Igros Kodesh·Vol. 24·Letter 9037אגרות קודש·כרך כד·ט'לז

אט'לז

בב"ה, ימי חשון, ה'תשכ"ו

גברוקלין, נ.י.

דהרה"ג הוו"ח אי"א נו"נ כו' מו"ה שמואל שי'

השלום וברכה!

ומאשר הנני קבלת מכתבו מערב חג הסוכות בצירוף דפי הספר שלו מנחת שמואל...

זמצו"ב אי-איזו הערות לספרו הנ"ל.

חס' מנחת שמואל. בתחלתו. בפרש"י למשנה ריש ברכות: דהקטר חלבים ואברים לא גזרו חכמים שיהי' עד חצות (משא"כ להרמב"ם ), די"ל הטעם מפני דהקטר הוא ע"י כהנים וכהנים זריזין הן (ולהרמב"ם - בזה לא אמרינן דזריזין הן, וע"ד פסחים פה, סע"א לגבי יוצא, ע"פ התוס' שם).

ט- (והנה כבר הקשו על התוס' שם - במהרש"א ועוד - ולחומר הקושיא י"ל דלמסקנא גם התוס' ס"ל כמהרש"א, אלא דעדיפא להו משני. וסברת הרמב"ם י"ל בפשטות, דבנדו"ד שההקטר התחיל זמנו בעת הקרבת הקרבן, היינו כמה שעות לפני הלילה (כפסחים רפ"ה) הרי באם עד חצות לילה לא הוקטרו החלבים ואיברים - מוכחא מילתא דהני כהני אינם זריזין).

י- והנה בטעם פרש"י כנ"ל - כ"פ גם הרמ"ז (הובא בתוס' אנשי שם), חידושי מהרי"ח, בס' ניצוצי אור (להרב ראובן מרגליות שי') ועוד. ולכאורה צ"ע שלא רמזו רש"י כלל בפירושו.

יאולפענ"ד רש"י עצמו כתב נימוקו על אתר ובמפורש, כי מש"כ "והקטר חלבים כו' לא אמרו בו חכמים עד חצות כלל" בא בהמשך למש"כ קודם לזה בטעם הגזירה דעד חצות בק"ש ואכילת קדשים, וז"ל: ואסרום (קדשים) באכילה קודם זמנו כדי שלא כו' יתחייב כרת וכן

יבבק"ש לזרז את האדם (לכאורה ב' תיבות מיותרות - אלא להדגיש בא, סתם בנ"א) שלא כו' ובתוך כך כו' ועבר לו הזמן (וכיון דבהקטר לאחר עה"ש - אין כרת, וכהנים אינם סתם בנ"א ואין צורך לזרזם, עכצ"ל, כשר) והקטר חלבים כו' לא אמרו בו חצות כלל (אפילו לא לכתחילה כבק"ש). ועוד י"ל בדיוק והוספת רש"י "ועבר לו הזמן", כי בהקטר ג"ז אינו ודאי, כי אם לן בראשו של מזבח מקטר לעולם ולרבה אפילו אם ירדו יעלו (עיין זבחים פז, א) דלא נפסלו - דאליבי' קאי רש"י (ד"ה מצותן) כאן במתניתן בברכות (משא"כ הרמב"ם דפוסק כרבא דנפסלו אפילו בראשו של מזבח).

יגוע"פ הנ"ל יומתק מה שדיני הקטר פרש"י לא במקומו (בד"ה מצותן) כ"א לאחרי שפירש טעם גזירת עד חצות בק"ש כו', כי אך זה מכריח - לרש"י - לומר דבהקטר לא אמרו חכמים כו'.

ידשם. אדם שנטמא - אם הטומאה דבר שנוסף או בא ממילא ע"י העדר הקדושה כו', ודי"ל דשניהם ישנם ולכן בתרומה די הערב שמש (המסלק הטומאה) ולקדשים צריך גם קרבן (המשכת קדושה).

טוולכאורה אאפ"ל דבא ממילא כו' - שהרי אין טומאה לעכו"ם וכו' אף שהם היפך הקדושה. אלא שבזה יל"פ שאינם בגדר טומאה וטהרה (בחייהם).

טזובכל אופן - בנדו"ד, מפורש הדבר שגם במחוסר כפורים עדיין טומאה (קלושה) עליו (זבחים יז, א ושם. עיי"ש. כלים פ"א מ"ה. ובכ"מ). אלא שכמה דרגות בטומאה וכן בקדושה והן זה לעומת זה, ולכן מחוסר כפורים אסור רק בקדשים וטבול יום גם בתרומה כו' (כלים שם ובכ"מ), ובקודש יש רביעי משא"כ בתרומה רק שלישי כו' (טהרות פ"ב) וכ"ז מן התורה. - ולהעיר מדברי האריז"ל בשער הכוונות ובפרי עץ חיים שער הברכות פ"ג.

יזולהעיר אשר משם מובן שכחלוקת קדושת קדשים ותרומה היא חלוקת קדושת שבת ויו"ט (וראה לקוטי תורה צו יא, ד) וראה פסחים (קד, א). וצע"ק בזבחים (צא, רע"א) דר"ח מקודש יותר משבת, ויש לתרץ ע"פ הציון בשו"ע אדה"ז חאו"ח ר"ס רמב בחוה"מ דלא נאמר בו מקרא קודש אלא שקרוי כך לענין קרבנות, וכדיוק רש"י בזבחים דמוספי ר"ח מקודשין כו', ועצ"ע ואכ"מ.

יחט'לז
נדפסה בראש ספרו "מנחת שמואל". חלקה אף בלקו"ש ח"ז ע' 210.

יטמו"ה שמואל: יאלאוו. אגרות נוספות אליו - לעיל חכ"ג ח'תתט, ובהנסמן בהערות שם.

כבפרש"י..(משא"כ להרמב"ם): ראה גם לקו"ש ח"ג ע' 948 ואילך. סה"ש תשמ"ט ח"ב ע' 477 הערה 104. "רשימות" חוברת יג ע' 24 ואילך.

כאלהרמב"ם: בפיה"מ, וכ"פ ביד הל' מעה"ק פ"ד ה"ב. הל' תמידין ומוספין פ"א ה"ו.

כבוכהנים זריזין הן: שבת כ, א. וש"נ.

כגבס' ניצוצי אור (להרב ראובן מרגליות שי'): דקלמן אגרת ט'מ.

כדהרמב"ם דפוסק כרבא: הל' פסולי המוקדשין פ"ג הי"א, ובכסף משנה שם.

כהאין טומאה לעכו"ם: ראה רמב"ם הל' טומאת מת פ"א הי"ג.

כושאינם בגדר טומאה וטהרה: ראה גם לקו"ש ח"ל ע' 212.

כז*) להעיר מתו"א ומשערי אורה ד"ה יביאו לבוש מל' פ"ו ואילך.