה שעה: רש"י כאן. במדב"ר.

כגנבחרו ונשלחו: ובבמדב"ר פט"ז, ה שנבחרו מפי הקב"ה ומפי משה ולא רצה משה לשלחם עד שנמלך בהקב"ה על כאו"א וא"ל ראוים הם.

כדמשה רועם: שיודע רוחו של כאו"א (ראה מדרז"ל עה"פ פנחס כז, טז) וראה לקו"ת שה"ש לה, ד.

כהואספת... עלי'?: ראה ברכות לה, ב.

כולחמו... נאמנים: ראה שמו"ר פכ"ה, ה: זה המן, הבאר.

כזאשר קיבל: ראה זח"ג פב, ב.

כחומלמדה לכאו"א: עירובין נד, ב.

כטבכל אופן: והבירור החזק הוא גו' - הוא רק כדי לדעת הדרך אשר נעלה גו' (דברים א, כב. וראה רמב"ן ר"פ שלח).

לדברי חז"ל: ראה מכילתא ליתרו יט, ט.

לאשכל מעשיך... בכל דרכיך: ראה רמב"ם הל' דעות ספ"ג ובהיפך הסדר בטושו"ע או"ח סרל"א. ואכ"מ.

לבהפנימית... לגילוי: ראה רמב"ם הל' גירושין ספ"ב.

לגועלה... וירשנו: עלה נעלה - רעו"ד שלמעלה מטו"ד. יכול נוכל - בכלל, וירשנו - בירור פרטי (ד"ה ויהס כלב, תרד"ע באריכות).

לדוירשנו: ענינה שיורש כל הטוב בניצוצות דתוהו שנפלו בשבירה (ד"ה אם רוח, תרצ"ה - בס' הקונטרסים - עיי"ש בארוכה).