Chabad Library · The Rebbe
Igros Kodesh·
אט'קנד
בב"ה, י"ד סיון, תשכ"ו
גברוקלין.
דשלום וברכה!
הבמענה למכתבו מר"ח סיון, בו כותב ראשי פרקים מדברי ימי חייו, ואת אשר עבר עליו לאחרונה, ומסיים במה שאירע כשעבר לפני התיבה בר"ח וכו'.
ווהנה כיון שככתבו זהו מנהג הצבור בביהכ"נ בו התפלל (וגם מנהג כל העיר), הרי לדעת כמה פוסקים, מחויב הי' לעשות כמנהג הצבור, אפילו בדבר חמור יותר מאשר זה שכותב אודותו.
זובכל אופן מכאן ולהבא יסיח דעתו מהענין, ואדרבה יתחזק בבטחונו בהשי"ת המשגיח על כאו"א בהשגחה פרטית, דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד, והוספה בבטחון בהשי"ת ובעניני תורה ומצות, בכלל - כהבטחת חז"ל כל המוסיף מוסיפין לו.
חבעת רצון יזכירוהו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר
טזצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מתאים לתוכן כתבו, ויהי רצון שכשם שהביא הבקשה כן יבשר טוב בהאמור.
יבברכה,
יאבשם כ"ק אדמו"ר שליט"א
יבמזכיר
יגנ.ב. בנוגע לתפלת אבל, לעול"ע , לפני התיבה - מנהג חסידי חב"ד ע"פ הוראת רבותינו נשיאינו, שלא לעבור לפני התיבה, גם לא בתפלת מעריב, ביום שיש בו תפלת מוסף, אבל כנ"ל בנוגע להמאורע שלו, הרי התפלל בתור וכשליח צבור הנוהג אחרת, וק"ל.
ידואת אשר עבר עליו לאחרונה, ומסיים: במכתבו: אבי ז"ל נפטר ביום שבת ט' לחדש אדר ב' בשנת תשכ"ה. בתור אבל התפללתי לפני הצבור ובאמירת קדיש לפי ההלכה.
טור"ח ניסן של שנת תשכ"ה חל ביום השבת, יום שהאבל לא מתפלל בתור שליח צבור.
טזביום ר"ח אייר נהגתי כמנהג אנשי ירושלים, שהש"ץ מתפלל עד ברכת ההלל ואחרי שאחר גומר את ההלל אמרתי קדיש תתקבל. באמצע חזרת הש"ץ התחלתי להרגיש ברע, ובקושי גמרתי חזרת הש"ץ, ומפני ר"ח לא המשכתי, ואחרי זה עבר לי והרגשתי כרגיל כאלו לא קרה כלום. אחרי חדש בדיוק ביום ר"ח סיון שוב התחלתי להרגיש ברע באמצע חזרת הש"ץ, ובתפלת חנון המרבה לסלוח הייתי מוכרח להפסיק, ואחר מהקהל סיים את התפילה.
יזבשכבי חולה על ערש דוי בבי"ה עלה ברעיוני שהתנהגתי בשנת אבלות בניגוד להלכה של הגאון מווילנא זצ"ל, שאבל לא עובר לפני התיבה בר"ח אפילו בתפלת מנחה, וגם אבי ז"ל שמוצאו מווילנא קרא אותי בשם אלי' ע"ש הגאון, ואולי בגלל זה נענשתי מאת ד'.
יחדכל מה דעביד רחמנא לטב עביד: ברכות ס, סע"ב.
יטכהבטחת חז"ל: ראה תענית לא, א ובפרש"י.
כלעול"ע: לא עלינו ולא עתה.
כאמנהג חסידי חב"ד: ספר המנהגים-חב"ד ע' 36. וראה גם לעיל ח"ב אגרת שמט. חי"א אגרת ג'שפב.